בשנים האחרונות גבי ואני נוהגים לצאת פעם בשנה למסע ארוך בחו"ל, שנמשך ארבעה עד שישה שבועות. גבי עובדת על תכנון המסע חודשים ארוכים לפני שהוא יוצא לפועל, ונהנית מכך מאוד. אני אוהב להגיע אל הלא נודע, ללא הכנה מראש. הטיולים שלנו אתגריים, פיזית ונפשית כאחת. עם סיום הטיול גבי מייצרת במהירות ספר תמונות גדול ומפורט של הטיול בעזרת תוכנת אינטרנט ייעודית. אני מפיק סרט וידיאו מושקע על הטיול, שעריכתו נמשכת מספר שבועות רב. אנחנו נוהגים להראות את הסרט ואת ספר התמונות לבני משפחה וחברים קרובים, חודשים לאחר סיום הטיול.
אנשים משקיעים כסף רב ביציאה לחופשות, בארץ או בחו"ל. חלקם יוצא לחופשה כשהם נינוחים ורובם מגיעים לחופשה "עם הלשון בחוץ", כמהים לרגע שייפרדו משגרת החיים המתישה. בחופשה הם רואים עולם, מטיילים, משתזפים, אוכלים, מבלים, נחים, נתקלים במראות שלא היו זוכים לראות בארץ. כשהם חוזרים לארץ הם מצפים שהחוויות הטובות והנעימות שחוו בחו"ל ילוו אותם פרק זמן ארוך, אולי עד לחופשה הבאה. מחקרים רבים שנעשו בנושא¹ מלמדים שתוך שבועות ספורים אחרי החזרה מהחופשה אנחנו מוצאים את עצמנו באותו מצב רגשי ממנו יצאנו לחופשה. ברור שכאשר החופשה לא הייתה מוצלחת במיוחד ואולי אף מלחיצה (מריבות בתוך המשפחה, מריבות עם השותפים לחופשה, מקרים של מחלה או תאונה) אין סיבה שנרגיש טוב במיוחד אחרי החזרה ממנה. ואולם, המחקרים גילו, שגם כאשר החופשה מוצלחת ומרגיעה, אנשים הצליחו לשמר את תחושת האושר למשך שבועיים בלבד לאחר החזרה.
מניסיוננו זיהינו שלושה גורמים המעצימים את חווית הטיול שלנו, ומן הסתם גם אירועי חיים אחרים, בשלושת מימדי הזמן: עבר, הווה ועתיד. ואלה הם שלושת הגורמים: תכנון אישי מפורט של האירוע, הרבה לפני התרחשותו – זה העתיד של האירוע. סימון חוויות מיוחדות במהלך האירוע – זה ההווה של האירוע. עיבוד מושקע של האירוע, לאחר שהוא מסתיים – זהו העבר של האירוע. אתאר בפירוט שלושה גורמים אלה.
תכנון אישי מפורט של האירוע: לחיות בעוצמה את עתיד האירוע.
"אדם נמצא במקום שבו מחשבותיו נמצאות… ודא שמחשבותיך נמצאות במקום שבו אתה רוצה להיות" (ר' נחמן מברסלב)
ממצאי מחקרים נוספים² על יציאה לחופשה הראו שהאושר הרב ביותר של היוצאים לחופשה נרשם לפני שהחופשה החלה. מסתבר שעצם התכנון, הפנטזיה, המחשבות והציפיות למה שעתיד להיות הם שגורמים לנו את תחושת שביעות הרצון הגבוהה ביותר. יתכן שהסיבה לכך היא תחושת היצירה ויתכן שההנאה שבתכנון קשורה לסיפוק הצורך בשליטה. נמצא שתחושת השליטה מתגמלת מאוד גם כשהיא מתייחסת לדברים עתידיים³. אנו נרגשים מהדברים הטובים שאנחנו מצפים שיקרו לנו ומתמלאים במוטיבציה כדי להגיע לשם. כמו כן, הצבת מטרות מאתגרות (ומותאמות אישיות) וחתירה אליהן הן אחד הגורמים שמעלים את רמות האושר שלנו לאורך זמן. לעומת זאת, עצם ההשגה או אי ההשגה של מטרה היא מצב זמני שמשפיע על האושר שלנו בצורת שיא ושפל שחולפים מהר מאוד. האושר שלנו נמצא בתהליך שאנחנו עוברים ופחות בתוצאה עצמה.4
לכן, מי שהוא לא טיפוס דאגן שמחשבות על העתיד מחרידות אותו, והוא מוכן להתמודד עם אכזבות ותסכולים סבירים, כדאי שיתכנן לבד טיול ואירועי חיים אחרים. כדאי להתחיל את התכנון שבועות ואף חודשים רבים לפני האירוע המתוכנן, להציב מטרות ולהתוות דרך. כך אפשר למתוח להווה את חווית העתיד – טיול, אירוע משפחתי מיוחד, מפגש משמעותי – ולחיות אותו בעוצמה, עוד לפני התרחשותו.
