מנהיגות הורית בצל הקורונה ולאורה: כיצד נעזור לילדינו לחזור לשגרה שאינה שגרה?

מאמר וסרטון (על בסיס שידור חי בפייסבוק ב-3.5.2020) על השאלה הבוערת כיום להורים: כיצד לעזור לילדיהם הצעירים לחזור לשגרה שאינה שגרה, בעקבות הקלות משבר הקורונה. אתאר בתחילה את הקשיים הצפויים לילדים צעירים בחזרה לשגרה ממצבי טראומה, ומה משפיע על עוצמת קשיים אלה. בהמשך אתמקד בשתי מיומנויות עזרה רגשיות באמצעותן הורים יכולים לעזור לילדיהם להתמודד בצורה טובה עם החזרה לשגרה.

אהבת? מוזמן לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

השאלה הבוערת כיום להורים רבים, בעקבות הקלות משבר הקורונה, היא כיצד לעזור לילדיהם הצעירים לחזור לשגרה שאינה שגרה. אתאר בתחילה את הקשיים הצפויים לילדים צעירים בחזרה לשגרה ממצבי טראומה, ומה משפיע על עוצמת קשיים אלה. בהמשך אתמקד בשתי מיומנויות עזרה רגשיות באמצעותן הורים יכולים לעזור לילדיהם להתמודד בצורה טובה עם החזרה לשגרה.

קשה לחזור לשגרה שאינה שגרה.

ברור שהחזרה הפעם לשגרה מורכבת הרבה יותר מאשר חזרה רגילה ללימודים לאחר חופשה ארוכה, שגם היא לא פשוטה עבור ילדים רבים. מדובר על חזרה ממצב משברי מתמשך, כמעט חודשיים, שעדיין לא הסתיים. מצב עמוס בשמועות מפחידות; בידוד חברתי מלא; הימנעות ממגע גם עם אנשים קרובים כמו סבתא וסבא; אזהרות בדבר אויב נסתר, מחוצה לנו או אף בתוכנו, שעלול לפגוע ללא שום סימני אזהרה; ואי ודאות גדולה לגבי השגרה הצפויה. לכן זהו משבר עם פוטנציאל טראומטי במיוחד עבור ילדים.

שלושת הגורמים המשפיעים על מידת ההצלחה בהתמודדות עם החזרה לשגרה.

מה שתיארתי עד עכשיו הוא הגורם הראשון שמשפיע על מידת ההצלחה בהתמודדות עם חזרה לשגרה מאירועים טראומטיים כמו מלחמה, אסון טבע ובמקרה הנוכחי, מגיפה עולמית. אנו מכנים גורם זה חומרת האירוע הטראומטי. ככל שהנסיבות האובייקטיביות של האירוע קשות יותר – מלחמה ארוכה יותר, אסון טבע קשה יותר – יהיה קשה יותר לחזור ממנו לשגרה. אין ספק שבמקרה הנוכחי אנו מדברים על אירוע טראומטי חמור במיוחד. שני הגורמים הנוספים המשפיעים על איכות החזרה לשגרה של ילדים הם תגובות המבוגרים המשמעותיים לילד ומאפייני המזג של הילד.

תגובות המבוגרים המשמעותיים לילד. ילדים צעירים מפרשים וחווים את הלחץ דרך חוויית הלחץ של המבוגר. המשוואה בבסיסה פשוטה: מבוגר חרד=ילד פוסט טראומטי. מבוגר רגוע=ילד רגוע. זה נכון במקרים רבים ובוודאי במשבר הקורונה. החיים האינטנסיביים במשפחה בזמן הקורונה זימנו ומזמנים לילד לא רק חוויות נעימות של הורים אוהבים ומסורים, אלא גם חוויות של הורים חרדים, לחוצים מסיבות מגוונות, נואשים לעתים.

הגורם השלישי הוא מאפייני המזג של הילד. יש ילדים שנולדים עם יכולת ויסות פנימי טובה. הם רגועים מלידתם ופחות מתרגשים מאירועים קשים. ויש ילדים שמגיל צעיר מגיבים לכל אירוע קטן בהיסטריה. להם יהיה קשה במיוחד במצבי שינוי יום יומיים ובוודאי במצבי משבר ולחץ חריגים.

