השילוב המנצח – על מה שעוזר להגשים חלומות

"Happy are those who dream dreams and are ready to pay the price to make them come true”

(Leon J Suenenz)

במהלך הטרקים הרבים והקשים שעשינו במסענו האחרון בפרו, בעיקר באזור ווארז – הטרק להר הקשת בענן, הר הצבעים, שבסיומו כמעט יצאה נשמתנו; הצעידה לקרחון פאסטורורי, הגבוה בקרחוני פרו שניתן להגיע אליהם רגלית, בגובה; הטרק ללגונה 69, שסיומו היה מפרך; וכמובן טרק סנטה קרוז, טרק של ארבעה ימים – תהיתי רבות על סוד ההצלחה שלנו לעשות טרקים אלה, לסיימם בכבוד ואף ליהנות מהם. היינו המבוגרים היחידים בין עשרות צעירים, צעדנו עשרות קילומטרים בהרים גבוהים מאוד (4,000 מטרים ואף 5,000 מטרים), אנחנו עושים זאת רק פעם בשנה, ובכל זאת הצלחנו. הכיצד? מה הסוד? בין נשיפה לשאיפה, לאורך שעות ארוכות של צעידות מייגעות, תוך כדי התרוממות הרוח כשהגענו לפסגות או למעברי ההרים, במהלך המנוחות המעטות כשאנו צופים בנופים הנפלאים – הגעתי לניסוח שנראה לי מדויק. סוד הצלחתנו בטרקים נעוץ בשילוב מעולה בין מחויבות גבוהה שלנו למטרה שאנו מאמינים בה – ליהנות מנופים מדהימים בהרים הגבוהים, ולהגיע אליהם בהליכה ובטיפוס – לבין טכניקת צעידה טובה, שפיתחנו במהלך השנים שאנו עוסקים בספורט מאתגר זה – הליכה איטית, נשימה נכונה, התאמה בין קצב הנשימה לקצב ההליכה.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש חלום או חלומות אותם אנחנו מנסים להגשים. כשאנחנו מצליחים להגשים את החלום אנחנו מסופקים ומאושרים. כשאנחנו לא מצליחים להגשים את החלום אנחנו מתוסכלים ועצובים. מה עוזר לנו להגשים את חלומותינו? מה מקשה עלינו להגשימם? כל אחד ואחת מאיתנו נתקלים בבעיות מטרידות המחייבות התמודדות – בעבודה, בלימודים, בזוגיות, בהורות. כשאנחנו מצליחים לפתור בעיות מטרידות ומעיקות אנחנו מסופקים ומאושרים. כשאנחנו לא מצליחים לפתור בעיות מעיקות אנחנו מתוסכלים ועצובים. מה עוזר לנו לפתור בהצלחה בעיות מטרידות? מה מקשה עלינו לפתור אותן?

השילוב בין מחויבות אישית גבוהה למטרה ראויה לבין שליטה מעולה בטכניקה מתאימה להשגת המטרה הוא שילוב מנצח שיכול לעוזר להגשים חלומות ולפתור בעיות בתחומים רבים בחיים: לימודים, תחביבים, עבודה, הורות, זוגיות. כשיש לנו מחויבות אישית גבוהה למטרה, אנו חזקים מספיק להתמודד עם קשיים ובעיות שמתגלעים בדרך, ואנו לא מתפתים לוותר גם אם הדרך קשה. המטרה משמשת כמצפן רב כוח, אבן שואבת עוצמתית, ודבקות בה עוזרת להתמיד בדרך. המקומות שבהם אנחנו מצליחים בחיים הם המקומות שבהם היינו מחויבים  למה שחשוב לנו, כמו שיקום יחסים, עשיית ספורט באופן קבוע, ירידה במשקל, הפסקת עישון ועוד.

כמו כן, אם למדנו או פיתחנו טכניקה טובה לעשיית הדברים הנחוצים להשגת המטרה – הרגל יעיל, שיטה שעוזרת – מכשלות ומטלות קשות לא יכריעו אותנו, כי נדע כיצד להתמודד איתן. שליטה טובה בטכניקה מתאימה עושה לאפשרי את מה שנראה לעתים בלתי אפשרי. היא מגדילה את אפשרויות הביצוע ומשפרת את איכותן.

אשתף אתכם בהשלכות רעיון זה על מספר תחומים  בחיי, בעבר ובהווה. אני מציע לכם לבדוק כיצד רעיון זה בא לידי ביטוי דומה גם בחייכם, בתחומים אלה ובתחומים נוספים.

