איך להכין את הילד לקבל סמכות וחובות בכיתה א'?

כיצד הורים יכולים באמת להכין את הילד המתחיל כיתה א' לקבל את סמכות המורה וחובות בית הספר? על ידי הכנת עצמם. במאמר מובאים שני עניינים עיקריים שעל ההורים להכין את עצמם בנושא: לוודא שהדוגמה האישית שלהם בקשר לסמכות ראויה, ולהעביר מסר של אמון ותמיכה בילד ובמערכת החינוך.

שתף את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

אחת הדאגות של הורים במעבר של ילדם מהגן לכיתה א' היא האם ילדם יצליח לקבל את סמכות המורה ואת חובות בית הספר. הילד עובר ממסגרת סמכותית "רכה" וגמישה יחסית, הגן, למסגרת סמכותית "קשה" ונוקשה יחסית, בית הספר. הם חוששים שילדם יתקשה להסתגל לתביעות ההתנהגותיות החדשות שיופנו כלפיו בבית ספר כמו להגיע בזמן לתחילת הלימודים, לא לאחר לשיעורים, לא להפריע, להישמע להוראות המורה, לשבת זמן ארוך בשיעורים, להכין שיעורי בית, וכיוצא באלה. כשמדובר על ילד רגיש ומופנם מצד אחד או על ילד פעלתן ומוחצן מצד אחר, חששותיהם של ההורים גדולים במיוחד.

כיצד הורים יכולים להכין את ילדם להסתגל צורה מוצלחת למסגרת סמכותית כזו של כיתה א'?

ובכן, האמת היא שהורים לא יכולים להכין את הילד בשלב זה, תחילת הלימודים, והאמת הנוקבת יותר היא שהם גם לא צריכים! הכיצד? מערכת החינוך מכינה היום היטב את הילדים לכניסה לכיתה א', גם במובן הזה של קבלת סמכות וחובות. בתהליך הדרגתי המתרחש בגן, הילדים נחשפים למשמעות המיוחדת של לימודים בכיתה א'. בסוף התהליך הם מבקרים בבית הספר, פוגשים את המורה ואף את המנהלת. גם בבית ספר עצמו מתנהל כיום תהליך מסודר העוזר לילדים להסתגל בהדרגה למסגרת בית הספר ולחוקיו. למשל, בבתי ספר רבים סביבת כיתה א' דומה לסביבת הגן ומאפייני גישת המורה דומים, לפחות בתחילת השנה, למאפיינים הרכים של הגננת. לכן, אין צורך שהורים יקדישו יותר מדי מאמץ להכנת ילדיהם בנושא זה. זה גם לא כדאי, כי לעתים הכנת יתר, מעבר לכך שהיא לא באמת עוזרת, יוצרת ציפיות גבוהות מדי אצל ההורים, ובעקבות זאת לחץ וכעסים שלהם על הילדים כשדברים לא עולים יפה. 

במקום זאת, עדיף שהורים ישקיעו מאמץ בהכנה נכונה של עצמם כדי לעזור לילד לקבל את סמכות המורים ואת חובות בית הספר. הורים לא עוברים הכנה כלשהיא לקבלת סמכות בית הספר וחובותיו, והם נותרים עם פחדיהם ותסכוליהם, ועלולים להשליכם בצורה מזיקה על ילדיהם. וזה חבל, מכיוון שמוכנות גבוהה של ההורים חשובה אף יותר ממוכנות גבוהה של הילדים; בכל נושא, ובוודאי בנושא זה. הורה שנפשו מאיתנה ורוחו חסונה ובטוחה, יוכל לעזור לילדו להתמודד גם עם קשיים גדולים יחסית. הוא יתייחס אליהם בצורה פרופורציונאלית, מתונה, וידע לעודד את הילד ולחזקו. הורה שרוחו חלשה ונפשו נסערת ומעורערת, יתקשה לעזור לילדו להתמודד גם עם קשיים קטנים יחסית. הוא יחווה את הקושי הקטן יחסית של ילדו בעוצמה גבוהה ,ובמקום להעצים את ילדו בהתמודדות, הוא יחלישו.

