ברוטליות בתחפושת ולא בתחפושת

מחשבות על שלושה סוגי ברוטליות, כפי שהם מופיעים מחוצה לנו - בחברה הקרובה והרחוקה - ובתוכנו.

אהבת? מוזמן לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

"האלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת" (אייזיק אסימוב, מתוך הספר "המוסד השמיימי")

בעקבות מספר אירועים, ציבוריים ופרטיים, שהייתי נוכח בהם, אני מבקש לשתף אתכם במחשבות על ברוטליות לסוגיה, ועל הקשר בינה לבין תחפושת (אמנם פורים עבר, ובכל זאת הוא טרי איתנו). ויום אחד, כל סוגי הברוטליות הופיעו ביחד, אחד אחרי השני, ונתגלתה תחפושתן.

יש ברוטליות חשופה: התנהגות תוקפנית גלויה, בין אם מילולית ובין אם פיזית, והיא צעקנית, מטרידה, עוכרת שלווה, מעוררת כעס ורצון להעניש. ברוטליות חשופה היא פעמים רבות מפלטו של חַלש הלב, והיא תחפושתו הלא מודעת. צעקתו הגדולה חושפת את חולשתו הפנימית. תוקפנותו הגלויה וההרסנית מסתירה זעקה נואשת לעזרה. וגם אם יקרא דברי אמת וחוכמה, קריאתו לא תישמע. היא תידחה בגלל התנהגותו הברוטלית, המאיימת ומשביתת השמחות. זה האיש שפל הרוח, שאינו בעמדת כוח או נושל ממנה, והוא נמצא במצוקה אישית או משפחתית, או שהוא חווה משבר קיומי. אישיותו הנוקשה של האיש הברוטלי החשוף מחייבת אותו להאשים אחרים במקום לשתף אותם בקשייו האישיים. נסיבות חייו הקשים כופות עליו להתנהג באלימות כנגד אחרים במקום לטפל בסבלנות בעצמו.

קל יחסית להתייצב מול ברוטליות חשופה, לגנותה ולהענישה, משעה שמזהים את חולשתו של האיש האלים. ואולם בצד הצבת גבולות ברורה, שחייבת להתקיים בכל מקרה של התנהגות אלימה, יש לחמול על האיש חַלש הלב. האיש הברוטלי חַלש הלב, זקוק לחיבוק ולא רק לגינוי, לליטוף יותר מאשר למכה נגדית. בדרך כלל, הוא יודה בטעותו לאחר שיירגע, ייקח אחריות על מעשיו וינסה לתקן את דרכיו.

ויש ברוטליות גסה: התנהגות פראית ולא מרוסנת, המפתיעה את הסובבים והולמת בהם קשות, והיא חלק מהתנהגות כוחנית כללית של האדם. ברוטליות גסה היא פעמים רבות מפלטו של חַסר הלב. זה האיש שלא מסוגל לראות את האחרים כנפרדים ממנו, ופוגע בהם אנושות. הוא עושה זאת לא מתוך רוע לב, אלא מתוך היעדר לב. התנהגותו האלימה רומסת כהרף עיין את מי שלידה, גם אם אלה ידידים המבקשים את טובתו. התנהגותו הפוגענית של האיש הברוטלי היא ביטוי לתפישת עולם כוחנית צרה, עדות לנוקשות אופי ולקושי אמיתי באמפתיה. התנהגותו הברוטלית של האיש אינה תחפושת אלא עוד פן של מי שהוא באמת. הוא עצמו רואה בה יתרון, חלק מגישתו הכוחנית היעילה. הוא לעולם לא יודה בטעות, שכן הוא לא מסוגל לזהותה. לכן יהיה לו קשה, עד בלתי אפשרי, להשתנות בכוחות עצמו.

הברוטליות הגסה מפחידה, מדכאת את הסובבים אותה ומעוררת רצון לנוס על נפשך. ולמרות זאת, יש לאזור אומץ ולהתייצב מולה, שכן היא לא תפסיק מעצמה. מאחר שהאיש הברוטלי לא מבין רמזים או מסרים עדינים, בגלל חולשה גדולה של מיומנויותיו החברתיות, הוא זקוק להצבת גבולות ברורה, מיידית ונחרצת. בד בבד, יש לחמול על האיש הברוטלי חַסר הלב, הסובל מריחוק חברתי ומבדידות עקב אטימותו הרגשית.

ויש גם ברוטליות מתוחכמת: התנהגות תוקפנית מניפולטיבית, הפועלת בהסתר, "מתחת לרדאר", וגורמת נזק רב לאחרים, ללא ידיעתם. ברוטליות מתוחכמת היא מפלטו של רַע הלב, והיא, ללא ספק, תחפושת מפוארת ומשוכללת. זה האיש שבאופן מכוון וביודעין, אף כי מאחורי הקלעים, רומס את זכויותיהם של אחרים בניסיון להשיג לעצמו ולמקורביו רווחים. האיש הברוטלי המתוחכם, רַע הלב, מודע לחלוטין למעשיו, אך לעולם לא יודה בהם. כי ידו של האיש הברוטלי המתוחכם על העליונה רק כשהוא פועל במסתרים: מתחבא מאחורי תקנונים, מעלים כוונותיו באותיות קטנות של חוקים פורמאליים, מצקצק במילותיו לבל יזוהו כוונותיו, מפעיל אחרים בחזית בעוד הוא נשאר סמוי ובטוח בעורף.