לימודים– לא הייתי אף פעם תלמיד מבריק. להפך, תפישתי הייתה איטית בתחומי למידה מגוונים. ציוני היו ממוצעים, לפעמים טובים אבל אף פעם לא מצטיינים. הייתה לי בעיית זיכרון שהקשתה עלי מאוד לקלוט מידע משמיעה או מקריאה. כלומר, הזיכרון הראייתי והשמיעתי שלי לא היו טובים. תמיד קינאתי בתלמידים המוכשרים שלידי שהצליחו בצורה יוצאת דופן, ללא שום מאמץ. ובכל זאת, סיימתי בהצלחה בית ספר תיכון, עשיתי בגרות והצלחתי בלימודי תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה. הכיצד? מגיל צעיר היה לי חשוב מאוד להצליח בלימודים. אולי כדי לרצות את הוריי. אולי כי לא הצטיינתי בתחומים אחרים, כמו ספורט או יחסים חברתיים, והתחום האינטלקטואלי היה התחום החזק שלי. בכל מקרה, הייתי מוכן מגיל צעיר ללמוד שעות רבות. כך למשל נהגתי לקרוא ספרים מעבר לנדרש במקצועות שאהבתי. כדי להתגבר על בעיית הזיכרון שלי, נהגתי לכתוב מחדש את מה שנלמד בכיתה ואת מה שקראתי בספרים, כי רק כאשר כתבתי את הדברים היה סיכוי כלשהו שאזכור חלק מהם. במילים אחרות, הייתה לי מחויבות מאוד גבוהה למטרה – הצלחה בלימודים – ופיתחתי בעמל רב ולאורך זמן טכניקה שעזרה לי ללמוד – לגוון את מקורות המידע שלי ולשנן את המידע על ידי כתיבה עקשנית.

ריקודים– מעולם לא ידעתי לרקוד, וכמו גברים רבים גם התביישתי לרקוד. מעבר לכך, יכולת הלמידה הגופנית שלי הייתה נמוכה. הקואורדינציה שלי, גם העדינה וגם הגסה, הייתה גרועה, וגם כיום אינה טובה במיוחד. שום דבר לא משך אותי לרקוד, עד שהכרתי את גבי. גבי אהבה לרקוד, כל ריקוד. היא נהנתה להניע את גופה לצלילי המוסיקה, וגם ידעה מעט ריקודים כמו טנגו, טוויסט וכו'. הסכמתי לרקוד איתה, בלי לדעת לרקוד ועל אף שלא נהניתי לרקוד. לאט לאט התחלתי גם אני ליהנות לרקוד, בעיקר בגלל שגיליתי את הקשר האינטימי המיוחד שנוצר בריקוד הזוגי. מאחר שאני אדם יסודי מאוד הצעתי לגבי שנלמד בצורה מסודרת לרקוד. גבי הסכימה. וכך, במשך מספר שנים, פיתחנו מחויבות גבוהה למטרה – לדעת לרקוד ביחד ריקודים קלאסיים ולטיניים באיכות טובה. במהלך השנים למדנו טכניקות רבות שעוזרות לו לבצע וריאציות ותנועות מסובכות וקשות. ללא המחויבות הגבוהה למטרה וללא הנכונות ללמוד במשך שעות רבות את הטכניקות המתאימות לא היינו מצליחים לרקוד ברמה שתספק אותנו. אמנם אנחנו רקדנים חובבים, אבל כשאנחנו רוקדים ביחד אנחנו מרגישים שאנו בפסגות הגבוהות ביותר של הנאה אישית וזוגית.

כתיבת ספר – ספרי הראשון, "הורים כבני אדם", שיצא לאור בשנת 1997, נכתב בייסורים, לאורך שנים רבות, מתוך דחף חזק לכתוב ומתוך תחושה עמוקה של מחויבות לפרסמו. עמדתי אז בראש המרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב, והיה לי ברור שאנחנו מחדשים משהו חשוב בתחום הדרכת ההורים בארץ. במשך חמש שנים לפחות כתבתי את הגרסאות הראשונות לספר זה. בלילות, בין קימה לקימה לבני הצעיר שהתקשה לישון בלילות, כשאני כותב בעט, מוחק בטיפקס, גוזר ומדביק ניירות, כתבתי את הספר. לא ידעתי כמובן כיצד לכתוב ספרים, אבל הייתי מוכן ללמוד. וכך, לאחר שכתבתי את שלושת הפרקים הראשונים והגשתי אותם בגאווה לעורכת הספר, קיבלתי בכאב לב גדול את גזר דינה: להשליך את כל הפרקים לפח! הם היו כתובים בצורה תיאורטית, לא מעניינת. במהלך שנות כתיבת הספר פיתחתי בעמל רב את טכניקת הכתיבה המיוחדת לי, המשלבת את האישי והעיוני, את הניסיון האישי ואת הניסיון המקצועי; המסדרת, מבהירה וממחישה עניינים מסובכים בצורה פשוטה אך מעמיקה.

