מהם הגורמים להתנהגויות תוקפניות בגיל הרך?*
▪ תסכול: פעמים רבות תוקפנותם של ילדים היא ביטוי לתסכול שהם חשים: משום שהם אינם מצליחים לבטא את רצונותיהם, משום שהם מבולבלים ואינם יודעים מה הם באמת רוצים, משום שהם חוו כישלון, משום שלא עושים מה שהם דרשו ועוד. מאחר שיכולתם המילולית אינה מפותחת, הם מבטאים את תסכולם בהתנהגות תוקפנית.
▪ שמחה או התרגשות: לעתים ילדים מתנהגים בתוקפנות, למשל נושכים, מתוך התרגשות ושמחה דווקא. הם אינם יודעים לבטא את עצמם בדרך אחרת, והם נעזרים באיברי גופם – פה, ידיים ורגליים – כדי לבטא רגשות חיוביים. לעתים הדבר נובע מהתנהגויות תמימות של ביטויי אהבה במשפחה, דוגמת נשיקות נשכניות שהילד חווה או רואה, "כאפות" מתוך חיבה ועוד. ילדים תופסים מחוות כאלה כפשוטן. וכשהם רוצים להביע אהבה או חיבה לאחרים הם עושים זאת באותה דרך של נשיכה או מכה, ללא כוונות זדון.
מזגו של הילד: יש ילדים שמלידתם הם בעלי סף תסכול נמוך יותר, ולכן במצבי תסכול תגובתם חזקה יותר: הם יגיבו בתוקפנות רבה יותר מאשר ילדים אחרים. ילדים הזקוקים לגירויים תחושתיים חזקים יותר עשויים לנשוך או להכות, מבלי להבין את הכאב שהם גורמים.
▪ חיקוי: ילדים מתנהגים בתוקפנות בהתאם לדוגמה שמציגים להם אחרים, כגון הורים, אחאים וילדים אחרים בני גילם. לעתים ילדים צופים בהתנהגויות תוקפניות של ההורים כלפיהם, של אחאים ושל הורים זה כלפי זה או כלפי זרים – כדרך להבעת כעסים ותסכולים. ילדים קטנים מושפעים במיוחד מצפייה בהתנהגויות תוקפניות של ילדים בגן.
▪ למידה: ילדים לומדים להתנהג התנהגות תוקפנית כאשר הם באים על שכרם על פעולות תוקפניות שלהם, כלומר כשהם משיגים את שלהם או זוכים בתשומת לב מצד המבוגרים, שלה הם משתוקקים, בעקבות התנהגות תוקפנית. גם כאשר ילדים רואים שילדים אחרים שהתנהגו בצורה תוקפנית זכו בגמול חיובי (קיבלו תשומת לב, חיובית או שלילית) – הם לומדים שהתנהגות תוקפנית משתלמת.
* מתוך הפרק השמיני, התנהגויות תוקפניות, בספר "הורים בטוחים בעצמם – מנהיגות הורית בגיל הרך"