פרגון החודש: ענת לויט – משוררת, סופרת ועורכת ספרים

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

ענת לויט היא משוררת, סופרת, מבקרת ועורכת ספרים. 

ילידת תל אביב, 1958. פרסמה חמישה קובצי שירה וארבעה ספרי פרוזה. זכתה בשלושה פרסים ספרותיים: פרס ורטהיים לשירה על ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה),שראה אור בספרית פועלים ב-1983; פרס ברנשטיין לביקורת על הרשימות שפרסמה במוספי הספרות בעיתונות היומית ב-1987; ופרס ראש הממשלה ב-1997. הפרוזה והשירה של ענת לויט מתאפיינות בתמציתיות רבה, המבקשת להכיל את ההיבט האישי והאוניברסלי גם יחד. ספרי הפרוזה שפרסמה כתובים כריאליזם מינימליסטי פיוטי, ואילו ספרי השירה שלה בולטים באמירותיהם הפואטיות המלוטשות ורבות העוצמה. נושאי כתיבתה הם בעיקר יחסים בתוך המשפחה, וכן זוגיות קשה והשתוקקות נואשת לאהבה אחרת. בימים אלה יצא ספר שירה החדש תפילת יחידה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

ענת ערכה לפני כעשר שנים את ספרי השני, הורים כמנהיגים (הוצאת מודן, 2006). עריכתה הבהירה, העניינית והמדויקת של ענת סייעה ללא ספק להצלחתו של ספרי, שהפך להיות רב מכר בספרי ההדרכה להורים. שיתוף הפעולה עם ענת היה נוח, מאפשר, מעודד ויעיל. מאז הסתיימה עריכת הספר לא נפגשתי עם ענת, ולא ידעתי אות קורותיה, עד שלאחרונה, במפתיע צץ שמה בפייסבוק ונעשינו "חברים". או אז התוודעתי לצד השירתי המיוחד של ענת ולהגותה המרגשת על החיים. "כאדם שחצה את כל חייו על גשר אהבתו הבלתי מסויגת ללשון העברית על רוב רבדיה, אני יכולה להגדירה כספר התווים הכי פתוח להכלת מוסיקת הנשמה שלי. הגדרה נוספת, ציורית יותר, רואה את הלשון כאיבר מתנועע תמיד –  טועם וחש כל העת את טעמי העולם הרגשיים והתבוניים."

שירתה של ענת נוגעת בדייקנות בגרעין הנשמה הנסתר, אצלה ואצל קוראיה, ככל הנראה, לפחות לפי תגובות ההזדהות הרבות להן היא זוכה. לענת אמירות מרגשות ומעניינות, הבאות לידי ביטוי לא רק בשירתה אלא גם בפוסטים האישיים והנוגעים, אותם היא מפרסמת בדף הפייסבוק שלה. אחת מהן היא, למשל "זאת ועוד, גם למדתי את יכולתה של הלשון לנבא את עתידי. כי הרי בחלקיו המשמעותיים, העתיד האישי הוא פועל יוצא של התכוונותנו אליו. וכשאני מדייקת בלשוני הפנימית, אני מייצרת את המצפן שמכוון אותי אל המגדלור שבלב ים חיי."

 אלם

 בִּיצַרְתִּי חֲדָרִים פְּנִימִיִּים בְּדִימוּיִים

וַחֲרוּזִים סְגוּרִים וּפְתוּחִים לְמָזוֹן

וּלְמַיִם. וְלֹא צָלְחָה דֶּרֶךְ הַפּוֹלְשִׁים

שֶׁהוּבְסוּ בְּאֵלֶם הֱיוֹתִי

מוּגֶנֶת בְּרוּחַ

אֱלוֹהִים.

 (מתוך "תפילת יחידה", הקיבוץ המאוחד, 2015)