סוף סוף, הילדים עוזבים את הבית

נכתב על ידי חיים עמית

פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני.

ראיון לאתר האינטרנט "מוטקה" על תופעת ה"קן המתרוקן" או "שלב יציאת הילדים את הבית".

ראיון לאתר האינטרנט "מוטקה" על תופעת ה"קן המתרוקן" או "שלב יציאת הילדים את הבית". המראיינת עדי כץ.

הראיון פורסם לראשונה ב 22.12.2016. לקריאת הראיון באתר "מוטקה", לחצו כאן. 

תופעת הקן המתרוקן מתוארת לרוב כשעת משבר להורים. הילדים שגידלנו וטיפחנו הפכו לאנשים מבוגרים, הם כבר לא זקוקים לנו ואוטוטו ייצאו לעצמאות מוחלטת, בבית משלהם. אנחנו ניוותר מאחור, הרבה פחות שימושיים או מעניינים, נתהלך בין קירות הבית הריק ונשבור את הראש איך למלא את החלל.

אז זהו, שלא תמיד זה כך. לפחות אם תשאלו את עופרה, אם לסטודנטית בת 22 המתגוררת בבית ובן 18 שעומד להתגייס, שלא מתביישת להודות שהיא מפנטזת על הרגע שבו הבית יתרוקן. "אני יודעת שזה נשמע נורא", היא פותחת בהתנצלות, "אבל כבר ממש בא לי לקבל את החיים שלי בחזרה".

מה זאת אומרת?

"את השקט, את הפרטיות, את המרחב שלי. אני למשל חולמת כבר שנים על חדר עבודה. אני עובדת מהבית בתרגום ועושה את זה מפינת עבודה קטנה בסלון. כשהילדים יעזבו, אני מתכננת להשתלט על אחד החדרים שלהם וליצור לי 'זולה' משלי. היום הבית מלא בהם ובחברים שלהם, יש המון רעש, המקרר מתרוקן פתאום בלי הודעה מוקדמת, ואני צריכה לבשל כל הזמן".גם ירידה בהיקף תחזוקת והוצאות הבית נכללת בפנטזיות שהיא מטפחת. "צריך היום לקנות המון אוכל הביתה, החשבונות מנופחים, אני עושה כל היום מכונות כביסה ומדיחים, יש המון ניקיונות ואין לי עוזרת. ברור שכל זה יפחת כשהם יצאו מהבית".

ולא תחסר לך הנוכחות של הילדים, החברה שלהם?

"גם היום הם לא בדיוק נוכחים. הם כאן, אבל מתעסקים בעניינים שלהם, העיניים באייפון גם כשהם מדברים איתי, אין ממש שיחות בינינו ואנחנו אפילו לא אוכלים ארוחות ביחד. בעלי ואני הפכנו לסוג של ספקי שירותים וכסף, לא הרבה מעבר לזה. עכשיו כשהבן מתגייס, הלחץ ירד, אבל אין לי אשליות שהוא יעזוב את הבית אחרי השחרור. מחירי השכירות היום לא מאפשרים לצאת מהבית כל כך מהר ואני רואה זאת גם אצל חברים שלי. ייקח זמן עד שהקן יתרוקן. לא ברור לי למה יש הורים שרואים בזה משבר, לי זה נראה כמו שלב של שחרור בחיים".

הפסיכולוג החינוכי והמטפל המשפחתי חיים עמית מעדכן כי בעולם המקצועי, מושג "הקן המתרוקן" מתחיל להתרוקן מתוכן. "במובן מסוים, המשבר הזה הוא לפעמים משבר מדומה", הוא אומר, "ולכן המונח 'הקן המתרוקן' נחשב היום בעייתי. בספרות המקצועית, מעדיפים לכנות אותו 'שלב יציאת הילדים מהבית', שהוא יותר נייטרלי ומאפשר היבטים חיוביים".

כמו בכל תקופת מעבר או שינוי בחיים, גם לשלב שבו הילדים יוצאים מהבית יכולות להיות לדבריו השלכות שונות ואף מנוגדות. "שלב העזיבה של הילדים הוא שלב טבעי, שיכול להוות עבור ההורים משבר, או להפך – התפתחות חיובית", הוא מסביר. "העובדות הן עובדות: ההורים נשארים לבד בבית, בלי הילדים. תפקידם בגידול הילדים הסתיים והעיסוק העיקרי שלהם עד כה, איננו".

עכשיו השאלה האמיתית, לדבריו, היא איך ממשיכים מכאן. "יש הורים שירגישו מיותרים, כי הדבר העיקרי בשבילו חיו נגרע מהם", הוא מסביר. "הם ירגישו שאיבדו משמעות בחיים ויתקשו למצוא תוכן ודרך למלא את הזמן. הורים כאלה אולי אפילו יכנסו לדיכאון, קונפליקטים עם בני הזוג שנדחקו עם השנים יעלו וייחשפו, ובני הזוג לא ידעו מה לעשות אחד עם השני.

"באותה מידה, עזיבת הילדים את הבית יכולה ללכת למקום אחר. הזמן שהתפנה הוא הזדמנות נהדרת להורים לעשות דברים בשביל עצמם, למלא את החיים בדברים שמעניינים אותם, אם זה תחביבים, חוגים, לימודים, חברים ומה לא. גם מערכת היחסים הזוגית יכולה לפרוח ולהתפתח בתקופה הזאת. פתאום יש זמן ליהנות ביחד, לבלות".

