יש מנהיגים, או יותר נכון מנהיגות, שמודות באפשרות שהן טועות!

האם יכול להיות שנשים מנהיגות מודות בטעות לעומת גברים מנהיגים שלא מסוגלים לכך? והאם הסיבה היא באישיות הנשים או בסביבה בה הן גדלות?

אהבת? מוזמן לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

בכתבה, שפורסמה ב-TheMarker לאחרונה (05.06.2020), קראתי בפליאה ובהתרגשות שראשת ממשלת נורווגיה, ארנה סולברג, הודתה לפני שבוע בשידור בטלוויזיה הממלכתית במדינה, כי ייתכן שטעתה בניהול משבר הקורונה.

"האם ניתן היה להימנע מסגירת בתי הספר? כנראה שכן". סולברג הגיבה לביקורת מכון הבריאות הנורווגי על כך שהורתה לסגור את מערכת החינוך, בניגוד להמלצת המכון שהעריך שניתן היה להגיע לאותו מספר מתים נמוך בנורווגיה גם בלי להכניס את המדינה לסגר. ולא רק שהודתה באפשרות לטעות, אלא שראשת ממשלת נורווגיה העזה לשתף את הציבור ברגש הפחד שהניע אותה. "כנראה שפעלתי מתוך פחד, לנוכח תרחישים גרועים ביותר שהוצגו לנו. בהינתן המידע שהיה לנו אז, קיבלנו את ההחלטה כצעד של זהירות".

מדהים נכון? האם נתקלתם במקומותינו, ברמה הלאומית או הקהילתית, בדוגמה אישית כזאת של מנהיגים לפתיחות לביקורת וללקיחת אחריות על טעויות? לא ולא. מנהיגינו משוכנעים, נכתב באותה כתבה, "שהם יודעים טוב יותר מכולם. כאן איש לא יודה לעולם בטעות, ובהכרח לא תהיה פתיחות לבחון באומץ את ההחלטות שהתקבלו, ולהסיק מסקנות לגבי ההמשך".

האם זה בגלל שראשת ממשלת נורווגיה היא אישה? האם יתכן שדרך הקיום הנשית, שיש בה קשב עמוק למגוון של רגשות אישיים, מאפשרת לנשים מנהיגות להודות בטעויות ולשתף ברגשות הנחשבים כהודאה בחולשה בעולם הגברי הקשוח? אני נוטה לחשוב כך. יש דוגמאות נפלאות, חלקן קרובות אלינו (למשל מספר ראשות עיריות ומועצות אזוריות) וחלקן רחוקות מאיתנו (למשל ראשת ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן) למנהיגות נשית נוכחת: מובילה תהליכים בצורה אישית ולא רק פורמאלית, מתקשרת עם אחרים בצורה רגשית ולא רק שכלית, מגבה ומעצימה בעלי תפקיד אחרים ולא מכשילה אותם, ומגלה פתיחות לביקורת ולא הודפת אותה. נכון, אני מכיר מספר קטן של גברים מנהיגים שמאפייני הקיום הנשי אינם זרים להם, וגם הם מצליחים להפגין מנהיגות נוכחת.

ואולם, בטחוני ברעיון שנשים מנהיגות מצליחות במקום שרוב המנהיגים הגברים נכשלים בו, מתערער מעט כשאני נתקל באישה מנהיגה המגלה אטימות לרגשות אישיים, פועלת בצורה פורמאלית בלבד, אינה פתוחה לביקורת ולדיאלוג אמיתיים, ולא מגבה בעלי תפקיד אחרים במערכת אלא מכשילה אותם. אני מיד מעודד את עצמי בהבנה המדויקת יותר שיתכן שמנהיג שמסוגל להודות בטעות חייב להיות אישה, או שיהיו לו ממאפייני התקשורת המיטיבה המיוחסים לאישה, אבל לא כל אישה מנהיגה תודה בטעות. יש כנראה נשים מנהיגות שתרבות האטימות לרגשות של עולם ההנהגה הגברי קלקלה אותן.