הורות– אשתי נפטרה בחטף לפני שנים רבות, בנסיבות מצערות וכואבות. נותרתי לבד עם שלושת ילדינו, חסר כוחות, מדוכא וחושש מהעתיד, במיוחד בכל מה שקשור לילדי. ואולם חשתי אחריות הורית אדירה. היה לי ברור שאני חייב לשקם את משפחתנו. לא היה לי ספק שזו המשימה החשובה ביותר כרגע. בצד תחושת האחריות הכבדה שחשתי וההכרה הבהירה על מה ראוי שייעשה, הרגשתי חוסר ביטחון רב. ספקות מענים הטרידו אותי לגבי העתיד: כיצד אצליח לנווט לחוף מבטחים את ספינת משפחתנו השבורה? האם אהיה מסוגל להנהיג כהלכה את היקרים לי מכול, כשאני חלש כל כך ולא מורגל בדרכי ההנהגה המשפחתית? לא התביישתי ללמוד, לקבל עצה, מכל מי שהיה מוכן ללמד אותי: מקרובי משפחה, כולל מבתי הגדולה; מחברות ומחברים; מאנשי מקצוע. למדתי דברים פשוטים כמו היכן להשיג אוכל, כיצד לדאוג לאחזקת הבית, וכמובן גם דברים מורכבים כמו כיצד להיות אמא ואבא ביחד: גם רך וגם קשה, גם מנחם וגם מציב גבולות.

ועכשיו להתייחסות כללית, מבהירה. ניתן לדמיין ארבעה מצבי חיים עיקריים הנוצרים מצירופים שונים של עוצמות במימד המחויבות למטרה ובמימד הטכניקה להשגת המטרה. בכל אחד מארבעת מצבי חיים אלה יש רגש עיקרי דומיננטי. ואלה ארבעת מצבי החיים, עם המחשות בתחום המשפחתי (ראו גם בטבלה למטה):

1. חוסר הצלחה מוחלט, כאשר המחויבות למטרה והטכניקה כמעט ולא קיימות. הרגש השולט במצב זה הוא אדישות. למשל, בני זוג שהפסיקו להשקיע בקשר ביניהם, שמתנהגים באדישות אחד כלפי השני, לא מבטאים רגשות ולא מגלים עניין איש ברעהו.
2. הצלחה זמנית, כאשר המחויבות למטרה נמוכה אך הטכניקה טובה. זו תופעה של "כוכב נולד", הבזקת כישרון. לאדם המבצע יש טכניקה טובה אבל אין לו מחויבות אמתית למטרה. הוא לא מוכן לשלם מחירים הכרחיים להשגת המטרה. הרגש הדומיננטי אצלו הוא דיכאון. למשל, בת זוג שיודעת להקשיב ולגלות אמפתיה לבעלה, וכאשר זה קורה בעלה חווה הקלה גדולה. אבל האישה לא מסופקת בנישואיה, מרגישה חוסר הדדיות בקשר, ונראה שהיא וויתרה על אפשרות שיפור היחסים עם בעלה. היא חווה ייאוש ודיכאון.

3. הצלחה חלקית, כאשר יש מחויבות גדולה למטרה אבל הטכניקה אינה טובה. הרגש העיקרי הוא תסכול. למשל, הורה שהמשפחה מאוד חשובה לו והוא עובד קשה ומעניק לילדיו את המיטב שהוא יכול. אבל הוא מתקשה ביחסים אינטימיים, ולכן הוא לא מסוגל לפתח שיחות עם ילדיו ומתקשה להבינם. הוא חווה תסכול רב ביחסיו איתם.
4. הצלחה מלאה, כאשר המחויבות למטרה גדולה והטכניקה להשגתה טובה. זהו השילוב המנצח. הרגש השולט אז הוא סיפוק ואושר. למשל, מי שתחביבו צילום, והוא מוכן לקום מוקדם בבוקר לצלם ציפורים, ואף לומד את אומנות הצילום, ושולט בטכניקות השונות של צילום. הוא חווה סיפוק רב ואושר גדול.