ההיבט החיובי שהחל להתלוות ליציאת הילדים מהבית הוא, לדברי עמית, תולדה של התקופה. "בעבר, המשבר היה באמת יותר חד וחריף וההשלכות השליליות שלו היו יותר בולטות. היום, ראשית, הקן לא באמת מתרוקן. גם ילדים שעזבו חוזרים לא פעם הביתה, בהסכמת ובתמיכת ההורים. צעירים דוחים את גיל הנישואין, המצב הכלכלי מקשה לשכור דירה וכיו"ב. אבל חשוב מזה, משבר הקן המתרוקן היה קשה בעבר בעיקר לאמהות, שגידול הילדים הגדיר אותן. היום זה לא כך. נשים עובדות מחוץ לבית ויש להן קריירה והן מגדירות את עצמן דרך העבודה והעיסוק המקצועי. לכן כשהילדים עוזבים את הבית, זה לא עד כדי כך קשה. מובן שהמעורבות בחיי הילדים לא מסתיימת גם עכשיו, היא רק משתנה ויכולה להתבטא בקרוב גם כסבא וסבתא".

הורים יכולים גם לחוש הקלה כשהילדים עוזבים את הבית?

"בהחלט. הבית יותר שקט, יש פחות צעקות ומריבות, אפילו ההוצאות הכלכליות מצטמצמות. המרחב של ההורים בבית גדל. ההקלה היא אולי מנת חלקן של האמהות יותר, ולא רק בגלל שהן נשאו בעיקר הנטל. אבות יכולים בשלב הזה לחוש דווקא אשמה, או החמצה. אבות כיום מצפים מעצמם יותר להיות מעורבים בחיי הילדים, אבל הצורך לפרנס מונע מהם את זה. דווקא בשנים האחרונות לפני עזיבת הילדים את הבית, האבא מגיע הרבה פעמים ליציבות כלכלית, שמאפשרת לו יותר פנאי, ומתחיל לחפש את הדרך לילדים".

אלא שהילדים מצידם כבר בוגרים, ולדבריו פחות זקוקים לאב. "גם אם האב הצליח להדק את הקשרים עם ילדיו, הם פתאום עוזבים את הבית. כל זה עלול להותיר את האבא עם חוויית פספוס ותחושה של נטישה ובדידות".

לאור העובדה שילדים בוגרים אכן מאריכים היום את ימיהם בבית, עלול להיווצר לא פעם קונפליקט, עם רצונו של ההורה לפרוש כנפיים. "קיימת תופעה של הורה שמחכה שהילד ייצא מהבית", אומר עמית, "אבל ברוב המקרים, ההורים מתחשבים ומבינים את הקושי של הילד לצאת החוצה, והשהייה שלו בבית מקובלת עליהם".

מה עושים כשהנטייה של הילד להישאר בבית מתארכת ומתארכת? "הורה שרוצה לעודד את הילד לצאת לחיים צריך לקחת יוזמה", פוסק עמית. "לדבר בצורה ישירה וכנה, גם אם זה לא פשוט. בדרך כלל, מניסיוני, העניין נפתר בצורה טובה, כי גם לילד יש צורך טבעי לצאת מהבית ולהוכיח את העצמאות שלו".

ויש גם מקרים קיצוניים, כשהילד חי שנים בבית ונוצרת תלות לא בריאה, כלכלית ורגשית, בינו לבין ההורה או ההורים. לדברי עמית, במקרה כזה הילד לא מתפקד, לא מצליח למצוא פרנסה ולהתנתק רגשית מהוריו, ועדיין מצפה לשירותים מהם.

"זה יוצר מצוקה קשה ואפילו עוינות בין שני הצדדים", אומר עמית. "ההורים מאוד אמביוולנטיים: מצד אחד, הם רוצים שהילד ייצא לעולם. מצד שני, הם מרגישים צורך לגונן עליו. מקרים כאלה קשה לפתור לבד ומומלץ לפנות לייעוץ ולטיפול משפחתי. במקרים כאלה, ההורים נדרשים לפעמים לבצע פעולות דרסטיות, כמו להפסיק לתמוך כלכלית בילד או אפילו להוציא אותו מהבית באופן ממשי, אבל אלה מקרים שנמצאים בשוליים".

אהבת? מוזמן לשתף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

חיזוק, פיתוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול

מטרתו של המאמר לסייע לחיזוק, טיפוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול, במיוחד בשעה קשה זאת בישראל. במרכז המאמר יוצג מודל תקווה מעשי, רה"ע, הכולל שלושה מרכיבים של תקווה: רצון (המרכיב הרגשי), היתכנות (המרכיב השכלי) ועשייה (המרכיב ההתנהגותי). יוצעו כלים מעשיים לחיזוקם, טיפוחם ואף שיקומם של כל אחד ממרכיבים אלה בייעוץ ובטיפול נפשיים.

לְהַחֲיוֹת תקווה שנכחדה

האם אפשר לעורר תקווה שנרדמה? האם אפשר לפתח תקווה שדוכאה? והקשה מכל, האם אפשר לְהַחֲיוֹת תקווה שהוכחדה? במאמר נבחנות שאלות אלה בקשר לתקווה לשלום בין ישראלים לפלסטינאים, שהתנפצה בטבח של ה-7.10.2023

עוד באתר מנהיגות בחיים:

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן