"היא באמת מדהימה, אבל מפחיד אותי המחיר שנצטרך לשלם"

נכתב על ידי חיים עמית

פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני.

כיצד אפשר להפחית דאגנות-יתר הפוגעת בשמחת חיים בריאה? במאמר מוצעים שני כלים: הסברים ענייניים ודוגמאות הפוכות. הכלים מודגמים על ידי אירועים שחוויתי במסענו האחרון לצפון איטליה.

אנשים בדרך כלל אינם נגד אחרים; הם בעד עצמם.

הגענו לדירה ששכרנו בעמק אאוסטה בצפון איטליה. זהו עמק רחב ידיים, שבסמוך לו משתרע הפארק הלאומי, GRAN PARADISO, גן העדן הגדול. הטרקים היפים המובטחים בו הם הסיבה העיקרית לבואנו לכאן למשך עשרה ימים. בעלת הבית, ניקול, חיכתה לנו בחוץ, מנופפת בידיה לשלום. "איזה נחמדה", אמרה גבי, ולאחר היכרות ראשונה עלתה איתה לקומה השנייה להכיר את הדירה שבה נתגורר. אני פָרקתי בינתיים מהמכונית את חפצינו הרבים. כשסיימתי, עליתי לדירה. גבי קיבלה אותי בהתרגשות: "איזו דירה מדהימה", והוסיפה "הכי טובה שהייתה לנו אי פעם". היא החלה להראות לי בשמחה את הדירה, אך אני נותרתי מסויג. אמנם הדירה הייתה מיוחדת ומדהימה, בעיקר מבחינת מגוון הפריטים שהיו בה וסידורם. נראה שמי שארגנה אותם חשבה על כל דבר שנזדקק לו. הסידור של הדברים היה מוקפד מאוד ונוספו גם כלים רבים לקישוט. ואולם תגובתי המיידית הייתה "היא באמת מדהימה, אבל מפחיד אותי המחיר שנצטרך לשלם". הסידור הקפדני של הדירה נראה לי כפייתי ומעיד על אישיותה האובססיבית של בעלת הדירה: "היא בטח תשגע אותנו בשמירת הסדר והניקיון של הדירה. ומה יקרה אם חלילה נשבור משהו?"

חלק גדול ממכרי ומרבית מטופלי יופתעו אולי להכיר את הצד הדאגני הזה באישיותי. אני חושש מבשורה רעה כשמתקבלת שיחת טלפון לא צפויה, חרד למערכת היחסים עם חבר כשהוא לא מגיב להודעת ווטסאפ, רואה מיד שחורות כשיקירים לי חשים לא בטוב, ובאופן כללי מדמיין מהר התפתחויות שליליות אפשריות במצבים מעורפלים. ולמרות זאת, אני בסה"כ די מרוצה מהדאגנות הזאת שלי. היא עוזרת לי להתמודד בצורה טובה עם סכנות אמיתיות. למשל, כשאנחנו יוצאים לטרק, תמיד אדאג שיהיו איתנו יותר מים ממה שאנחנו צריכים, גם אם גבי תאמר: "עזוב, זה טיול קצר". כבר היו מקרים, שנותרנו צמאים מאוד, כשלא יצאנו מצוידים כהלכה. בתרמילי יש תמיד ערכת עזרה ראשונה מלאה וגם מטען נייד לטלפון הנייד, על אף שמעולם לא ממש נזקקנו לזה, שכן אי אפשר לדעת מה יקרה. במזוודה אני מארגן ערכת עזרה שנייה עשירה מאוד למקרה שיהיה צורך לתפור כפתור חיוני, להחליף שרוך נעל שנקרע, להדביק חפץ חיוני בדבק מהיר, להשתמש באטבים לסגירת אריזות ועוד. אנחנו מאוד נהנים כשערכה זאת מסייעת באלתור פתרונות לבעיות. כנראה שלא במקרה הקמתי בקיבוצי את צח"י, צוות חירום יישובי, וריכזתי אותו מספר שנים. יתכן שהסיסמה שטבעתי לפעולת הצוות משקפת אותי לא פחות מאשר את הצוות: "לחשוב אופטימית, להיערך פסימית".

נכון, לעתים הדאגנות הסבירה והמתאימה הופכת לדאגנות-יתר מוגזמת ומטרידה. מנגנון ההישרדות הפרימיטיבי שלנו, הממוקם באזור האמיגדלה שבמוח, סורק כל העת את סביבתו בחיפוש אחר איומים, כדי שנטיב להתגונן מפניהם. ואולם האדם המודרני הִרְגיל מנגנון זה לזהות לא רק סכנות אמיתיות – אריות, התייבשות, פציעה וכיוצא באלה – אלא גם "סכנות" מדומות, חברתיות בעיקר: דחיה, נטישה, פגיעה בדימוי העצמי. אזעקות שווא מרובות של מנגנון ההישרדות גורמות להפעלת מערכת העצבים לשעת חירום, המערכת הסימפתתית, וכתוצאה מכך להצטברות מסוכנת של הורמוני לחץ בגוף. וכך, כוננות היתר פוגעת בנו במקום לסייע לנו. אנחנו לא מצליחים לישון בשלווה, לאכול בניחותא, לעבוד ברגיעה, לקיים יחסי מין בהנאה – כי אנחנו דואגים בדאגות מיותרות, חסרות פתרון. אני מכנה אותן דמ"ש: דאגות משביתות שמחה. וזה מה שקרה לי בכניסתנו לדירה באאוסטה. במקום ליהנות כמו גבי מהדירה המאובזרת לתפארת, נשארתי דרוך בגלל החשש, הבלתי נשלט, מאישיותה הכפייתית, לכאורה, של בעלת הבית, וכיצד היא עלולה להזיק לנו.

