״ציפייה נמוכה כלפי עצמנו היא המתכון להרגיש טוב בכל רגע נתון, אבל לא להגיע לשום מקום״ (קארול דואק, פרופסורית לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד)
מהתחלה היה לי יותר קשה, כבר באחד הטרקים הראשונים לאגם אורטי (ORETI) באזור טושטי. שש שעות, הלוך וחוזר, עלייה של כ-900 מטר, מתוכם כ-400 מטרים ראשונים בתלילות גדולה מאוד, בתוך יער משעמם. הרגשתי את הקושי בצורה ברורה בנשימה, הייתי צריך לנשום פעמיים בכל צעד שעשיתי, ובהזעה, במיוחד בעליות. בטרק האחרון שעשינו בסוונטי, הטרק להר מקהרי, לתצפית על ההרים הסובבים את עמק נהר אנגורי, הרגשתי שגם תהליך ההתאוששות מהמאמץ קשה לי יותר. כשהגענו סוף סוף לפסגה, לקח לי כמה דקות ארוכות לחזור לעצמי. נכון, זה היה הטרק הקשה ביותר שעשינו בגיאורגיה: ארבע שעות טיפוס רצוף של כ-1250 מטרים בגובה (!) וכשלוש שעות ירידה לאחר מכן.
כל יציאה לטרק היא אתגר עבורי: פיזית, רגשית ואפילו שכלית. אתגר פיזי זה ברור. אנחנו שואפים לפסגות הגבוהות, לתצפיות נוף מרהיבות. כדי להגיע לשם, צריך לטפס, וזה קשה, לכל מערכות הגוף. ויש גם אתגרים רגשיים רבים בטרקים. פעמים רבות צריך לחרוק שיניים ולהמשיך ללכת בכוח הרצון, גם כשהדרך מתארכת מאוד, הנשימה מכבידה והרגליים כואבות. קורה שצריך לגלות קור רוח ותושייה כשהולכים לאיבוד בשבילי היער, או כשהרכב נדמה כמתהפך. וכמובן, צריך לדעת לנהל נכון את הקונפליקטים הבלתי נמנעים שמתגלים עם בת הזוג, איתה נמצאים 24 שעות, ימים רבים, במצב לחץ מגוונים.
ובאופן מפתיע אולי, אני גם חווה בטרקים סוג של אתגר שכלי. במהלך השעות הרבות של ההליכה, שהיא משעממת בחלקים גדולים, חולפות במוחי מחשבות שונות ועולים בדעתי רעיונות מגוונים. אני אוהב להרהר בהם במהלך הצעידות הארוכות והטיפוסים הקשים, ולאחר מכן לכתוב אותם. במהלך הכתיבה אני מעבד את הרעיונות, חוקר אותם, מרחיב אותם, מדייק אותם. חלק מהרעיונות אני מפרסם כפוסטים בפייסבוק. חלקם הופכים למאמרים של ממש, המתפרסמים באתרי "מנהיגות בחיים".
ככל שאני מתבגר אני מודע לחשיבות האתגר בגילאים המבוגרים. בגילאים אלה אנשים, לא כולם כמובן, נוטים לנוח על זרי הדפנה, כלומר ליהנות מפירות עמלם עד כה: הילדים, הנכדים, ההישגים שהשיגו בעבודה, תחביבים למיניהם וכיוצא באלה. המשמעות היא שאנשים בגילאים המבוגרים פחות מאתגרים את עצמם להתמודד עם דברים או עם רעיונות חדשים. להפך, שינויים וחידושים מעוררים אצלם דאגה וחרדה, והם חווים אותם כמצבי לחץ. הם מבקשים ליהנות מהשגרה המבורכת ומקדשים אותה. וזו טעות.
אתגרים, כלומר מטרות שיש להתאמץ כדי להשיגן, תורמים להרגשת עניין ולתחושת משמעות בחיים. כשמצליחים באתגרים, מרגישים תחושת הישג נפלאה, והדימוי העצמי מתחזק, בכל גיל. מחקרים רבים מלמדים שבגילאים המבוגרים חשוב עוד יותר לאתגר את עצמנו. ד"ר אליזבט בלקברן, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2009, וד"ר אליסה אפל, פסיכולוגית בריאותית בכירה, קובעות בספרן המחדש, "אפקט הטלומרים", שיצא זה עתה בעברית, (פורסם במקור באנגלית ב-2017), ש"התגובה לאתגר מקושרת לקבלת החלטות מדויקות, להצלחה בקיום מטלות ואפילו להזדקנות טובה יותר של המוח ולהפחתת הסכנה של שיטיון (דמנציה)."
בדרך כלל יש תחומים שקל יותר לאתגר את עצמנו בהם ויש תחומים שקשה יותר. לי, למשל, קל יותר לאתגר את עצמי להתמודדויות רגשיות ואינטלקטואליות. לעתים אני מתעצל לעשות זאת, ואני צריך להתאמץ. לעתים אני חושש לעשות זאת, ואני צריך להתגבר. לעומת זאת, האתגור הפיזי פחות מדבר אלי. אבל, בהיותי מודע לחשיבותו, אני נעזר בהמלצות מומחים ובעיקר בהמרצתה של גבי, בת זוגי, כדי לאתגר את עצמי באופן פיזי – בארץ (התעמלות, צעידות, הליכון, ריקודים) ובחו"ל (טרקים בהרים הגבוהים).
לכן, עצתי לכם לאתגר את עצמכם בתחומים שאתם טובים בהם או שהם אהובים עליכם, ולהיעזר בדרבון של אחרים, עליהם אתם סומכים, לאתגר את עצמכם בתחומים שאתם בדרך כלל נמנעים מהם.
אתגרו את עצמכם בהתמודדויות פיזיות. אלה לא חייבים להיות טרקים בהרים גבוהים. כל מאמץ גופני, שהוא יותר ממה שאתם רגילים ודורש התגברות, יהיה ראוי.
אתגרו את עצמכם בהתמודדויות רגשיות. אלה לא חייבים להיות מצבי קיצון רגשיים. כל יציאה מאזור הנוחות המחייבת התמודדות רגשית, תהיה מספיק טובה.
אתגרו את עצמכם בהתמודדויות שכליות. אלה לא חייבים להיות כתיבת מאמרים מלומדים. כל למידה של משהו חדש המחייב מאמץ אינטלקטואלי, תהיה מועילה.