שני עניינים בעיקר חשובים בהכנת ההורה את עצמו כדי שיצליח לעזור לילדו לקבל את סמכות בית הספר וחובותיו: לוודא שהדוגמה האישית שהוא נותן לילד בקשר לסמכות תהיה ראויה, ושיצליח להעביר לילד מסדר של אימון וביטחון בו ובבית ספר.

  1. לוודא שהדוגמה האישית שההורה נותן לילדו בקשר לסמכות תהיה ראויה.חשוב שהילד יחווה מסגרת ביתית רגועה עם כללים, חוקים וחובות, כדי שיצליח להיענות בצורה טובה למסגרת החוקים של בית הספר. למשל, 

    חוקים ברורים לגבי הליכה לישון (שעת ההליכה לישון, מקום השינה, טקס ההליכה לישון) או לגבי אכילה (היכן אוכלים, כיצד אוכלים) המתקיימים בלי מאבקי כוח הרסניים יעזרו לילד לקבל את חוקי בית הספר בקשר לכניסה לשיעורים, צורת הישיבה בשיעורים ועוד. קבלת הילד את סמכות ההורה בבית בקשר לחובותיו (סידור משחקים, צורת בקשה של דברים, הורדה מהשולחן) תסייע ללא ספק ליכולתו לקבל את סמכות המורה בקשר לחובות בבית הספר (צורת הפנייה למורה, שיעורי בית, התייחסות לחברים). אם הילד לא מכבד בבית את סמכות ההורה למה שיכבד את סמכות המורה? אם הילד לא יודע לקיים בבית חובות בסיסיים של צחצוח שיניים, סידור משחקים, דיבור מנומס וכיוצא באלה, ברור שיהיה לו קשה מאוד לקיים בבית ספר חובות מורכבים יותר של ישיבה ממושכת בשיעור, הפסקת משחקים בהפסקות, התייחסות מכבדת לחוקי ההתנהגות בכיתה ועוד.

  2. להעביר לילד מסר של ביטחון ואמון בו ובבית הספר. כדי שילד יוכל לקבל בצורה רגועה סמכות של אחרים, בית ספר, עליו להרגיש שההורה מקבל את מסגרת בית הספר, סומך עליה, וסומך עליו, הילד, שיצליח לקבלה. פעמים רבות הורים סוחבים איתם מעברם כתלמידים דאגות, חרדות וכעסים שהם משליכים על הילד. כתוצאה מכך הם מעבירים לילד מסר שהם לא סומכים עליו וגם לא על המערכת.

מספרת בכנות אמא: "אפילו שהבת שלי רק בעוד שנתיים, אני כבר מפחדת, כי אני נזכרת בהלם שלי בכיתה א', שפתאום המורה צעקה ולא הכינו אותי לזה. אני מבינה שזה קרה לפני הרבה שנים ושהמערכת השתנתה, ובכל זאת, אני דואגת לילד שלי שמא זה יקרה גם לו. והוא כל כך רגיש…"

משתף בכנות אבא: "אני לא שוכח את החוויות הקשות שעברתי במערכת החינוך היכן שגדלתי. נשארו לי ממש צלקות משם. איך עוזרים לבן שלי, שזה לא יקרה לו? אין לי מושג. מה שבטוח שאני הולך לפקח בשבע עיניים של המערכת שזה לא יקרה".