כמובן שגם חוסר מוחלט של דאגה, כלומר שאננות, אינו רצוי. דאגה מבטיחה מודעות למגבלות אישיות. בהעדרה עלולים להתפתח הערכה עצמית לא ריאלית, יוהרה ושחצנות. אנחנו עלולים להסתבך בהרפתקאות מסוכנות בכל התחומים, אם נאבד את הדאגה שתשמור אותנו דרוכים במידה ראויה.

כיצד ניתן להתמודד עם דאגות משביתות שמחה, דמ"ש? כיצד אפשר להפחית דאגנות-יתר הפוגעת בשמחת חיים בריאה? לצערנו, לא ניתן ללחוץ על כפתור ולכבות דאגות אלה, כשם שאנחנו מכבים לרצוננו את פונקציית ה- WIFI בטלפון הנייד, הסורקת כל העת את סביבתנו בחיפוש אחר רשתות להתחברות. במקום זאת אני רוצה להציע שני כלים, אותם למדתי מניסיוני, להפחתת דאגות משביתות שמחה: הסברים ענייניים ודוגמאות הפוכות.

הסברים ענייניים. דאגת-יתר נובעת מזיהוי מוטעה, אוטומטי, של סכנה. הזיהוי המוטעה מסתמך על עובדות במציאות, המפורשות בטעות כמסוכנות. עלינו להתאמץ למצוא הסבר אחר, עניניי, לעובדות אלה. למשל, הבקשה של ניקול שנקפיד על חנייה עמוקה ככל האפשר של הרכב שלנו, לא מעידה על קפדנות חולנית, כפי שפירשתי אותה, אלא היא עניינית: רכבנו ארוך יחסית, ובאמת קשה לרכבים אחרים של המשפחה לצאת ולהיכנס, אם לא נחנה נכון. מגוון הפריטים בדירה וסידורם המופתי, אינם מעידים על הפרעה נפשית מסוכנת, כפי שהחלטתי מיד, אלא הם ביטוי לרצון להשביע רצון הלקוח, ואולי ברמה עמוקה יותר, רצון כללי לשאת חן ולרצות.

דוגמאות הפוכות. המוח החרד מוצא כל הזמן "עובדות" להצדקת דאגנותו. לכן יש לעשות מאמץ אקטיבי לסתור את הדאגה לא רק על ידי הסברים חילופיים, הגיוניים ומרגיעים, ל"עובדות" עליהן היא נסמכת, אלא לחפש ולמצוא דוגמאות מנוגדות לה. למשל, במקרה או שלא במקרה, בדירה הזאת שברתי שני חפצים, מה שלא קרה לי באף דירה… פעם אחת שברתי צלחת ברעש חזק ופעם שנייה התיישבתי על שרפרף שנשבר בחבטה אדירה. בשני המקרים, לא קרה כלום. ניקול, שכזכור התגוררה בדירה מתחתנו, לא הגיבה כלל. זה מאוד הרגיע אותי…

אדם צריך להשתדל להאמין למה שהוא רואה, וזה קשה; ולא לראות את מה שהוא מאמין בו, וזה קל.

אהבת? מוזמן לשתף

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

עמית, ח. (2022). "היא באמת מדהימה, אבל מפחיד אותי המחיר שנצטרך לשלם". מנהיגות בחיים.

אוחזר: https://amithaim.com/2022/06/21/he-beamat/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

חיזוק, פיתוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול

מטרתו של המאמר לסייע לחיזוק, טיפוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול, במיוחד בשעה קשה זאת בישראל. במרכז המאמר יוצג מודל תקווה מעשי, רה"ע, הכולל שלושה מרכיבים של תקווה: רצון (המרכיב הרגשי), היתכנות (המרכיב השכלי) ועשייה (המרכיב ההתנהגותי). יוצעו כלים מעשיים לחיזוקם, טיפוחם ואף שיקומם של כל אחד ממרכיבים אלה בייעוץ ובטיפול נפשיים.

לְהַחֲיוֹת תקווה שנכחדה

האם אפשר לעורר תקווה שנרדמה? האם אפשר לפתח תקווה שדוכאה? והקשה מכל, האם אפשר לְהַחֲיוֹת תקווה שהוכחדה? במאמר נבחנות שאלות אלה בקשר לתקווה לשלום בין ישראלים לפלסטינאים, שהתנפצה בטבח של ה-7.10.2023

עוד באתר מנהיגות בחיים:

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן