גם כשמתעוררים, להמשיך לישון

המאמר השלישי בסדרה "בית ספר לשינה טובה" ב YNET והפעם בנושא התמודדות עם התעוררויות מרובות של ילדים בלילה

שתף את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

התעוררויות מרובות של ילדים באמצע הלילה הן סיוט – עבור הילדים וההורים כאחד. בכתבה הקודמת דיברנו על הקשיים שהורים חווים בהשכבה של הילד לישון. אבל קשיים אלה מתגמדים לנוכח המצוקה האדירה שהורים חווים כשהם צריכים לקום מספר פעמים בלילה לילדכם הבוכה או להתעורר כשהוא המגיע אליהם למיטתם. הם עצבניים, מרירים, מתוסכלים, ובעיקר עייפים עד מוות! הם לא מצליחים לישון היטב לפני שהילד מתעורר, שכן הם במתח ובהיכון, והם גם לא ממש מצליחים לחזור לישון לאחר שהילד מתעורר ומעיר אותם. שנתם נפגעת מאוד, ובעקבות כך גם יומם נהרס.  בכתבה זאת אנסה לעזור לכם להתמודד טוב יותר עם התעוררויות מרובות של ילדים במהלך הלילה, ואולי אף להפסיקן לגמרי.

מדוע ילדים קטנים קמים באמצע הלילה? למה הם לא ישנים באופן רצוף?

ילדים קטנים יכולים להתעורר בגלל סיבות פיזיולוגיות או פסיכולוגיות. הם מתעוררים כשחם להם, קר להם, כואב להם, מציק להם; כשהם מנוזלים, משתעלים, קצרי נשימה; כשסובלים מאף סתום, גרון כואב, שיניים כואבות, אוזן מציקה. ואולם פעמים רבות יותר ילדים קטנים מתעוררים בגלל סיבות פסיכולוגיות: הם חולמים חלומות מבעיתים ומתעוררים בפחד; הם חסרים את חם ההורים כשהם מתעוררים במקרה; הם התרגלו להירדם כשההורה לידם ולכן בוכים ודורשים את נוכחותו כשהם מתעוררים בגלל סיבה זאת או אחרת; הם מחפשים תשומת לב, ומעריכים שבלילה יוכלו לקבל אותה כי ההורה חלש.

מה אפשר וכדאי לעשות כדי להפחית את ההתעוררויות המרובות של ילדים בלילה, וכיצד יש להתמודד איתן, משעה שהן מתרחשות?

תינוקות, עד גיל שנה וחצי

בחודשי החיים הראשונים חרדת ההורים מרקיעה שחקים, גם כשהילד ישן. הורים חרדים שמא ילדם לא אוכל מספיק, ומפרשים בכי שלו באמצע הלילה כקריאת רעב. מאחר שיכולת הילד לתקשר את מצוקתו קטנה מאוד בגילאים אלה, הוריו מאוד מתוסכלים שהם לא מצליחים להבין את הבכי שלו במהלך הלילה, ועלולים להוציא אותו ממיטתו שלא לצורך. לכן, אני מציע לכם:

להימנע מהאכלת לילה

האכלה לילית בכל צורה יוצרת הרגל שעשוי לגרום לילד להתעורר כמה פעמים בלילה. אם האכלה במהלך הלילה (בהנקה או מבקבוק) ממשיכה להתקיים אחרי גיל שנה, סביר להניח שהדבר יהיה מלווה ביקיצות לילה רבות גם לאחר הגמילה. הילד מפיק הנאה רבה כל כך מהיניקה, ולכן הוא ימשיך לדרוש אותה כחלק בלתי נפרד מהשינה. לכן התינוק צריך להתרגל בהדרגה לאכול פחות בלילה, כדי שלא להתעורר כתוצאה מרעב. אפשר לדלל חלב בבקבוק במים ואפשר להתחיל להקטין את מספר ההנקות ולא להיניק במהלך הלילה. אם התינוק מתעורר ובוכה, כדאי שהאב, תוך שיתוף פעולה עם האם, יתגייס להרגעת התינוק, מאחר שריחה של האם, כולל הריח של חלבה, עשוי לגרום לתינוק להשתוקק עוד יותר לינוק ממנה. כשהתינוק גדל, יש להפסיק להאכילו בלילה בכלל.