כיצד ניתן להגיע למחויבות אישית גבוהה למטרה?

קיימים  שני תנאים לפחות לפיתוח מחויבות אישית גבוהה למטרה.

התנאי הראשון הוא פתיחות לעצמנו. אם נקשיב בכנות ובאומץ לעצמנו נוכל לזהות את מה שחשוב לנו באמת. פעמים רבות קולות מהעבר, כמו הורים או קולות של דמויות סמכות אחרות, משפיעים עלינו מאוד בלי שנהיה מודעים לכך. "אסור לגלות יותר מדי נדיבות כי אחרת אנשים ינצלו זאת לרעה", "הכי חשוב בחיים זה להתבסס כלכלית, הכי מהר שאפשר" – אלה דוגמאות למשפטים ששמענו מאחרים ואימצנו לעצמנו. אנחנו מובלים על ידי קולות אלה להשגת מטרות בחיים, אבל אלה אינן המטרות הפנימיות האמתיות שלנו. אם נקשיב לעצמנו, נהיה פתוחים לעצמנו, נגלה קולות יצירתיים שהשתקנו, צרכים רגשיים שהדחקנו. אלה יכולים להפוך למטרות רבות כוח, שנרגיש כלפיהן מחויבות אישית עמוקה. בכל מקרה, עלינו להקשיב בקשב רב לקול הפנימי המשמעותי לנו, ולא להתפתות לקולות משניים אחרים, שהם בבחינת הסחת דעת: "לא נעים לי", "אני מרגיש אשם", "אני לא מסוגל", "אף פעם לא הצלחתי", "רק שיניחו לי בשקט" וכיוצא באלה.

התנאי השני הוא נכונות לשלם מחירים אישיים בדרך להשגת המטרה. הדרך להשגת מטרה משמעותית אינה קלה בדרך כלל, והיא מחייבת לשלם מחירים אישיים. למשל, אם המטרה היא לעזור לילד לישון במיטתו על אף פחדיו, זה יחייב את ההורה ללילות רבים ללא שינה רצופה. אם המטרה היא להצליח בלימודים, כל לימודים, לא נוכל להמשיך באורח החיים הנהנתני הקודם, ונצטרך לוותר על חלק גדול מהבילויים שהיינו רגילים להם. אם המטרה היא לשפר את היחסים עם בן/ת הזוג נידרש להיחשף רגשית, להתמודד עם רגשות מאיימים של פגיעה, עלבון, כעס וכיוצא באלה. אם המטרה היא התקדמות משמעותית בעבודה, יתכן שנצטרך לנסוע שעות רבות בדרכים כדי לעבוד במקום שחשוב לנו לעבוד בו. בכל מקרה, עלינו להתמקד בהשגת המטרה ולא לוותר לעצמנו כשקשה לנו מסיבה זו או אחרת: "יש לי הרבה מטלות אחרות", "אני לא יכול לוותר על X", "אין מצב שלא אעשה את Y" וכיוצא באלה.

מה יעזור לפתח שליטה מעולה בטכניקה מתאימה?

גם כאן קיימים שני תנאים לפחות לפיתוח שליטה מעולה בטכניקה מתאימה: פתיחות ללמידה ממומחים ותרגול רב.