ואולי האשם לחוסר היכולת להודות בטעות היא הסביבה בה גדלים המנהיגים, גברים ונשים, כשם שאולי הסביבה היא גם זו האחראית לצמיחתה של אישה מנהיגה נוכחת? למשל, חברה ביקורתית שלא מרשה טעויות לעומת חברה פתוחה לביקורת; חברה סגורה מבחינה רגשית לעומת חברה המקיימת דיאלוג רגשי כנה; חברה מסורבלת, המתנהלת בצורה נוקשה, לעומת חברה יצירתית, המתנהלת בצורה גמישה.

לאחרונה (05.06.2020), במוסף השבת של עיתון ידיעות אחרונות, רואיינה ד"ר דורית ניצן, הנציגה הישראלית בחמ"ל החירום של ארגון הבריאות העולמי. במסגרת עבודתה ד"ר דורית ניצן גרה וחיה בשנים האחרונות בדנמרק, בה גם מכהנת ראשת ממשלה – מטה פרדריקסן. בסוף הראיון התבקשה ד"ר דורית ניצן להגיב על אמירת המראיינת ש"כבר היה מי שטען שמדינות שבראשן עומדות נשים הצליחו יותר במלחמה נגד הנגיף." תשובתה המעניינת הייתה: ""לא בטוח שזה קשור אליהן ספציפית. אני חושבת שהתרבות שהביאה לכך שראש הממשלה תהיה אישה היא אותה תרבות שמנצחת את המגפה".

ואני מוסיף, למען הדיוק, שמדובר באישה מנהיגה נוכחת ולא אישה מנהיגה מהזן הגברי התחרותי, האטום והקשוח. ולכן יש לומר שתרבות שתצליח להביא לכך שנשים עם מנהיגות נוכחת תהיינה ראשות ממשלה או ראשות קהילה היא התרבות שתנצח מגפות רבות, ולא רק את מגפת הקורונה.

לצפייה במצגת בסיסית של ההרצאה:

סוף המאמר

10 תגובות

  1. תודה, חיים,מאמר מרתק. מאד מסכימה עם המסקנה. תמיד נהנית לקרוא את החמרים שאתה מפרסם

  2. אני מאד מזדהה עם הנאמר. בוא נאמר שבכל אדם יש צד זכרי וצד נקבי מה שמאפשר איזון בין כוחות בנפש. אשה שאין בה איכויות זכריות קרוב לוודאי לא תגיע להיות מנהיגה. אשה שיש בה צד זכרי חזק מידי עלולה לבטא
    אותו בכוחנות במקום בנוכחות.
    מה שבעיקר ישפיע על היותו של המנהיג או המנהיגה כוחני או נוכח זו המידה שבה האדם קרוב אל עצמו, אל מהותו הפנימית העמוקה. אדם מפותח שמרשה לעצמו לפגוש את הרגשות שלו יוכל להיות נוכח בכל סיטואציה, כולל מנהיגות. ומי שלא, יתעטף בשריון ובקליפות וינוהל ע"י הפחדים המודחקים שבו בכוחנות ואלימות.
    במציאות שלנו היום, האנרגיה הנקבית בעליה, גם אצל גברים מה שנותן תקוה גדולה.

  3. וואו. מאמר מדויק וחשוב לקרוא דווקא בימים אלו, גם כאן בביתנו. תודה שפרסמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים בנושא מנהיגות בקהילה שיכולים לעניין אותך:

לרצות באמת – כמה זה קשה!

בתהליך חינוכי ארוך ולא הכרחי ילדים לומדים להדחיק את רצונותיהם הטבעיים. הם מתרגלים לְרַצות במקום לִרְצות. כאנשים מבוגרים אנחנו ממשיכים להדחיק את רצונותינו האמיתיים. כיצד נדע מה אנחנו באמת רוצים? וכיצד נצליח להרשות לעצמנו לבטא רצונות אלה? על כך ועוד במאמר.

בשבח ההתפטרות

התפטרות מתוך מחאה היא אחת משלושת סוגי התפטרות אפשריים. המתפטר חושב לא רק על עצמו, לחיות בשלום עם ערכיו ואמונותיו, אלא גם מבקש לתרום בדרך זאת לתהליך שינוי מערכתי, לאחר שנכשל להשיג זאת בדרכים אחרות. על התפטרות כמחאה מתפקידים בעבודה ומתפקידים חברתיים מגוונים, במאמר זה.