הקשיים הרגשיים העיקריים הצפויים לילדים בחזרה לשגרה ממצב הקורונה המשברי.

שני קשיים רגשיים עיקריים צפויים לילדים החוזרים למסגרות אחרי תקופת הבידוד של הקורונה, מעבר לקשיים הרגילים של חזרה למסגרת לאחר תקופת היעדרות ארוכה: פחדים אצל ילדים צעירים יותר, גילאי גן ובית ספר יסודי; וחרדות חברתיות אצל ילדים גדולים יותר, גילאי בית ספר יסודי ומעלה.

פחדים אצל ילדים צעירים יותר. הדיבורים הרבים על הדבקה והידבקות ממשהו מסתורי, לא מוחשי, כמו נגיף; החובה החדשה ללבוש מסכות וכפפות; השימוש המוגבר בחומרי ניקוי וחיטוי; ההקפדה הגדולה על שמירת מרחק גם מאנשים אוהבים – כל אלה עלולים לגרום לעלייה בפחדים אצל ילדים צעירים, גילאי גן ותחילת בית ספר יסודי. הילדים עלולים להתנגד לחזור לבית ספר מחשש שידבקו בנגיף, או בגלל הפחד לחבוש מסיכה בהפסקות, או בגלל המוזרות של למידה בכיתה בה המורה חובשת מסיכה, וכיוצא באלה. יתכן שהם יתנהגו את הפחדים, אך לא יוכלו להסביר אותם. הם יתקשו להירדם או יתעוררו בסיוטים בלילה, יספרו על פחד ממפלצות וכיוצא באלה.

ילדים צעירים עם דמיון עשיר במיוחד, בעלי חוש אחריות מפותח, עם צורך שליטה גבוה – חשופים במיוחד לפחדים כאלה. דמיונם הפורה עלול להפליג למחוזות מפחידים במיוחד. חוש האחריות שלהם עלול לגרום להם לפחד שהם עלולים להדביק אחרים. הצורך הגבוה שלהם בשליטה יגרום להם להיות לחוצים במיוחד במצב אי הודאות השורר כיום. אם לילדים עם אפיוני אישיות כאלה יש גם הורים שהם חרדים במיוחד לעצמם או לילדיהם, חגיגת הפחד תהיה גדולה מאוד.

חרדות חברתיות אצל ילדים גדולים יותר. ילדים בגילאי בית ספר יסודי ומעלה עסוקים גם בשגרה בשאלות של קבלה חברתית: האם אני מקובל? האם אוהבים אותי? האם אני פחות/יותר מבני גילי? ילדים שגילו סימני חרדה חברתית לפני הקורונה, ובוודאי כאלה שבצורה ברורה סבלו בעבר מקשיים חברתיים, עלולים להתקשות במיוחד לחזור למסגרת הלימודים. ההימנעות ממפגש עם חברים בזמן ההיעדרות מבית ספר עשתה להם טוב אך החזרה הקרובה למפגשים עם בני גילם תלחיץ אותם מאוד.

יש ילדים שהחלו לגלות קשיים חברתיים רק בתקופת הקורונה. למשל, ילדים שמצב הצילום בלמידה מרחוק הלחיץ אותם מאוד בגלל שהם ביישניים יותר, או בגלל בעיה כלשהי בדימוי הגוף שלא נחשפה עד כה. יש ילדים שיבטאו בצורה מילולית ישירה את קשייהם החברתיים. למשל, "אני לא רוצה לחזור לבית ספר, כי לא יהיה לי עם מי לשחק". ויש שלא ירצו או לא ידעו להסביר ויסתגרו מאחורי התנהגות נמנעת עקשנית: "לא בא לי", "אני לא רוצה".

מיומנויות עזרה רגשית

אני מציע שתי מיומנויות רגשיות שהורים יכולים להשתמש בהן כדי לעזור לילדיהם בשלב ראשוני זה של חזרה לשגרה: למיומנות הראשונה אני קורא "בלי לחץ ועם הרבה אמפתיה", ואת השנייה אני מכנה: "בלי חוסר אונים ועם הכוונה רגועה".