סימון חוויות משמעותיות בעת התרחשותן באירוע: לחיות בעוצמה את הווה האירוע.
"הטרגדיה של החיים היא לא שהם נגמרים כלכך מהר, אלא שלוקח לנו כלכך הרבה זמן להתחיל אותם".
הזיכרון שלנו לא יכול – ואולי אף לא צריך – לקבע כל רגע בהיסטוריה שלנו. המוח פיתח מנגנון לסינון זיכרונות כדי שנוכל לקבוע אילו מהם ראויים לשימור ואילו מוטב לזרוק לסל המחזור. מה נזכור טוב יותר? מובן מאליו: חוויות רגשיות חזקות, חיוביות או שליליות. יש לכך סיבה הגיונית. התרגשות באה לספר לנו שמשהו חשוב מתרחש, משהו ששווה ללמוד ממנו. אם חווינו הרגשה שלילית כדאי לזכור אותה כדי להיזהר, לא לחזור על הטעות וכך להגדיל את סיכויי ההישרדות שלנו. אם חווינו הרגשה חיובית במיוחד כדאי לזכור אותה כדי לנסות לשחזר את האירוע החיובי. הנה לכם סיבה טובה נוספת למה כדאי לשחרר עכבות, לשמוח, להתרגש בחופשות: לא רק כדי ליהנות יותר בהווה אלא גם כדי לאחסן טוב יותר את החוויה במוח לטובת שליפה עתידית שלה. הרגעים המיוחדים, המלהיבים, ששווה לחיות אותם הם גם הרגעים שנזכור אותם .5
רגעי השיא מעטים מעצם הגדרתם. לכן כדאי להעשיר את חוויות הטיול בצורה מודעת ואקטיבית על ידי הענקת משמעות מיוחדת לאירועים, גם אם אינם רגעי שיא. רובנו חיים את השגרה במעין זרימה קדימה, מבלי לעצור ולהתעכב על הפרטים בזמן התרחשותם. זה טבעו של המוח שלנו שלא משקיע משאבים מרובים במוכר ובידוע. בגלל העבודה האוטומטית הזו של המוח, פעמים רבות חומק לו מתחת לרדאר אירוע בעל משמעות, המסתתר תחת מעטה של שגרה. למשל, מראה שגרתי של נוף יפה שאם נעצור ונתבונן בו בתשומת לב, יעורר בנו אותה התפעמות שחשנו בפעם הראשונה שראינו אותו. או תחושת שעמום בעמידה בפקק שאם נתעכב רגע לחשוב עליה, תעורר בנו מחשבות יצירתיות על מה גורם לנו שעמום ומה יכול לעניין אותנו, וכיוצא באלה. בחופשות יש לנו, או אמור להיות לנו, מספיק קשב פנוי לעצור, להתבונן, לשאול – רגע, מה קרה כאן עכשיו? – במקומות שבהם השגרה נוטה לחלוף על פנינו. כך נוכל לזהות אירועים בעלי משמעות ואף להפיק מהם תובנות. למשל, בטיול האחרון שלנו בהרי הפירנאים טסנו בכדור פורח. במהלך הטיסה טייס הכדור הפורח ציין שאנו לא מרגישים את הרוח שכן אנחנו הרוח. זה הזכיר לי מיד את תיאורית הזרימה (FLOW) הידועה של הפסיכולוג ההונגרי ציקסנטמהיי6, מה שהעניק משמעות עמוקה נוספת לחוויה המפעימה לכשעצמה של הטיסה בכדור פורח. או למשל, במהלך הטרק הקשה שלנו להר המזלג, פדרה פורקה, שבהרי הפירנאים, ראינו מולנו מרחוק את הקיר הצפוני של ההר שנראה ענק, חלק ובלתי עביר לחלוטין. רק כשהתקרבנו שמנו לב שיש מסלול טיפוס שחלקו עובר ממש בתוך הנקיק ודורש היעזרות בחבלים. חשבתי אז על משמעות האירוע בהקשר רחב יותר: התמודדויות בחיים שנתפשות כבלתי אפשריות אך הופכות לאפשריות כשאנחנו לא מוותרים, מתקרבים אליהן ומתמודדים.