לא למהר להוציא את הילד מהמיטה, גם כשהוא מתעורר לכאורה בבכי

במקרים רבים ילדים מתעוררים התעוררות חלקית במהלך הלילה ומשמיעים קול בכי או יבבה קצר. ילדים בריאים שבים ונרדמים בכוחות עצמם. אולם הורים הממהרים להוציא את הילד מהמיטה בשל כל מלמול או בכי מעירים אותו לחלוטין ומונעים ממנו לחזור ולהירדם בצורה תקינה. לכן אם תינוק או פעוט משמיע קול בכי במהלך שנתו, כדאי מאוד להמתין כמה רגעים ולראות אם הוא חוזר ונרדם או שבכיו מתגבר. אם הבכי מתגבר וניגשים אליו, וגם אז כדאי לנסות להרגיעו במגע ובליטוף בעודו במיטה, מבלי להוציא אותו, אולי הדבר יספיק כדי לאפשר לו להירדם מחדש.

כמוצא אחרון, להשתמש בשיטת "להוציא, להרגיע, ולהחזיר"

אם הילד לא מצליח להירגע וממשיך בהתעוררויות דחופות במהלך הלילה כדאי להשתמש 'להוציא, להרגיע, להחזיר' שהוזכרה בכתבה הקודמת: ההורה מוציא את התינוק הבוכה מהמיטה, לאחר שלא הצליח להרגיעו על ידי מגע ודיבור, מחבקו באהבה, מרגיע אותו על ידיו (בנענוע, בליטוף, בדיבור רך), ומחזירו במהירות האפשרית למיטתו.

תינוקות ופעוטות עד גיל שלוש

בגילאים אלה הילד הקטן מסוגל להבהיר יותר את רצונו לצאת מהמיטה, במיוחד אם הוא כבר במיטת מעבר. לכן, אני מציע לכם:

להימנע מכל אינטראקציה מיותרת עם הילד במהלך הלילה

בלילה עדיף להימנע מכל אינטראקציה מיותרת: להמעיט לדבר אל הילד, לא לשחק איתו, גם כשנשארים לידו כדי להרגיע ולהרדים אותו. למשל, אֵם מביאה בלילה מים לילד שביקש זאת, וזה בסדר, אבל בינתיים היא משוחחת איתו, משמיעה לו דברי אהבה ותמיכה, או דברי תוכחה. כך הילד לומד שבלילה מדברים ורבים ולא רק ישנים. אם לעומת זאת, האם תביא לו את המים, ותחזור לחדרה או שתישאר לידו אבל תסרב לדבר איתו, אלא רק תמר "ששש… עכשיו ישנים", הילד ילמד שבלילה ישנים ולא מדברים ולא משחקים.

בלית ברירה, להשתמש בשיטת ההתרחקות ההדרגתית

אם הילד בכל זאת מתעורר ולא מצליח להירדם, ואף יורד ממיטתו ומגיע להורים – בסלון, בחדר שינה – כדאי להשתמש בשיטת ההתרחקות ההדרגתית שהוזכרה בכתבה הקודמת. על פי שיטה זאת, ההורה מחזיר את הילד למיטתו כל פעם מחדש, יושב קרוב לילד עד שהילד נרדם, וכך בכל התעוררות. בהמשך, במהלך מספר לילות, הוא מחזיר את הילד למיטתו אך מתרחק ממנו בהדרגה, עד שהילד נרדם בצורה עצמאית, כשהוא מתעורר בלילה.

ילדים קטנים בגיל הגן

בגילאים אלה ילדים מפתחים פחדים מפני שהייה לבד, מפני החושך, מפני מפלצות ועוד. הם עשויים לקום באמצע הלילה, בוכים, וכשההורים לא מגיעים אליהם, הם מגיעים אל הוריהם. ואולם חלק גדול מההתעוררויות במהלך הלילה של היל והגעה למיטת ההורים הם הרגל נרכש. לכן, אני מציע לכם:

לא לוותר על השכבה שגרתית של הילד במיטתו, על אף ההתעוררויות שלו בלילה

יש הורים שמתייאשים, מרימים ידיים לגמרי ומזמינים מראש את הילד למיטתם, לילה לילה, כדי למנוע את הסבל הלילי הכרוך בהתעוררויות המרובות של הילד. על אף שאפשר להבין ויתור גדול זה, הוא מוטעה! חשוב להעביר לילד את האמונה ביכולתו להתמודד עם הקשיים שמעוררת השינה, ולא פחות מכך, את ביטחונם של ההורים בעצמם שיוכלו לעזור לו בעת צרה. לכן גם אם בלילה הקודם אפשרתם לילד לבוא למיטתכם, וגם אם בלילה הקודם ישנתם בחדרו – יש להתחיל כל לילה בהשכבה רגילה של הילד במיטתו.

