טיפ: להעז להעיר דובים מרבצם!

מאמר קצר על חשיבות פעולה ישירה, בטוחה, בהורות, המבטאת אמון בעצמנו ובילדנו.

שתף את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

נכון שפעמים רבות אתם אומרים: "היא משחקת בשקט, הוא יושב יפה על הסיר, למה לקלקל על ידי שנתייחס לכך? עדיף להתעלם", או "כדאי שלא יראה שאנחנו עומדים לצאת מהבית, כדי שלא יתחיל לבכות"? פעמים רבות אנחנו פוחדים לפעול בהורות, בין אם להתעמת עם הילד ובין אם לעודדו ולחזקו, מחשש להפר מצב רגוע נוכחי. למה לקלקל דברים טובים? למה להעיר דובים מרבצם? למשל, ילדנו עומד להירדם, ואנחנו חוששים להיכנס ולומר לו לילה טוב, שמא יתחיל לבכות. או ילדנו נהנה מפעילות מסוימת, ואנחנו חוששים להתייחס לכך שמא יזעיף פנים ויאמר שהוא לא נהנה. ואולם, אני מציע לכם לא לחשוש, להעז להיות ישירים, לחיוב או לשלילה, ביחסים שלכם עם ילדכם. המלצה זאת נובעת בצורה ישירה מתפיסת המנהיגות ההורית: לעשות את מה שנכון לטווח ארוך, גם אם הוא עלול לגרום בטווח הקצר לקשיים, לאי נעימויות. זוכרים שהצעתי לכם בהרצאה הרביעית בנושא של פיתוח יכולות אישיות להיפרד בצורה ישירה מהילד כשיש צורך בכך, ולא לנסות להתחמק ממנו? זה הרעיון: לפעול בצורה ישירה, בטוחה, המבטאת אמון בעצמכם ובילדכם. כשאתם מישירים מבט לילדכם ואומרים לו שאתם אוהבים אותו, כשהוא משחק לבד, ולא חוששים האידיליה תיגמר ברגע זה, אתם משדרים לו שאתם רואים אותו, גם אם הוא לא מתאמץ להראות את עצמו. יכול להיות שבפעמים הראשונות שתעשו זאת, ילדכם יופתע וייצמד אליכם. אבל בהמשך, ביטחונו בעצמו ובכם יגבר. נכון שאם אתם שואלים את ילדכם אם הוא מפחד ללכת לישון, והוא יאשר זאת, תצטרכו להתמודד עם הבעיה, שאולי הייתם יכולים להתחמק מלהתמודד אתה אם לא הייתם שואלים אותו. אבל, היוזמה שנקטם תשתלם לכם לטווח ארוך. בנכם לומד שהוא לא צריך לעשות מאמצים מיוחדים כדי שתתייחסו לפחדיו. הוא לומד שביחסים אתכם אפשר לדבר בצורה פשוטה וישירה על קשיים ובעיות, וכך גם לפתור אותן. הוא לומד לסמוך עליכם וכך גם על עצמו.

סוף המאמר

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים בנושא מנהיגות בקהילה שיכולים לעניין אותך:

העוצמה הרכה של ניו זילנד

מהו סוד העוצמה הרכה (Soft Power) של ניו זילנד, וכיצד נוכל לאמצה לחיי היום-יום שלנו? על אחת הלמידות החשובות ביותר שלמד חיים עמית במסעו האחרון לניו זילנד.