שלום הורים יקרים,
לא סתם אני פותח במילים "הורים יקרים". אתם יקרים באמת, תמיד ובמיוחד היום. הורים הם מקור הביטחון והכוח של ילדיהם, בשגרה ובוודאי בחירום. בימים קשים אלה של חוסר ודאות מתמשכת, עדכונים מבהילים, הוראות מגבילות ההולכות ומחריפות, שמועות מפחידות – תפקידם של ההורים כמנהיגי המשפחה חשוב במיוחד. אתם, ההורים, תקבעו בהתנהגותכם במידה רבה את הצורה שבה ילדיכם יתמודדו עם המשבר: האם יכנסו לפאניקה, יגיבו בחרדה קיצונית, יתעלמו ויכחישו בצורה מוגזמת; או שיצליחו להתמודד כהלכה ואולי אף יצאו מחוזקים מהמשבר.
אני מציע שלושה עקרונות מעשיים שיכולים לעזור להורים להנהיג את משפחתם במצב המשבר המתמשך שאנחנו מצויים בתוכו, ואלו הם: לשמור, להרגיע ולחזק. אפרט עקרונות אלה בקצרה, בראשי פרקים.
לשמור
הקפדה על הנחיות הריחוק החברתי: זו מחויבותם הראשונה של ההורים: לשמור על חייהם של הילדים ועל בריאותם. לשם כך יש להקפיד על שמירת ההנחיות לריחוק חברתי, על אף שהם לא נוחות לילדים. למשל, למנוע מהילדים להיפגש בקבוצות, להימנע ממשחק בגני שעשועים, לבטל מסיבת יום ההולדת שתוכננה וכיוצא באלה. כמו כן, יש להקפיד עם הילדים על שמירת היגיינה אישית. למשל, יש להקפיד על רחיצת ידיים, לא רק לפני האוכל ואחריו, אלא גם בכניסה לבית, לאחר משחק עם ילדים וכיוצא באלה. העובדה שמדובר בהוראות "מלמעלה" יכולה להקל על ההורים, אבל עדיין זו עבודה קשה ליישם את ההגבלות המעיקות. נדרשת כאן שליטה טובה של ההורים במיומנות הצבת גבולות: לפעול בענייניות, בעקביות ובנחישות.
שמירת שגרה: חלק משמירת בריאותם הגופנית והנפשית של ילדינו היא שמירת שגרה גם במצב לא שגרתי. שגרה מייצרת תחושה של ביטחון ושליטה, למבוגרים ולילדים כאחד. עבור ילדים קטנים שגרה חשובה במיוחד, אבל גם מתבגרים זקוקים למסגרת. לכן, חשוב לשמור על חלק מההרגלי הבית – כמו זמני ארוחות, טקסי הליכה לישון, תפקידים בבית – וגם לייצר הרגלים חדשים, כמו פעילות גופנית בבית ומחוצה לו, הקפדה על שעות למידה מרחוק (שיעורים וירטואליים), מילוי משימות לימודיות ועוד.
להרגיע
דוגמה אישית: כאמור, הורים הם מנהיגי המשפחה, תמיד ובמצבי לחץ וחרדה במיוחד. במצבי פחד וחרדה ילדים זקוקים להרגיש שהם לא לבד, שהוריהם איתם, אוהבים, אכפתיים ומגנים. ככל שההורה יקרין בהתנהגותו ביטחון ורגיעה, כך ירגיש גם הילד ביטחון ורוגע. אין זה אומר שהורים צריכים להדחיק רגשות טבעיים. להפך. כדאי לדבר על תחושות הפחד שלנו, ולהראות לילדים כיצד אנחנו משפרים את ההתמודדות שלנו ומתחזקים. בכך נהווה מודל של התמודדות חיובית עם פחדים ולחצים.
הסבר: הורים צריכים להיות מקור מידע אמין עבור ילדיהם. יש להסביר לילד, בהתאם לגילו ויכולתו, את מה שקורה, בלי להסתיר את העובדות, אך להדגיש את החיובי, הבריא. למשל, כדאי להבהיר שהקפדה על רחיצת ידיים היא מנהג ראוי תמיד. או למשל, להסביר כיצד פעילות ספורטיבית תורמת להתחזקות מנגנון החיסון הטבעי שבגוף. כדאי להבליט את יכולת ההתמודדות – הלאומית, המשפחתית והאישית – בצד הדיבור על הסכנות ואמצעי ההגנה ההכרחיים.
לחזק
אקטיביות: התנהגות פסיבית, של מבוגרים ושל ילדים כאחד, מובילה לתחושות ייאוש ודיכאון. לכן כדאי להימנע, ככל האפשר, מהתנהגות פסיבית כמו צפייה בלתי פוסקת בטלוויזיה ובמסכים השונים, שינה מוגזמת, ביטויי חוסר אונים ועוד. לעומת זאת, פעילות נותנת תחושה של שליטה ואופטימיות: לקפוץ, לרוץ, לשחק, לצייר, לצבוע, לדמיין, ליצור מחומרים. כדאי להציע לילדים תפקידים שיתנו להם תחושת יכולת כמו לעזור בלמידה לאחיהם הקטנים, להשתתף בבישול וכיוצא באלה.
ביטוי רגשות: ביטוי רגשות, חיוביים ושליליים, חשוב תמיד, ובמיוחד במצבי חרדה ולחץ. גם אם כרגע נראה שהילדים נהנים מתחושת החופש מבית ספר, תחושה זאת תחלוף מהר. הילדים ירגישו שעמום, הם יחסרו את חבריהם ויתגעגעו למסגרת בית הספר, ולו רק בגלל החברים. כמו כן, הילדים שומעים שמועות מפחידות או מפרשים לא נכון מושגים שהם שומעים. חלקם רגישים במיוחד, ומרגישים גם את הלחץ והחרדה שלנו, ההורים. לכן, יש לעודד את הילדים לבטא את תחושותיהם, לשדר להם אהדה ולא לשפוט אותם או לבקר אותם, גם אם הם מבטאים תחושות שליליות או ביקורתיות.
ולסיום זכרו: אתם, ההורים, מנהיגי המשפחה. עיני ילדיכם נשואות אליכם תמיד, גם כשנדמה שהם לא איתכם. אוזניהם כרויות לרחשי ליבכם, גם כשנדמה שהם לא קשובים לכם. פעולה על פי שלושת העקרונות המעשיים שהצעתי – לשמור, להרגיע ולחזק – תעזור לכם להנהיג את משפחתכם בשעת משבר כללית קשה זאת.