בלי לחץ ועם הרבה אמפתיה

יש הורים שלוחצים את הילד להסתגל מהר למצב החדש. הם כועסים עליו כשהוא חושש, מהסס, נסוג. אבל לחץ לא עוזר לטיפול בקשיים רגשיים. להפך, הוא גורם לאחר להיסגר, להרגיש עוד יותר רע עם עצמו. בעיותיו מחמירות. והאמת שגם אין צורך ללחוץ בימים אלה. שום דבר לא באמת בוער. המצב מעורפל ויש עדיין הרבה גורמים לא ידועים. המערכות לא מתפקדות בצורה מיטבית, החדשות משתנות כל רגע. הנה מודיעים שילדי כיתה א' לא צריכים לחבוש מסכות. ואולי בכלל החברים שאני חושש להיפגש איתם לא יהיו בקבוצת הלמידה שלי? עדיף להמתין, לראות איך דברים יתפתחו. אפשר לנצל את הזמן הזה לחזק את ההכנה שעשינו לילד. זה תמיד מפתיע מחדש עד כמה ילדינו תופשים אחרת את מה שאנחנו או אחרים מסבירים להם. למשל, אולי נגלה שהילד הבין שהוא כל הזמן צריך להיות עם מסיכה, בעוד שלמעשה הוא צריך להיות עם מסיכה רק בהפסקות. או שהוא חשב שעכשיו יצטרך כל הזמן למדוד את המרחק בינו לבין חבריו וחלילה שיטעה. אז בלי לחץ.

לעומת זאת, כדאי לפעול עם הילד עם הרבה אמפתיה, כלומר עם הבנה לרגשותיו ולקשייו. כדאי להסביר לילד שמדובר בתהליך הדרגתי של חזרה לשגרה, עם עליות וירידות, שיתכנו בו קשיים וזה נורמאלי. חשוב שהילד ירגיש שאנחנו מקשיבים לו, ערים למצוקותיו, מכבדים אותן, לא שופטים אותו. אם הילד אומר להורה שהוא לא רוצה ללכת לבית ספר כי הוא לא רוצה ללבוש מסיכה וההורה מתחיל להתווכח איתו, ההורה פועל בלחץ. לעומת זאת, אם הוא ההורה אומר לילד: "אני מבין אותך. זה מוזר לך, אולי גם מפחיד. אתה צריך זמן להתרגל לרעיון. זה בסדר", הוא פועל בלי לחץ ועם הרבה אמפתיה. או למשל אפשר לומר לילד החרד חברתית:" אתה לא חייב מיד לשחק עם חברים וגם לא להתחבר איתם. זה ייקח זמן. ואתה לא היחידי שמרגיש ככה". כשילדים מרגישים שהוריהם מצליחים להכיל את רגשותיהם הקשים, במקרה זה חרדה ופחד, הם נרגעים ואף מרגישים מחוזקים. אז עם הרבה אמפתיה.

בלי חוסר אונים ועם הכוונה רגועה

ברור שלהורים עצמם קשה במצב הנוכחי. הם מבולבלים מההודעות הסותרות, חרדים בעצמם מאפשרויות מחלת הקורונה, נמצאים במצב כלכלי קשה או מעורפל, וגם יחסיהם המשפחתיים עשויים לעבור טלטלה בימים אלה. אז יש הורים שבגלל הלחצים האישיים שלהם לוחצים ויש כאלה שמגיבים הפוך; הם מרימים ידיים. הם נכנעים לתסכולים האישיים שלהם, מגיבים באימפולסיביות וללא השקעה, מוותרים לילדיהם ללא צורך, בוכים על מר גורלם באוזני ילדיהם וכיוצא באלה. אז בלי חוסר אונים.

יעזור לנו להתגבר על חוסר האונים שלנו אם נזכור שילדינו זקוקים בעת הזאת במיוחד לחוש אותנו כמנהיגים מיטיבים במשפחה. המודעות לחשיבות הרבה של הדוגמה האישית שלנו במצבים אלה, ההבנה שילדינו מסיקים כיצד להגיב למצב על ידי צפייה בנו, יכולה לעזור לנו להתאמץ ככל יכולתנו להפגין התנהגות מכוונת רגועה.

למשל, איך להסביר לילד את החזרה לשגרה שאינה שגרה. יש הורים שאומרים לילד החושש לחזור לבית ספר: "אין ממה לפחד. אי אפשר להדביק יותר". אולי הם אומרים זאת מתוך לחץ ואולי מתוך חוסר אונים. במקום זאת עדיף להסביר שהמצב הכללי מאוד השתפר בזכות הפעולות הנכונות שנקטנו עד עכשיו. לכן אפשר לחזור ללימודים, אבל חשוב להמשיך להיזהר גם עכשיו.

