האם כדאי שילדים קטנים יפגשו עם סבתא וסבא, בלי לגעת?

הנזק הרגשי שעלול להיגרם לילדים קטנים אם יפגשו עם סבתא וסבא בלי לגעת אחד בשני, גדול מדי. מדוע? על סוגיה רגישה זאת במאמר קצר זה. כמו כן, על ארבעת עקרונות ההסבר לילדים מדוע אי אפשר להיפגש עם סבתא וסבא אלא מרחוק. מצורף גם קישור לסרטון בנושאים אלה.

אהבת? מוזמן לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

בעידן הקורונה הנמשך סבתות וסבים והורים לילדים צעירים מתלבטים האם לקיים מפגשים וירטואליים בלבד עם סבתות וסבים או לקיים מפגשים פיזיים, ללא מגע. כמה מכם, הורים לילדים קטנים, מאפשרים לילדיכם להיפגש עם סבתא וסבא, אבל בלי שיוכלו לגעת אחד בשני? וכמה מכם, סבתות וסבים, נפגשים עם נכדיכם הקטנים, אבל בלי שהם מחבקים, מלטפים, לוקחים אותם על הידיים?

השאלה האם בזמנים אלה כדאי לאפשר לילדים הקטנים להיפגש עם סבתא וסבא, אבל בלי שהם יכולים לגעת אחד בשני היא שאלה רגישה וכואבת לכל הצדדים. זה רגיש לסבתות ולסבים המבודדים וכמהים לפגוש את נכדיהם, אך גם חוששים לבריאותם; זה מוזר לנכדים הקטנים שמתגעגעים לסבתות ולסבים ולא מבינים את פשר האיסור; וזה קשה להורים, שנמצאים בתווך – מצד אחד, הם רוצים לשמור על הוריהם המבוגרים שלא ידבקו חלילה, ובד בבד הם מבינים את הצורך שלהם לפגוש את נכדיהם, והם גם רוצים לשמור על הקשר הרגשי ההדוק של הסבתות והסבים עם הנכדים.

אנחנו מדברים כאן רק על משפחות שלא חיות ביחד בעת הזאת, כלומר, שהסבתות והסבים חיים בבידוד מילדיהם ומנכדיהם. כמו כן, מדובר על ילדים קטנים, עד גיל 4-5 לערך.

לדעתי, אם אנחנו, סבתות וסבים, מחליטים לקיים את הנחיות המרחק החברתי, כלומר לשמור מרחק פיזי גדול מאנשים, עלינו להכיל את התסכול והסבל שלנו ולא לפגוש באופן פיזי את נכדינו הקטנים. במילים אחרות, אם הברירה היא בין לא לפגוש את הנכדים הקטנים בכלל אלא רק באופן וירטואלי, לבין לפגוש אותם אבל לא להתקרב אליהם, אני מעדיף מפגש וירטואלי בלבד, עם כל היותו מרוחק ולא נוגע.

מדוע? מכיוון שילדים קטנים עלולים לפרש בצורה שלילית מאוד את ההימנעות ממגע פיזי של דמויות אהובות עליהם. על פי פיאז'ה, תיאורטיקן ההתפתחות הידוע, ילדים בגילאים אלה נמצאים בשלב ההתפתחות השני, קדם-אופרציונלי, החשיבה של ילדים בגילאי שנתיים עד שש לערך נקראת חשיבה אינטואיטיבית. בשונה מהחשיבה הבוגרת, הלוגית, הילד מפרש מצבים ואירועים על פי מה שהוא תופס ברגע מסוים. הילד מבין את העולם דרך חושיו וחוויותיו. בד"כ הילד יתפוס את התכונה הבולטת של המצב או של האירוע ולא בהכרח את התכונה החשובה שלו. לכן הילד יתייחס בעיקר לעובדה שסבתא מרחיקה אותו ממנה או שהיא לא מתקרבת אליו ויתעלם מפניה המחייכים ומדיבוריה המרגיעים. הילד סומך על מה שהוא מרגיש באותו רגע ולא על מה שאומרים לו על מה שקורה באותו רגע. לכן הוא עלול להרגיש דחוי, לא אהוב.

