יש לי עניין עם ערפל

"כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים." (אברהם יצחק הכהן קוק)

כבר בטרק הראשון שלנו במסענו בצפון איטליה, בשמורת הטבע האלפים הימיים (המריטים), בצפון מערב איטליה, זה קרה לי שוב עם הערפל. הערפל הופיע מיד כשהתחלנו לטפס במעלה ההר. יעדנו היה אגם אלפיני קטן, LAGAROUT DI LAUROUSA , בגובה 2,000 מטר. גבי "קיטרה" על הערפל שלא אפשר לראות את הנוף שמסביב, ואילו אני אמרתי לה: "איזה יופי. אני ממש אוהב את הערפל הזה". השוני הזה בתגובותינו הביא אותי לראשונה לחשוב שיש לי "עניין" עם ערפל. כי באמת הערפל, שהוא ענן דחוס של אדי מים שמרחף בסמוך או בצמוד לקרקע, מצמצם את הראות ונתפש בדרך כלל כמשהו מפריע ולא נעים. אז כיצד אותי הוא מלהיב? נזכרתי בהתלהבותי מהערפל בטרק הקפלר, במהלך מסענו לניו זילנד. שם ממש התרגשתי, כשהלכנו בנוף הפתוח, על קו הרכס, ומולנו מרחוק התרחש "מאבק" בין הערפל הרב שנע במהירות לבין ההר האיתן שהתנשא מולו.

הסתקרנתי מהגילוי שיש לי "עניין" עם הערפל, וביקשתי לחקור אותו יותר. התמקדתי בהנאה שחוויתי עכשיו, בטרק בצפון איטליה. במהלך שלוש שעות הטיפוס שלנו, למרגלות הפסגות הנישאות, כשהערפל מלווה אותנו חליפות, התבהר לי שמה שמהנה אותי במיוחד זו תנועת הערפל. זה בלט לי, שכן בניגוד לדימוי המאבק בין הערפל להר שדמיינתי בניו זילנד, הפעם דווקא דמיינתי מעשה אהבים ביניהם: הערפל נע באיטיות במעלה ההר, בתנועה מלטפת עדינה, ואדמת ההר ומצוקיו נראו כמהים למגעו. תאמרו: אבל גם העננים זזים. נכון, אבל זה היופי של העניין: מתנועה העננים אני אמנם נהנה, אבל תנועת הערפל מהפנטת אותי, ולכן יש לי עניין עם הערפל ולא עם העננים.

ותהיתי: מדוע תנועת הערפל כה מלהיבה אותי? האם זה בגלל אווירת המסתורין שהיא משרה? או אולי בגלל תחושת הליטוף של הערפל את ההר, שמזכירה לי ליטוף רומנטי? ואולי זאת ההתגנבות בהיחבא של הערפל, בניסיונו לחמוק מקרני השמש המפציעות והמאיימות להכחידו? האם אני מזדהה עם הערפל ותנועתו, כי הוא מייצג חלקים שאני אוהב בתוכי כמו עדינות, רומנטיקה, תחכום? או אולי להפך, הערפל מסקרן אותי, כי הוא מבליט חלקים בתוכי שקשה לי איתם כמו חוסר בהירות ועשייה בהיחבא?

כך או כך, הערפל וחקירתו הוא משל, מעניין ומרגש אמנם, לתהליך של חקירת חוויות אישיות חיוביות. כאשר משהו גורם לנו התרגשות מיוחדת והיא חוזרת ונשנית, ניתן לשער שיש לנו "עניין" עם המשהו הזה. הנאה גדולה משיטוט בסמטאות עתיקות, צילום כפייתי של פרפרים, ביקור בבתי קברות מגוונים, משיכה גדולה ללינה בחוות נידחות – אלה מספר דוגמאות להתנסויות אישיות מעניינות במהלך טיול בארץ או בחו"ל. אפשר כמובן לחקור חוויות אישיות משמעותיות אחרות (הנאה מיצירות אומנות, התרוממות רוח מיחסים עם אנשים) גם בלי לנסוע לטיול, אבל זה קשה. חקירה של חוויות אישיות מצריכה פניות רגשית. היא דורשת שחרור ממחשבות מעיקות, קשב חופשי, ויכולת להפנות את תשומת הלב לעניינים שוליים לכאורה. וכל אלה חסרים בדרך כלל בחיי היום יום, העמוסים חובות ומחויבויות, לחצים נפשיים, מחשבות מטרידות.