קשה להתמודד עם ברוטליות מתוחכמת, שכן היא ערמומית, מתחבאת, מתישה את סביבתה, וגורמת לאחרים להרגיש חסרי אונים מולה. דרך ההתמודדות הראויה איתה היא על ידי חשיפתה בפומבי. אסור לאפשר לברוטליות מתוחכמת להמשיך לפעול במחתרת, ויש להסיר מעליה את תחפושתה. מאחר שהיא פועלת בחשכה, יש להאיר עליה באור חזק של דיבור ישיר. מאחר שהיא מבקשת לטשטש את עצמה ככל האפשר לבל תתגלה, יש להיות איתה בהירים וברורים, ללא היסוס ובלבול. ואולי אז, באור השמש הבוהקת, אפשר יהיה לחוש חמלה גם לאיש רַע הלב.

בכל חברה אנושית יתגלו ניצנים, ואולי גם עצים, של סוגי ברוטליות אלה. ומי שעיניו בראשו והוא אמיץ לב, יוכל לזהות בקלות את חלש הלב, הברוטלי החשוף; את חסר הלב, הברוטלי הגס; ואת רע הלב, הברוטלי המתוחכם.

האתגר הגדול יותר הוא לזהות את שלושת סוגי הברוטליות בתוכנו! זאת יוכל לעשות ישר הלב, המעז להסתכל פנימה, לתוך עצמו. כל אחת מסוגי הברוטליות קיימות בתוכנו, בפוטנציה או בביטוי. בכל אחד מאיתנו יש משהו מחלש הלב, שמתוך מצוקתו הגדולה נעשה לעתים תוקפני, בין אם כלפי אחרים ובין אם כלפי עצמו. האם לא קורה לכם שלעתים אתם פוגעים באחרים, במילים ובמעשים, ללא כוונה, מתוך סערת רגשות? בכל אחד מאיתנו יש מעט מחסר הלב, זה שפוגע ודורס את הקרובים והיקרים לו, מתוך אטימות רגשית. נודה: לעתים מתקשח ליבנו ואנו מתנכרים גם לאהובינו. ובכל אחד מאיתנו יש לפחות קמצוץ מרע הלב, שפועל בצורה מניפולטיבית להיטיב עם עצמו על חשבון אחרים. כן, לעתים אנו רעים בסתר ליבנו כלפי אחרים: שמחים לאידם אך מחייכים אליהם כלפי חוץ, נמנעים מלעזור להם ויודעים שבכך נגרום לכישלונם, מתקנאים בהם ומייחלים לכישלונם.

וישר הלב, שיודע להסתכל לתוך עצמו ומודה בחולשותיו ובליקוייו, הוא שיהא גם טוב הלב. מתוך שהוא מודע לשתילי הברוטליות בתוכו, הוא ידע להשאירם במקומם, זעים קלות בלבד. וסימני ברוטליות אלה גדולים מספיק כדי שישר הלב יחוש את אנושיותו ויוכל להזדהות עם אחרים. והם קטנים דיים כדי שיוותר בתוכו מספיק מרחב לשתילים ולשיחים אחרים, ראויים וטובים יותר, לעצמו ולאחרים.

"יִשׂמַח צַדיק בה' וחָסה בו ויִתהַללוּ כָּל-יִשרֵי-לֵב" (ישעיה, סד, 11)

לצפייה במצגת בסיסית של ההרצאה:

סוף המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים בנושא מנהיגות בקהילה שיכולים לעניין אותך:

מחירות חיצונית לחירות פנימית – המשל והנמשל בעקבות יציאת מצרים

אחרי הבחירות ולקראת חג שני של פסח, מאמר על משמעותה של חירות פנימית לעומת חירות חיצונית. פרשת יציאת מצרים ונדודי בני ישראל במדבר היא משל לקושי של אנשים לעבור מחירות חיצונית לחירות פנימית. במאמר מובאות דוגמאות לקושי זה בתחומי חיים שונים: עם עצמנו, עם בן זוגנו ועם ילדינו.

מדוע אנחנו "סוגרים מצלמה" בחיים ולא רק בזום?

סגירת מצלמה בשעת מפגש וירטואלי היא דימוי לתופעה מתגברת ומטרידה של אי-נוכחות ביחסים בין-אישיים. כשאנחנו "סוגרים מצלמה" אנחנו מוותרים על ביטוי אישי בחיים: במשפחה ומחוצה לה, בתוך הבית ובמרחב הציבורי. לעומת זאת, "פתיחת מצלמה" היא הצעד הראשון בכיוון של להיות נוכחים כבני אדם ביחסים בין-אישיים: בהורות, בזוגיות, בחברות, בעבודה.