מאפיין נוסף של החשיבה בגילאים אלה זה שהיא אגוצנטרית: הילדים לא מסוגלים לתפוס שקיימות נקודות ראות שונות משלהם. הם חושבים שכל אחד חווה את העולם בדיוק כמותם. הילד שמנסה להראות את הצעצוע החדש שקיבל דרך הטלפון הוא דוגמה לכך- הוא אינו מבין שמי שנמצא בצד השני של הקו לא רואה את מה שהוא רואה. בגלל חשיבתם האגוצנטרית ילדים עלולים להיות מופתעים מאוד מכך שסבתא וסבא לא נוגעים בהם, גם אם מסבירים להם כמה הם אהובים ורצויים. בשבילם מגע זו הדרך הטבעית היחידה להרגיש אהובים ורצויים. שום הסבר הגיוני לא ישכנע אותם אחרת. זו עוד סיבה לכך שהם עלולים לפרש את חוסר המגע עם סבתא וסבא כחוסר אהבה.

כמו כן, האגוצנטריות מתאפיינת גם בהסקה אינטואיטיבית על הסיבתיות בעולם, שנובעת מהחוויה האישית של הילד. ילד בגיל זה יכול להסיק למשל שתנועת העננים המלווה אותו בדרכו נגרמת ע"י תנועותיו. לכן הילד גם עלול להסיק בקלות שזה שסבא מתרחק ממנו, זה בגללו – בגלל הילד – בגלל שהוא, הילד, עשה משהו לא טוב, לא ראוי, לא בסדר. ואולי כל כלו לא בסדר. ללא ספק, זו עלולה להיות חוויה טראומטית עבור הילד.

נכון שגם עם ילדים גדולים קשה לא להיפגש בלי להיות במגע. במובנים רבים זה אפילו קשה יותר. כשיש קשר חזק בין הסבתות והסבים לנכדים, קשר שנבנה במשך שנים רבות, הגעגועים מצד שני הצדדים גדולים מאוד. אבל ילדים גדולים יכולים להבין את סיבת ההימנעות ממגע פיזי ולא יפרשו אותה בצורה מוטעית. יחד עם זאת, יש לבדוק גם עם ילדים גדולים את נכונותם לקשר מסוג זה: לראות את סבתא וסבא מרחוק, ללא מגע. יתכן שגם ילדים גדולים יחששו מכך ויעדיפו קשר וידיאו בלבד.

לסיכום, הנזק הרגשי שעלול להיגרם לילדים קטנים אם יפגשו עם סבתא וסבא בלי לגעת אחד בשני, גדול מדי. לכן עדיף לסבתות וסבים להמשיך בעת הקשה הזאת לשמור על קשר וירטואלי מגוון עם נכדיהם הצעירים, עד גיל 4-5 לפחות, ולא לפגוש אותם, אם הם לא יכולים להיות איתם במגע פיזי. סבתות וסבים יכולים לשלוח לנכדיהם הקטנים סרטונים קצרים, הם יכולים לשיר להם שירים, לספר להם סיפורים, להציג, או פשוט להיות שם עם המצלמה, עוקבים אחר הילד הקטן ומדי פעם מתייחסים אליו. הילד הקטן יתגעגע, אבל לא ירגיש דחוי. הילד הקטן יתפוש אולי את סבתא וסבא כדמויות טלוויזיונית לא ממשיות, אבל ירגיש אהוב ורצוי על ידן.

שאלה: כיצד מסבירים לילדים קטנים את ההכרח להיפגש עם סבתא וסבא רק באופן וירטואלי, בוידאו או בטלפון, או רק לראות אותם מרחוק, בלי להתקרב? 

אני יכול להציע ארבעה עקרונות שיכולים להנחות הסברים של הורים לילדים בתחומים רחבים בחיים, כמו גם בנושא מסוים זה. ארבעת העקרונות הם בהירות, נורמליזציה, אופטימיות והעצמה.