אם אין ברירה, עדיף לישון בחדרו של הילד במקום להילחם בו או להיכנע לו

ובכל זאת, אם הילד ממשיך להתעורר הרבה במהלך הלילה ודורש לישון איתכם, אני לא מציע להיכנע לדרישתו על פי נטיית הלב הוותרנית, אך גם לא כדאי להיאבק בו ולהכריחו לישון במיטתו, על פי נטיית הלב העקשנית. במקום זאת, אם אין ברירה, כדאי להשתמש בשיטת המזרן שהוזכרה בכתבה הקודמת. על פי שיטה זאת, יש להחזיר בעקביות את הילד למיטתו, ולאחר מספר מסוים של התעוררויות (או לאחר ההתעוררות הראשונה), ההורה נשכב על מזרן או מתיישב על כורסה שהכין מראש בחדרו של הילד, עד להירדמות הילד.

לדבר עם הילד על פחדי הלילה שלו ביום ולא בלילה

אם הילד מתעורר בלילה בפחד, או מדווח על פחדים בלילה, הטיפול בכך צריך להיעשות במהלך היום ולא בלילה. בכתבה הבאה ארחיב על דרכי הטיפול בפחדי הלילה של הילד הגורמים לו להתעורר במהלך הלילה.

ולסיום, שיעורי בית. אתם מוזמנים לענות עליהם, ובכתבה הבאה אתייחס אליהם בקצרה:

  1. ילדה בת שנה וחודשיים שעושה בלגן גדול עד שהיא נרדמת לפני השינה, ומתעוררת לפחות פעמיים בלילה. מה עושים?
  2. ילד בן שנה וחצי, נרדם בקלות אבל מתעורר מספר פעמים במהלך הלילה, ונרדם כל פעם רק לאחר טפיחות קלות בטוסיק, ואכילה מבקבוק על פי דרישתו. האם להמשיך בכך?
  3. ילד בן שלוש שמרבה להתעורר בלילה. אם ההורים לא מגיעים אליו מיד, הוא יוצא ממיטתו ומגיע אליהם. גם כאשר הם מגיעים אליו מהר, הוא מתעקש לצאת ממיטתו. ההורים נאבקים כדי להחזירו למיטתו, אך הוא צוחק, ומיד כשהם יוצאים מהחדר, גם הוא יוצא. מה לעשות?
  4. ילדה בת ארבע, נרדמת לבד בלי בעיה. מתעוררת בלילות מספר פעמים, לא בשעות קבועות, וקוראת לאימה שתבוא אליה כדי לכסות אותה, לסדר את הבובות, לומר לה שאוהבת אותה וכו'. היא נרדמת מיד לאחר שהאם מגיעה אליה. האם יש להמשיך בהרגל זה או להפסיקו?

והנה התייחסות לשיעורי הבית מהכתבה הקודמת:

  1. תינוקת בת חודשיים מתקשה להירדם בלילה. תהליך ההשכבה שלה לישון מתחיל בארוחת ערב, אמבטיה, משחק ממושך עם שני ההורים במיטת ההורים תוך כדי ניגוב והתלבשות, ולבסוף הליכה לישון כשהתינוקת מאוד עייפה. מה לא בסדר בתהליך? מה כדאי לשנות כדי להקל על הירדמות התינוקת?

שתי בעיות עיקריות מתעוררות בתהליך זה של השכבה לישון: ההורים משחקים יותר מדי עם התינוקת לאחר האמבטיה ובכך מגבירים את עירנותה; והם מחכים יותר מדי עד שהם משכיבים לישון את בתם. יש להקפיד לשחק עם התינוקת לפני האמבטיה ולא לאחריה, ולא להמתין עד שתהיה עייפה מדי.

  1. הילד בן החצי שנה התרגל להירדם אחרי שההורה מרדים אותו על הידיים ושר לו שיר ערש. האם ראוי להמשיך בכך עד שהילד יגדל ויתרגל להירדם אחרת, או שכדאי להפסיק בכך כדי לא לתת להרגל להתקבע?