למשל, כדאי לחשוב עם הילד על דרכי התמודדות אפשריות עם הקשיים הרגשיים שהוא מעלה, ולבחור ביחד דרכי התמודדות רצויות. כלומר, בתחילה יש לעודד תהליך סיעור מוחות בו כל רעיון לא פוגעני הוא לגיטימי. לאחר מכן, יש להבהיר מהן דרכי ההתמודדות הרצויות. למשל, רצוי לנסות ביום הראשון להרכיב מסיכה בהפסקה ולראות איך זה ירגיש, במקום לוותר מראש כעצת הילד: "אז אני אצמיח כנפיים ואעוף מבית ספר".

או כדאי לבקש מהמורה לשבת במקום אחר, שבו הילד החרד חברתית פחות יראה על ידי ילדי הכיתה, במקום לא להגיע בכלל לבית ספר, כעצת הילד. את הילדים  הצעירים יותר כדאי לאמן באופן מעשי במה שיידרש מהם. למשל, ילדים שמגלים חשש מלבישת מסיכה כדאי להרגיל אותם ללבוש מסכות, לדבר באמצעות המסכות, לשחק עם מסכות. אז עם הכוונה הורית רגועה.

סיכום

החזרה לשגרה במשבר הקורונה דומה רק במעט לחזרה לשגרה רגילה אחרי הפסקה ארוכה. חומרת המשבר והתמשכותו עלולים לעורר קשיים רגשיים אצל ילדים, במיוחד אצל מי שהם רגישים במיוחד או/ו שהוריהם חרדים במיוחד. הקשיים הרגשיים יכולים להיות פחדים שונים אצל ילדים צעירים יותר וחרדות חברתיות אצל ילדים מבוגרים יותר. הצעתי כאן שתי מיומנויות רגשיות מורכבות שיכולות להורים לעזור לילדיהם לחזור לשגרה בצורה טובה: בלי לחץ ועם הרבה אמפתיה, בלי חוסר אונים ועם הכוונה רגועה.

לצפייה במצגת בסיסית של ההרצאה:

סוף המאמר

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים בנושא מנהיגות במשפחה שיכולים לעניין אותך:

מנהיגות הורית בצל הקורונה ולאורה: כיצד נעזור לילדינו לחזור לשגרה שאינה שגרה?

מאמר וסרטון (על בסיס שידור חי בפייסבוק ב-3.5.2020) על השאלה הבוערת כיום להורים: כיצד לעזור לילדיהם הצעירים לחזור לשגרה שאינה שגרה, בעקבות הקלות משבר הקורונה. אתאר בתחילה את הקשיים הצפויים לילדים צעירים בחזרה לשגרה ממצבי טראומה, ומה משפיע על עוצמת קשיים אלה. בהמשך אתמקד בשתי מיומנויות עזרה רגשיות באמצעותן הורים יכולים לעזור לילדיהם להתמודד בצורה טובה עם החזרה לשגרה.

האם כדאי שילדים קטנים יפגשו עם סבתא וסבא, בלי לגעת?

הנזק הרגשי שעלול להיגרם לילדים קטנים אם יפגשו עם סבתא וסבא בלי לגעת אחד בשני, גדול מדי. מדוע? על סוגיה רגישה זאת במאמר קצר זה. כמו כן, על ארבעת עקרונות ההסבר לילדים מדוע אי אפשר להיפגש עם סבתא וסבא אלא מרחוק. מצורף גם קישור לסרטון בנושאים אלה.

בהירות, דיאלוג, עקביות – מנהיגות הורית בגיל ההתבגרות, בצל הקורונה ולאורה.

מאמר קצר, ובו גם קישור לסרטון קצר (כ-7 דקות), על מנהיגותם של הורים לילדים למתבגרים בשעת חירום זאת. במאמר מתוארות בקצרה שלוש מיומנויות חשובות להגברת יכולת ההשפעה של הורים במשפחה: ציפיות ברורות מהילדים, דיאלוג להבנה הדדית ועקביות ביישום הציפיות.