נכון, אפשר בעזרת שיטות שונות, למשל קשיבות או מיינדפולנס (Mindfulness), ללמד את עצמנו להתרכז בחוויות המתרחשות בכאן ועכשיו. זה בריא, מפחית מתחים ולחצים, ומאפשר לחיות יותר את הרגע. לי זה קורה באופן אוטומטי כשאני במסעות רגליים בהרים נישאים. כמובן לא כל הזמן. בקטעים רבים של טיפוסים תלולים על הרים, אני עסוק בהישרדות. אבל בקטעים רבים אחרים של הליכות ארוכות, אני מרגיש פתיחות וסקרנות לתופעות – הן מחוצה לי והן בתוכי; הקשב שלי נע בצורה חופשית למכלול תהליכים שקורה בהווה, עד שאני מתמקד בצורה מודעת במשהו שמעניין אותי באותו רגע במיוחד.

לתפישתי המטרה של חקירת חוויות אישיות אינה להפחית – מתחים, לחצים, מחשבות מעיקות – אלא בראש ובראשונה להרבות – למצות חוויות אנושיות ככל האפשר. במקום לתת לחוויה לחלוף לחוויה חדשה, כדאי להאריך את החוויה הנוכחית על ידי חקירתה. במקום לנצל באופן חלקי בלבד את מה שאנו חווים ברגע, עדיף לעשות בו שימוש מלא. אני מציע תהליך חקירה של חוויות אישיות בשלושה שלבים: זיהוי החוויה הראויה לחקירה, העשרת החוויה והענקת משמעות לחוויה. אפשר לסמן מודל זה בראשי תיבות, זה"מ: זיהוי, העשרה, משמעות. אפרט מעט את שלבי המודל.

השלב הראשון הוא שלב הזיהוי. בשלב זה נדרש להבחין ולהבליט בתודעתנו מאורע אישי מסוים, שהותיר בנו רושם חזק, ולהפוך אותו מטפל לעיקר. שאלות שיכולות לעזור בשלב הזיהוי הן, למשל, מה עוצמת ההרגשה? מה מיוחד בהרגשה זאת? האם זו הרגשה חד-פעמית או שהיא זכורה מהעבר? חשוב לא למהר לבטל הרגשות – "זה סתם", "זה לא מיוחד" – אלא לנסות להתעניין בהן: "זה מעניין מאוד מה שקורה לי/ זה שונה ממה שאחרים מרגישים במצב דומה/ זה כבר קרה לי בעבר".

השלב השני הוא שלב ההעשרה. בשלב זה נדרש תיאור מפורט ומדויק ככל האפשר של החוויה, ללא שיפוטיות. שאלות שיכולות לעזור בשלב זה הן, למשל, באילו נסיבות קורית החוויה? ממה היא מורכבת? מה קודם למה בחוויה? חשוב לא להסתפק בתשובה כללית כמו "זה יפה", "זה מוצא חן בעיני", אלא להתאמץ ולפרט את החוויה ככל האפשר: "מה שמוצא חן בעיני במיוחד זה המרקם/המגע/הריח/התנועה/המגוון/ההשתנות בזמן/הצבעים".

השלב השלישי הוא שלב המשמעות. בשלב זה נדרש להעניק לחוויה משמעות במסגרת החיים שלנו. שאלות שיכולות לעזור בשלב זה הן, למשל, האם יש בחוויה משהו שמזכיר את עצמי? האם החוויה מבליטיה ערכים אישיים שלי? האם זה יש בה ביטוי לתכונות אישיות שלי? כדאי להעלות השערות נועזות ולשאול שאלות יצירתיות התוהות על מקומה של החוויה בחיים שלנו.

אז שתהיה לנו חקירה אישית מוצלחת, וחשוב שנזכור:

פחות חשוב כמה חֲוָויוֹת נַחְווֶה. יותר חשוב כמה נַחְווֶה בחוויות!