מור אסאל – עיתונאית ובלוגרית

נכתב על ידי חיים עמית

פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני.

פרגון חודש פברואר 2014 למור אסאל - עיתונאית ובלוגרית, שלמדתי ממנה רבות בנושאים שביקשה שאלמד את קוראיה.

מור אסאל. מגדירה את עצמה בשלוש מילים: שואלת, כותבת, מטפלת. בחייה המקצועיים מור היא עיתונאית ב"לאשה", שכותבת בעיקר על הורות ועל יחסים זוגיים, ומחברת משותפת של "מלידה עד גיל שנה – המדריך הישראלי השלם לטיפול בתינוק" (עם ענת בר לב אפרתי). במקביל, היא מפתחת שיטת "לפתור את הבלתי פתיר" לפתרון קונפליקטים בין אישיים ובתוך עצמנו, ומרצה על הכלים שפיתחה (הרצאות שקשורות בעיקר לסוגיות בהורות וזוגיות), מטפלת בתטא הילינג ונומרולוגית.

בחיים האישיים מור היא בלוגרית, בעלת הבלוג "לפתור את הבלתי פתיר", שבו בכל שבוע היא מעלה סוגיה אחרת של התפתחות אישית, שאלה אחרת על העולם, החיים, ההורות  ובכלל. פוסטים אהובים עליה במיוחד הם תיאוריית הפאזללהיות אמא למתבגרת, יש לך זמןמור גרה במצפה הילה, והיא אמא לשלושה.

במהלך השנים התראיינתי רבות על ידי מור לכתבות שונות בעיתון "לאשה". "בא לך להתראיין בנושא של X?", היא שואלת אותי בחינניות בטלפון. "אני עושה כתבה בנושא Y. מתאים לך להתראיין?" היא כותבת לי בנינוחות. הראיונות עם מור שונים עבורי מראיונות שהתנסיתי בהם עם עיתונאים אחרים; הם תמיד חוויה לימודית עבורי. מור מראיינת אותי כדי ללמוד ממני על מה שאני מומחה בו, ואני מוצא את עצמי לומד ממנה תוך כדי הראיון: לחדד מסרים, להביא דוגמאות מעשיות, וגם, להסתכל על הנושא הידוע מזוויות ראייה חדשות ומרעננות. כשאני קורא את הפוסטים שהיא מפרסמת בשנים האחרונות בבלוג שלה, וכשאני רואה את נושאי הרצאותיה המרתקים והיצירתיים, ברור לי שאני לא טועה באבחנתי: מור היא באמת מומחית מיוחדת ומעניינת בנושאי הורות, זוגיות וחיים בכלל, המסתווה לעתים כעיתונאית…

* לכל שאר הפרגונים, לחצו כאן

אהבת? מוזמן לשתף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

מה שהבנתי בשווייץ על הִתְמַסְּרוּת

בשוויץ הבנתי שיש שני תנאים הכרחיים להנאה מהִתְמַסְּרוּת, אחד כמותי, הקדשת זמן, והשני איכותי, להיות נוכח. הבנתי זאת באמצעות חוויה מהנה וייחודית בקריאת ספרו של מאיר שלו, כּיָמים אחדים.

בשוויץ הרגשתי רגוע ועכשיו אני מבין מדוע

אחרי שבוע בשוויץ הרגשתי רגוע. בתהליך של התבוננות עמוקה הבנתי שכדי להרגיש רגועים בצורה מיטבית צריך לנסוע פעמיים לשוויץ: פעם אחת ל"שוויץ" שמחוצה לנו ופעם אחת ל"שוויץ" שבתוכנו.

זה היה בלתי צפוי ומרגש

עד כמה שכיחים אצלנו פתרונות יצירתיים לבעיות חברתיות ואנושיות רגישות ומורכבות? מה נדרש כדי למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות כאלה? המאמר נכתב בעקבות השתתפות מרגשת בהפגנה למען החטופים, ואירוע מלמד עם שוטר וניידת.

עוד באתר מנהיגות בחיים:

דילוג לתוכן