יצאנו למסע מאתגר של חמישה שבועות לפרו ולאיי הגלאפאגוס, כולל מספר טרקים. אחרי כשבוע וחצי גבי חטפה קלקול קיבה רציני מאוד. לאחר לילה קשה ויום קשה, ועל אף שהבעיה לא נפתרה לגמרי וגבי הרגישה חלשה, לא היה לה ספק שאנחנו ממשיכים בתוכנית הטיול הרגילה והמאתגרת. ואמנם, למחרת טיפסנו שלוש מאות מדרגות בעיר האינקית אולאנטיטמבו בעמק הקדוש, למרות חולשתה הברורה של גבי.
העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים. אנשים שרצונותיהם ומה שחשוב להם מוגבלים בצורה מכרעת על ידי מה שקשה להם. למשל, יש מי שחשוב להם שמשפחתם תתגבש, אבל קשה להם "להרים" את עצמם לנסוע עם הילדים למקום מאתגר והם נשארים לרבוץ בבית. הסוג האחר הם אנשים שמונעים על ידי מה שחשוב להם, בלי קשר למה שקשה להם. למשל, מישהו שיש לו פחד גבהים אבל הוא לא מהווה שיקול ברצונו להגיע למקומות גבוהים, שזו אהבתו. ניתן לראות הבדלים אלה בין שני סוגי האנשים בכל תחומי החיים.
בתחום הזוגיות. יש מי שעל אף שהיחסים עם אשתו חשובים לו מאוד, הוא נרתע מכל אפשרות של שיחה אינטימית איתה, כי הוא מרגיש מובך וחסר אונים בחשיפה רגשית. לכן, הוא מעדיף להסתגר ולהתרחק, מונע על ידי תפישת הקושי שלו ולא על ידי מה שחשוב לי באמת. לעומת זאת, במקרה ההפוך, יש מי שיזום בילוי זוגי אינטימי, על אף שהוא יודע ששיחה אינטימית תחשוף קשיים ובעיות ועלולה להיות לא נעימה. הרצון להתקרב, להיות ביחד, להרגיש אהוב, מכוונים את התנהגותו הרגשית ולא הידיעה שעלול להיות גם קשה.
בתחום ההורות. יש מי שחשוב להם שילדיהם יאכלו אוכל בריא והם מוכנים להתאמץ ולבשל לשם כך. ואולם מאחר והם לא מסוגלים להיות איתנים ולסרב לתחנוני הילד לממתקים, הם מוותרים מראש, ומאפשרים לילד לאכול אוכל לא בריא. הם מונעים על ידי תפישת הקושי שלהם ולא על ידי תפישת המטרה החינוכית שחשובה להם. לעומת זאת, הורה שמאמין שילד בן 5 צריך להתמודד עם קשיי השינה שלו בחדר הילד ולא בחדר ההורה, יעדיף לקום לילדו הבוכה בלילות, לשבת או לשכב ליד מיטתו ולהרגיעו, ולא לוותר לתחושת הקושי האישי של חוסר שינה.
או למשל הורים רבים, במיוחד אבות, מצהירים שהמשפחה חשובה להם יותר מכל, ואולם באופן מעשי הם ממעטים להיות עם משפחתם, עם ילדיהם, לכאורה בגלל קשיים שהם נתקלים בעבודתם. "אין לי ברירה", הם אומרים, בלי להיות מודעים שמה שמניע אותם היא תפישת הקושי ולא תפישת המטרה. סיפר לי אחד הבחורים הצעירים שפגשנו במהלך אחד הטרקים שלנו בפרו: "אבא שלי גם מאוד רצה להצטרף אלי בטיול שלי בפרו, אבל הוא לא יכול בגלל העבודה. הבעיה שזה לא חדש. זה תמיד ככה". אני לא מטיל ספק בכנות רצונו של האב להצטרף אל בנו, כמו שאני לא מפקפק ברצונם של גברים רבים להיות שותפים לחוית גידול הילדים. ואולם העובדה העצובה היא שהקשיים שגברים ונשים חווים בעולם העבודה והערך הגבוה שהם מייחסים לקשיים אלה בסדר העדיפויות שלהם בחיים, גורמים להם, בסופו של דבר, לוותר על מה שחשוב להם, המשפחה, עבור מה שקשה להם, העבודה.
החיים לא תמיד קלים והקשיים בהם מרובים. קל לוותר ולתת לתחושות הקושי האישיות לנווט את חיינו, וזו טעות. מי שמונע בעיקר על ידי מה שקשה לו, עלול לשכוח בקלות את מה שחשוב לו. לעומת זאת, החיים מלאים באפשרויות לצמיחה ולהתפתחות, שלנו ושל יקירינו, ואפשר למצות אפשרויות אלה בתנאי שנתמקד במה שאנחנו מאמינים בו, וזו גדולה. מי שמונע על ידי מה שחשוב לו, גם מה שקשה, קל לו. לכן, אני מציע לכם את כלל ההתנהגות המעשי הבא, שיעזור לכם לנווט בצורה ראויה את חייכם: עשו את מה שראוי באמת בעיניכם, גם אם הוא קשה עבורכם; ואל תעשו את מה שהוא קל עבורכם, אם הוא לא ראוי באמת בעיניכם.