ההסבר צריך להיות בהיר, כלומר קצר, פשוט ולא מעורפל. למשל, אפשר לומר לילד: "אנחנו יכולים לראות את סבתא וסבא רק דרך המחשב/טלפון/טלוויזיה, כי אנחנו לא רוצים להדביק אותם". תמיד עדיף להתחיל במשפטים קצרים  ולהמתין. אם התשובה תספק את הילד, לא מוסיפים. אם הילד ירצה לדעת יותר, הוא ישאל ואז נענה לו בקיצור, ושוב נמתין.

ההסבר צריך לעשות נורמליזציה של המצב. לילדים חסרה פרספקטיבה, הם לא יודעים מה קורה בדרך כלל. תפישתם אגוצנטרית, מרוכזת בעצמם. לכן חשוב להבהיר להם שמדובר בעניין שכיח, טבעי. למשל, אפשר לומר:  "כל מי שלא חי עם סבתא וסבא פוגש אותם עכשיו רק דרך המחשב/טלפון/טלוויזיה". אם הילד יתהה על סבתא וסבא של שכנים שכן נפגשים עם נכדיהם, נסביר לילד שמדובר במקרה חריג.

ההסבר צריך להיות אופטימי. לילדים חסרה יכולת להסתכל לעתיד. הם חיים את מה שקורה באותו רגע, את ההווה. וכשההווה קשה, מתסכל, הם נוטים להתייאש מהר. לכן יש לסייע לילדים לפתח ראייה אופטימית של העתיד. זה אחד ממקורות החוסן הנפשי. אפשר לומר להם: "נכון, עכשיו זה קשה, אבל אנחנו מקווים שעוד קצת זמן נוכל להיפגש עם סבתא וסבא, להתחבק, ולעשות את כל הדברים שהיינו רגילים לעשות ביחד".

ולבסוף, כדאי שההסבר יעצים את הילד. ילד שמרגיש ראוי ושווה יצליח להתמודד עם אתגרים רבים. במקרה הנוכחי כדאילחזק את תפקידם של הילדים כעוזרים לסבתא וסבא לא להידבק. אפשר לומר להם: "אנחנו שומרים על סבתא וסבא שאנחנו כל כך אוהבים".

לצפייה במצגת בסיסית של ההרצאה:

סוף המאמר

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים בנושא מנהיגות במשפחה שיכולים לעניין אותך:

מנהיגות הורית בצל הקורונה ולאורה: כיצד נעזור לילדינו לחזור לשגרה שאינה שגרה?

מאמר וסרטון (על בסיס שידור חי בפייסבוק ב-3.5.2020) על השאלה הבוערת כיום להורים: כיצד לעזור לילדיהם הצעירים לחזור לשגרה שאינה שגרה, בעקבות הקלות משבר הקורונה. אתאר בתחילה את הקשיים הצפויים לילדים צעירים בחזרה לשגרה ממצבי טראומה, ומה משפיע על עוצמת קשיים אלה. בהמשך אתמקד בשתי מיומנויות עזרה רגשיות באמצעותן הורים יכולים לעזור לילדיהם להתמודד בצורה טובה עם החזרה לשגרה.

האם כדאי שילדים קטנים יפגשו עם סבתא וסבא, בלי לגעת?

הנזק הרגשי שעלול להיגרם לילדים קטנים אם יפגשו עם סבתא וסבא בלי לגעת אחד בשני, גדול מדי. מדוע? על סוגיה רגישה זאת במאמר קצר זה. כמו כן, על ארבעת עקרונות ההסבר לילדים מדוע אי אפשר להיפגש עם סבתא וסבא אלא מרחוק. מצורף גם קישור לסרטון בנושאים אלה.

בהירות, דיאלוג, עקביות – מנהיגות הורית בגיל ההתבגרות, בצל הקורונה ולאורה.

מאמר קצר, ובו גם קישור לסרטון קצר (כ-7 דקות), על מנהיגותם של הורים לילדים למתבגרים בשעת חירום זאת. במאמר מתוארות בקצרה שלוש מיומנויות חשובות להגברת יכולת ההשפעה של הורים במשפחה: ציפיות ברורות מהילדים, דיאלוג להבנה הדדית ועקביות ביישום הציפיות.