התנאי הראשון הוא פתיחות ללמידה ממומחים בתחום. שליטה בטכניקה נכונה יכולה לעשות את ההבדל בין ביצוע ירוד או אף חוסר הצלחה, לבין ביצוע מעולה. למשל, בתחום הריקוד, צורת תנועה מסוימת שנראית בלתי אפשרית או שמבוצעת עם קשיים רבים ובצורה לא יפה, הופכת להיות קלה יחסית לביצוע כאשר המורה לריקוד נותן לך טיפ טכני קטן. פעמים רבות חוויתי זאת. המורה ניגש אלי ואומר לי: "תנסה להחזיק את היד הצידה במקום קדימה. זה יעזור לך". והנה תנועה כה קטנה ופשוטה משנה את איכות הביצוע. או למשל, כאשר עשינו בנפאל את הטרק לאוורסט בייס קמפ והיינו בקטע האחרון של הטיפוס לקאלה פטר, הפסגה הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה בטרק זה, היה לנו מאוד קשה לצעוד. בגובה של כ-5,600 מטרים, אחרי צעידה מתישה של מספר שעות, הנשימה קשה וכל צעד הופך להיות למסע בפני עצמו. המדריך המנוסה שלנו הציע לנו והדגים לנו שיטת הליכה, שאותה כינה "הליכה בלוויה טיבטית": הגוף רכון מעט קדימה, הידיים שלובות לפני הגוף, הראש מביט באדמה הקרובה מאוד אליך, הנשימה איטית ועמוקה, והצעד הבא מתבצע כמעט בהילוך איטי, slow motion. מאז נעזרנו בשיטת הליכה זאת במקומות רבים בעולם כשאנחנו מטפסים לאט, מתאימים את קצב הנשימה שלנו לקצב ההליכה, ומצליחים להתמיד בכך לאורך זמן רב. רעיון הלמידה של טכניקה מתאימה ממומחים קיים בכל תחומי החיים: רפואה, עריכה, מנהל וכו'. ואולם, לא תמיד קיימת פתיחות ללמוד ממומחים בתחום, למשל בתחום היחסים במשפחה. גברים רבים נרתעים מפנייה לייעוץ פסיכולוגי. פעמים רבות אנשים, גברים ונשים, שפונים לייעוץ לא באמת פתוחים ללמידה: הם נאבקים ביועץ, מנסים להוכיח את צדקתם, חוששים לעשות שינוי אמיתי בעצמם.

התנאי השני לפיתוח טכניקה טובה הוא שעות רבות של תרגול. ידוע שכדי להצטיין בתחום מסוים כישרון לבד לא יספיק. יש צורך בתרגול רב. למעשה, החוקרים הסכימו על מה שלדעתם הוא מספר הקסם למומחיות אמתית: עשרת אלפים שעות. גולדוול מלקולם, העיתונאי והסופר המוכשר, מביא בספרו "מצוינים" (הוצאת זמורה-ביתן, אור יהודה, 2009) את סיפורה של הביטלס, אחת מלהקות הרוק המפורסמות ביותר מאז ומעולם, שנדרשו להם כעשר שנים כדי להגיע להישגים האמנותיים הנחשבים לגדולים ביותר שלהם – "מועדן הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר", ו"הביטלס". הם ניגנו שעות רבות במועדונים שונים, במיוחד בהמבורג שבגרמניה, שם תרגלו עוד ועוד. אבל גם אם רק מבקשים להצליח בתחום מסוים ולא בהכרח להצטיין בו, נדרש תרגול רב. רעיון זה נראה ברור ומקובל בעולם העבודה: כדי להצליח במיומנות מסוימת נדרש תרגול. ואולם, לצערנו, רעיון זה כמעט ולא בא לידי ביטוי בעולם היחסים. בני זוג וגם הורים לא מוכנים לתרגל את עצמם ביחסים בין אישיים. הם לא מתאמצים לפתח טכניקה טובה, גם שיש להם מטרה בין אישית חשובה. למשל, עד כמה בני זוג מוכנים לתרגל את המיומנות התקשורתית הפשוטה של להקשיב לפני שמגיבים? אני פוגש זוגות רבים שהרצון העז שלהם לשפר את היחסים ביניהם יורד לטמיון בגלל מיומנויות רגשיות חסרות: הם אימפולסיביים ביחסים, מגיבים "מהבטן" בצורה ביקורתית, מאשימה והרסנית. ועד כמה הורים מוכנים לתרגל את המיומנות המורכבת אך הקריטית של אמפתיה? הם בוודאי אוהבים מאוד את ילדיהם ורוצים לעזור להם כשהם נכשלים בלימודים או ביחסים החברתיים, אבל כשהם באים אל ילדם בדרישות בלבד ללא אמפתיה, הם מדרדרים עוד יותר את הערך העצמי הנמוך ממילא של הילד (עוד על חשיבות טכניקה ביחסים בין אישיים ודוגמאות מעשיות לכך תוכלו לקרוא במאמרי "טכניקה ביחסים לא טכניים", באתר זה).

לסיכום, כדי להצליח להגשים חלומות ולפתור בעיות בתחומים שונים בחיים נדרש שילוב בין מחויבות גבוהה למטרה ובין שליטה בטכניקה מתאימה שתעזור בהשגת המטרה. זהו השילוב המנצח. כדי לפתח מחויבות גבוהה למטרה נדרשים פתיחות לעצמנו ונכונות לשלם מחירים אישיים גבוהים. כדי לרכוש טכניקה טובה להשגת המטרה נדרשים פתיחות ללמידה ממומחים ושעות רבות של תרגול.