לכן, כשאנחנו מבינים במהלך הטיול משהו חשוב על עצמנו, או על היחסים שלנו עם זולתנו, או על העולם הסובב אותנו, כדאי לציין זאת. מי שיכול לומר את זה בקול ואולי לפתח על זה שיחה, כדאי שיעשה זאת. מי שנוהג לכתוב במהלך הטיול, ייטיב לעשות אם ירשום זאת. כפי שניווכח מיד, סימוני משמעות אלה הם החומרים שלאחר מכן, בסיום הטיול, ישמשו כאבני הבניין בעיבוד הטיול.
עיבוד מושקע של האירוע לאחר סיומו: לחיות בעוצמה את עבר האירוע.
"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם" (גבריאל גרסיה מארקס)
אם זיכרון הטיול, או כל אירוע אחר, נשאר פסיבי, תמונות במצלמה או תמונות שמתחלפות במצגת, גם החוויה החזקה שחווינו עלולה להיעלם מהר מתודעתנו. כשם שהשיזוף שהשתזפנו בחופשה יעלם אם לא נמשיך לטפח אותו, כך גם האושר, תחושות הסיפוק וההנאה, נעלמים מהר מאוד בתום החופשה, אם לא נשקיע בשימורם. שיחות עם חברים על חוויות האירוע, הרהורים על האירוע, עיבוד האירוע בכתיבה, בסרט, בציור – יסייעו לנו ליהנות שוב מחוויות האירוע שחווינו בעבר.
ומומלץ ביותר: לספר סיפור עשיר ומפורט על החופשה שחווינו, הטיול שעשינו, האירוע המשמח שהיינו שותפים בו. הסיפור שנספר לעצמנו ולידידינו יעזור לנו לחיות בעוצמה את האירוע שזה עתה הסתיים, ואף ליהנות מלקחיו. על חשיבות הסיפור שנספר לעצמנו אודות האירוע אפשר ללמוד גם מהאבחנה שעשה דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה בשנת 2002 (יחד עם עמוס טברסקי), בין שני מצבי תודעה: "האני החווה" ו"האני הזוכר"7. האדם שחי את החיים הוא לא זה שחושב עליהם. חייו של "האני החווה" הם מיליוני רגעים קצרים שבאים בזה אחר זה, שאת כולם הוא חש על בשרו, אך הם מתפוגגים מהר. לעומת זאת, בשביל "האני הזוכר" החיים הם אוסף סיפורים שלא תמיד יש קשר ביניהם לבין מה שבאמת חווינו. למשל, אנחנו יכולים לחוות בהווה אירועים בהם נסבול (טיול מייגע, טירונות קשה) אך הם ייצרבו בזיכרוננו כחוויות נפלאות. הסיבה לפער בין החיים כפי שקרו באמת ובין האופן שבו אנחנו זוכרים אותם, טוען כהנמן, היא מה שהוא מכנה "אשליית המיקוד". הרגעים שמרכיבים את החיים רבים מדי מכדי שנוכל לזכור את כולם. רוב הרגעים חוזרים על עצמם בלי חידוש, הם משעממים. כשאנחנו מנסים להבין משהו שקרה לנו, או לשפוט את מצבנו, או לזכור דברים שקרו לנו, אנחנו חייבים לבנות סיפור שמושפע בדרך כלל מדבר אחד, או מכמה דברים שאנחנו מתמקדים בהם, ונוטים להפריז בחשיבותם. מה שקובע את עלילת הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, פעמים רבות בצורה לא מודעת, אינו אוסף של אותם רגעים שנשכחו ונעלמו, אלא המשמעות שאנחנו מעניקים לרגעים אלה.8
לכן, אם בכל מקרה אנחנו מספרים לעצמנו סיפור על החיים שאנחנו חיים, למה שלא נעשה זאת בצורה מודעת, מכוונת, מושקעת? נוכל להיעזר לשם כך באותם רגעים משמעותיים שסימנו לעצמנו במהלך האירוע ונוסיף עליהם משמעויות שנחשוב עליהם בדיעבד, בהסתכלות אחורה.