בוודאי שכדאי לשנות את ההרגל, שכן הנזק שעלול להיגרם אם ההרגל להירדם על הידיים יתקבע גדול יותר מהסיכוי, הקיים אמנם, שההרגל לא יתקבע.

  1. הילד בן שנה ושבעה חודשים, נרדם בנדנוד: או על הידיים או בעגלה. ההורים מבינים שכדאי לשנות את שיטת ההרדמה אך הם לא מצליחים בכך. לאחרונה התינוק החל לטפס ולצאת ממיטת התינוק שלו. ההורים שוקלים להעבירו למיטת מעבר. האם המעבר יכול לסייע לתהליך הירדמות עצמאי של הילד או שהוא עלול להקשות עליו?

בדרך כלל לא כדאי לעשות כמה שינויים ביחד בחיי הילד, ואולם במקרה זה, המעבר למיטת מעבר יכול לסמן גם לילד וגם להורים שינוי בכיוון של שינה עצמאית. זה יכול לעזור להורים לא להיכנע ולא לאפשר לילד דפוסים רגרסיביים של הירדמות.

  1. ילד בן שלוש מסוגל להירדם בכוחות עצמו, אבל קורא להוריו זמן רב בתירוצים שונים של מים, גרביים, לכסות אותו וכו'. כמו כן, הוא קם מהמיטה ומגיע להורים בסלון. מתברר גם שהאם נוהגת לשכב לידו עד שהוא נרדם, לאחר טקס ההשכבה לישון. מה לעשות?

יש להציב לילד גבולות בצורה ברורה: "אנחנו נבוא אליך רק פעם אחת אחרי שנראה שאתה מכוסה ויש לך מים וכו'". השכיבה של האם לצד הילד עד שהוא נרדם היא טעות, שמטשטשת את הגבולות אצל הילד וראוי להפסיקה. כשהוא קם ומגיע להוריו לסלון, יש לקחתו מיד בחזרה, ללא כעס וללא התייחסות מיותרת.

,לילה טוב ושינה טובה ורגועה לכם ולילדיכם

 * לקורס הדרכה באינטרנט להורים לילדים בגיל הרך בגישת המנהיגות ההורית, בהדרכת חיים עמית

 פורסם גם ב YNET

לצפייה במצגת בסיסית של ההרצאה:

סוף המאמר

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים בנושא מנהיגות במשפחה שיכולים לעניין אותך:

שבעה עקרונות מעשיים להצבת גבולות יעילה בגיל הרך

נחישות, מיידיות, הדרגתיות בשימוש בכוח, עקביות, חיזוק התנהגות רצויה, מניעה ושילוב מיומנויות מנהיגות נוספות  –  אלה הם שבעה עקרונות מעשיים, שיעזרו להורים לילדים בגיל הרך להציב גבולות בצורה יעילה ומועילה לילדיהם.

מקומם של סבתא וסבא בגידול הנכדים

תפקיד הסבאות יכול להיות מהנה, מספק, מסב אושר ושמחה לכל בני המשפחה, ואולם גם לגרום סבל רב וצער עמוק לכולם. כיצד להביא לכך שהסבתאות תהיה מהנה ומיטיבה וכיצד להימנע מכך שהיא תהפוך לסיוט וסבל לכולם? בחלק הראשון של המאמר תתואר המורכבות הגדולה בתקופתנו של תפקיד הסבאות. בחלק השני יסקרו הקונפליקטים האפשריים בין הסבתות והסבים לבין הורי הילדים. בחלק השלישי יובהרו שני הגורמים העיקריים הנחוצים להתמודדות טובה עם קונפליקטים אלה ויורחב לגבי גורם אחד: הגדרת תפקיד ברורה. בחלק האחרון של ההרצאה יינתנו טיפים, עצות מעשיות, כיצד לנהל תקשורת חכמה עם ההורים ועם הנכדים. התנהגות תקשורתית חכמה היא הגורם השני החשוב להתמודדות טובה עם קונפליקטים.

במקום לעשות שני סרטים נפרדים, ליצור סרט אחד משותף! על קונפליקטים בזוגיות ועל פתרונם.

במאמר מצביע חיים עמית על שתי מיומנויות תקשורת משלימות הכרחיות לפתרון קונפליקטים זוגיים: יכולת ביטוי כנה של רגשות וצרכים ויכולת הקשבה אוהדת. שתי מיומנויות אלה התחדדו במהלך טיול ארוך בהרי הפירנאים.