נכון, ידוע שהורים רבים מבקרים את מערכת החינוך ולא סומכים עליה. כך למשל מנתוני הסקר האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אוגוסט 2016) עולה כי 48% מהציבור, במיוחד במגזר היהודי, לא מעריכים באופן חיובי את תפקוד מערכת החינוך. אם התחושה הזאת עוברת לילד, מה לנו שנלין עליו שהוא מעז פנים כנגד המערכת ולא מקבל את סמכות המורה? הרי אנחנו עצמנו עודדנו אותו לכך, בלא מתכוון כמובן, אך לפעמים בצורה בוטה. לכן, אנחנו חייבים לבדוק עוד יותר את הדוגמה האישית שאנחנו מפגינים לילדינו ביחסינו עם המורים ועם בית הספר. האם יתכן שאנחנו מזלזלים במורה בנוכחות הילד, ביודעין או שלא ביודעין? גם זלזול "קטן" – "שוב, המורה הזאת עם השטויות שלה" – זה הרבה יותר מדי, במיוחד לילד קטן, המושפע מאוד מאמירות ההורה והתנהגותו. האם אנחנו ברצוננו לדאוג לילדנו אנחנו מעבירים לו מסר שאנחנו לא סומכים על המורה? למשל, "כל דבר קטן שקורה בשיעור, עם המורה או עם התלמידים, שאתה נפגע ממנו, שמרגיז אותך, אל תעשה שום דבר, רק תאמר לי". כאשר תחושת חוסר הנחת של ההורה ממערכת החינוך מצטרפת להגנת יתר של ההורה על הילד ולקושי לסמוך עליו להתמודד לבד גם במצבים קשים, נוצרת תוצאה הרסנית. ההורה יתערב מהר מדי במקרים של בעיות, אמתיות או מדומות, בבית ספר, ויעשה תוך האשמת המורים, במפורש או במרומז. בכך הוא יחזק את הקושי של הילד לקבל את סמכות בית הספר וחוקיו, ויחליש את ביטחונו של הילד ביכולת ההתמודדות שלו בתוך בית הספר.

לכן, על הורים להתאמץ במיוחד ולעשות את הדבר הנכון, להעביר לילד מסר של אמון ותמיכה במערכת ומסר של אמון ביכולתו להתמודד בתוך המערכת, גם אם הדבר קשה, שכן הם דואגים, מתוסכלים, כועסים. כי באופן כללי בהורות עלינו להימנע מלעשות את הדבר הקל אם הוא לא נכון, ולהשתדל לעשות את הדבר הנכון גם אם הוא קשה.

לצפייה במצגת בסיסית של ההרצאה:

סוף המאמר

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים בנושא מנהיגות במשפחה שיכולים לעניין אותך:

שבעה עקרונות מעשיים להצבת גבולות יעילה בגיל הרך

נחישות, מיידיות, הדרגתיות בשימוש בכוח, עקביות, חיזוק התנהגות רצויה, מניעה ושילוב מיומנויות מנהיגות נוספות  –  אלה הם שבעה עקרונות מעשיים, שיעזרו להורים לילדים בגיל הרך להציב גבולות בצורה יעילה ומועילה לילדיהם.

מקומם של סבתא וסבא בגידול הנכדים

תפקיד הסבאות יכול להיות מהנה, מספק, מסב אושר ושמחה לכל בני המשפחה, ואולם גם לגרום סבל רב וצער עמוק לכולם. כיצד להביא לכך שהסבתאות תהיה מהנה ומיטיבה וכיצד להימנע מכך שהיא תהפוך לסיוט וסבל לכולם? בחלק הראשון של המאמר תתואר המורכבות הגדולה בתקופתנו של תפקיד הסבאות. בחלק השני יסקרו הקונפליקטים האפשריים בין הסבתות והסבים לבין הורי הילדים. בחלק השלישי יובהרו שני הגורמים העיקריים הנחוצים להתמודדות טובה עם קונפליקטים אלה ויורחב לגבי גורם אחד: הגדרת תפקיד ברורה. בחלק האחרון של ההרצאה יינתנו טיפים, עצות מעשיות, כיצד לנהל תקשורת חכמה עם ההורים ועם הנכדים. התנהגות תקשורתית חכמה היא הגורם השני החשוב להתמודדות טובה עם קונפליקטים.

במקום לעשות שני סרטים נפרדים, ליצור סרט אחד משותף! על קונפליקטים בזוגיות ועל פתרונם.

במאמר מצביע חיים עמית על שתי מיומנויות תקשורת משלימות הכרחיות לפתרון קונפליקטים זוגיים: יכולת ביטוי כנה של רגשות וצרכים ויכולת הקשבה אוהדת. שתי מיומנויות אלה התחדדו במהלך טיול ארוך בהרי הפירנאים.