סיכום
"האירוניה של החיים היא שחיים אותם קדימה, אך מבינים אותם אחורה" (סרן קירקגור).
לכל אירוע חיים מתוכנן – חופשה, טיול, מאורע משפחתי חגיגי – יש עתיד, הווה ועבר. אפשר להעצים את חווית האירוע על ידי פעולה נכונה בשלושת מימדי הזמן של האירוע: תכנון האירוע בעצמנו הרבה לפני התרחשותו, הנאה וחוויות שיא משמעותיות במהלך האירוע, ועיבוד האירוע בסיומו.
הערות
- למשל, מחקר משנת 2003 של צוות חוקרים בניהול פרופסור דליה עציון מהפקולטה לניהול אוניברסיטת תל אביב; וגם מחקר משנת 2009 של חוקרים מאוניברסיטת רדבונד בניימכן בהולנד, שפורסם בכתב העת לחקר האושר Journal of Happiness Studies; וגם Nawijn, J., Marchand, M. A., Veenhoven, R., & Vingerhoets, A. J. (2010). Vacationers Happier, but Most not Happier After a Holiday. Applied research in quality of life, 5(1), 35-47.
- למשל, מחקר של אוניברסיטת ארסמוס שברוטרדם ב-2008.
- למשל, דניאל גילברט, להיתקל באושר, מטר, 2013.
- על כך כתבו רבים. למשל, בעברית ולאחרונה, ד"ר טל בן שחר ואנגוס רידג'ווי, האושר שבמנהיגות , מטר, 2018.
- כאן המקום להזהיר מתיעוד יתר של חוויות באמצעות הסמארטפונים שעלול לנתק אותנו מהחוויה, וכתוצאה מכך גם מהזיכרון. באחד המחקרים על תוצאות צילום בחופשה התברר שאלה שהתבקשו לצלם הרבה תמונות זכרו מאוחר יותר פחות פרטים מהטיול (דיאנה תמיר ועמיתים, אוניברסיטת פרינסטון, Journal of Experimental Social Psychology, 2018). במקום שנתאמץ לזכור את הפרטים בעצמנו אנחנו סומכים על המכשיר שישמר עבורנו את אותם רגעים. כלומר, העובדה שאנחנו יוצרים עותק קשיח של החוויה, התמונה, מותירה רק עותק מוחלש של החוויה במוח שלנו, הזיכרון.
- מיהי ציקסנטמהיי, זרימה, הפסיכולוגיה של החוויה המיטבית, אופיס, 2012.
- כהנמן ד, לחשוב מהר לחשוב לאט, מטר, 2013.
- על הדרך שבה אנחנו יוצרים את עצמנו מתוך הסיפורים שאנחנו מספרים על החיים שלנו כתבה דרו גילפין פאוסט, ההיסטוריונית האמריקאית המוערכת ונשיאת אוניברסיטת הרווארד, בגליון מאי/יוני של Harvard magazine משנת 2003.
