ילדים זקוקים להנהגת הוריהם בכל גיל, אף כי צורת ההנהגה משתנה בגילאים השונים. ברור שבגיל הרך ההורים משמעותיים מאוד לילד. אפשר לומר שהורים לילדים בגיל הרך הם מנהיגים בכל מקרה, לטוב או לרע. הם משפיעים על ילדיהם – במודע או שלא במודע, אם ירצו כך וגם אם לא – בעצם התנהגותם, בשתי דרכים עיקריות: הם מלמדים את ילדיהם על העולם וכיצד להתייחס אליו, והם מלמדים את ילדיהם על עצמם וכיצד להתייחס לעצמם. דרך היחסים שלו עם הוריו התינוק לומד האם העולם הוא מקום אמין, בטוח, שכדאי לחיות בו ולהתפתח; או שהוא לומד שהעולם הוא מקום מנוכר, לא בטוח, מלא סכנות, שצריך להתאמץ בעיקר כדי לשרוד בו ותו לא. מרגע היוולדו הילד לומד באמצעות האינטראקציה שלו עם הוריו גם האם הוא אדם רצוי, מוערך, אהוב, שראוי שיכבד ויעריך את עצמו; או שהוא יצור חסר אונים, שלא מסוגל לדרוש מעצמו, שלא ראוי שיאהב את עצמו.
גם בגיל ההתבגרות ילדים זקוקים להנהגת הוריהם, אם כי באופן שונה. ככל שהילד גדל, על ההורים לשכלל את דרכי ההשפעה שלהם, אבל עמדת ההנהגה שלהם במשפחה נשמרת. אם בגיל הצעיר מאוד הורים משתמשים יותר בסמכותם כדי להניע את הילד לעשות דברים, הם ימנעו מהפעלת כוח בגיל המבוגר יותר של הילד וישתמשו קודם באמצעי השפעה אחרים. על ההורים לילדים בגיל ההתבגרות לפעול עם המתבגרים שלהם בצורה מורכבת, שלעיתים גם סותרת את עצמה: עליהם להמשיך לכוון את ילדיהם ולפקח על התנהגותם, אך גם להעביר אליהם אחריות רבה יותר לחייהם; עליהם להמשיך להיות מעורבים בחיי המתבגר, אך גם לעודד את נבדלותו ועצמאותו; עליהם להמשיך להציב סטנדרטים ברורים להתנהגות, אך להשתדל לאכוף אותם ללא ענישה; עליהם לתת הסבר לתביעותיהם, אך גם לאפשר למתבגר לשאת ולתת על כללי ההתנהגות; עליהם לרצות שיימנע מסיכונים, אך גם לרצות שיפתח דעות משלו. זה קשה אך אפשרי.
מה שמקשה במיוחד על הורים לילדים בגיל ההתבגרות זאת העובדה שככל שהילדים גדלים השפעת בני גילם עליהם הולכת וגדלה. הצורך להיות אחד מהחבר'ה נעשה חשוב יותר, והוא מאפיל על נורמות המשפחה וציוויי ההורים. אולם דווקא בגלל ההשפעה העזה כל כך של קבוצת השווים, חשוב שהורים לא יוותרו על תפקידם המדריך והתומך בחיי המתבגר: יש לחזק אותו מול הקבוצה, ללמד אותו תהליכי בחירה ושיקול דעת, להכין אותו להתמודדות עם דילמות ועם הצורך לקבל החלטות ולבחור, לוותר, להעז, לפעמים להתנגד; להיות לו גב, לחזק את עמוד השדרה שלו במפגשיו עם סביבתו. זה קשה מאוד אך הכרחי.
והנה מה שאמרה ילדה בת 12, במסיבת בת המצווה שלה, המדגים את כפל תפקידי ההורה – מדריך ותומך – בגיל ההתבגרות:
"ויש עוד מישהי שהשפיעה על החיים שלי, הרבה יותר מאשר כל דבר אחר. זאת אמא שלי.
אמא שלי משפיעה עליי בעיקר בשני דברים: היא עוצרת אותי מלעשות דברים מסוכנים שאני רוצה לעשות. למשל, הייתה לי חברה שהייתה אלי מאוד רעה, והיה לי קשה לא להיות איתה בקשר חברות. ואמא עזרה לי להפסיק את הקשר הזה, על ידי עצות ועל ידי איסור להמשיך להיות איתה בקשר.
הדבר השני שאמא שלי משפיעה עלי הן העצות הטובות שהיא נותנת לי. למשל כאשר אני נפגעת מחברות היא יודעת לעזור לי איך להתמודד עם זה. "
