לגלות את הקוסם הפנימי אצל ילדים

"ילדים רואים קסם כי הם מחפשים אותו." (כריסטופר מור, סופר אמריקאי)

ילדים אוהבים קסמים. הם חשים פליאה ויראה למראה קסמים טבעיים המתרחשים בעולם: השמש השוקעת בים, הקשת המופיעה בשמיים, הרעמים מחרישי האוזניים והברקים הדוקרים בעיניים וכיוצא באלה. הם אוהבים לדמיין את הלא נודע, כשהם מרותקים לסיפורי קוסמים ומכשפות, דרקונים וחדי קרן, פיות ואלפים. והם אוהבים קסמים המתבצעים על ידי קוסמים. הם נשארים פעורי פה, כשהמפית נעלמת בתוך ידו של הקוסם ומופיעה שם לפתע שוב. הם מתלהבים כשהקוסם "קורא" את מחשבותיהם וחושף את הקלף שבחרו. הם מרותקים לתנועות ידיו של הקוסם המחדיר בזריזות כדורים לכוסות אטומות ותוהים על סוד הקסם.

כי בראשו של ילד הכל אפשרי והוא, הילד, כל יכול, כמו הקוסם: אותו הכי אוהבים, הוא הכי מוצלח, הוא מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה, יש לו כוחות על, הוא שליט על עניינים ודברים חשובים שייכים רק לו. תחושת הכל יכול של הילד נקראת אוֹמְנִיפּוֹטֶנְטִיּוּת (Omnipotens, מלטינית "כל הכוח"), ויש לה ביטויים רבים בשפתו של הילד הקטן ("אני הכי חזק/חכם/אהוב", "רק שלי", "רק אני") ובהתנהגותו (מפנטז, מבקש מחמאות מוגזמות, עושה דברים מסוכנים). תחושת הכל יכול היא חלק חשוב בתהליך ההתפתחות הנורמאלית של הילד. היא מעניקה לילד הקטן אשליה של חוזק, יכולת גבוהה ומרכזיות בעולם, שעוזרת לו לפעול בבטחה במציאות שהיא, פעמים רבות, מתסכלת ולא קלה.

ככל שהוא גדל, הילד מכיר את מגבלות המציאות וחווה את גבולות כוחו. הוא לומד לקבל שהוריו לא תמיד יודעים לפרש במדויק את כל רצונותיו ושהוא לא יוכל לקבל כל הזמן את כל מה שהוא חולם עליו. הוא נאלץ להודות שיש דברים שהוא לא יצליח לעשות, אם לא יתאמץ מאוד (למשל, להצליח בלימודים במקצוע שקשה לו), ושיש עניינים, שגם אם יתאמץ מאוד, הם לא אפשריים עבורו, לפחות לא בשלב זה של חייו (למשל, לנסוע לבד לחוץ לארץ). התוצאה הסופית של החיבור הנכון בין תחושת הכח לבין מגבלותיה היא פיתוח דימוי עצמי חיובי ומציאותי אצל הילד.

ואולם לעתים חווית הכל יכול אינה מתפתחת בצורה תקינה אלא מסתיימת באחת משתי תוצאות נפשיות שליליות: תחושת גדלות כוחנית בלתי נדלית וללא גבולות, בהשפעת הערצה עיוורת של הורים את ילדיהם, יחד עם מסרים אשלייתיים ושקריים בתרבות הרשתות החברתיות; או תחושת אין אונות, אִימְפּוֹטֶנְצִיָּה במקום אוֹמְנִיפּוֹטֶנְטִיּוּת, עקב כישלונות הילד ותסכוליו כשהוא מנסה לממש את רצונותיו השונים, יחד עם מסרים מדכאים מסביבתו המשפחתית, החינוכית והחברתית.

אני מציע "קסם": לעשות שימוש מושכל בקסמים (להלן) כדי לעזור לילדים לגלות מחדש את הקוסם הפנימי הבריא שבתוכם. לא את הקוסם הַפַנְטַזְיוֹנִי, הבונה עולמות אשלייתיים כהרף עין וללא מאמץ, אלא את הקוסם "האמיתי", שלא מוותר על משאלות ליבו, אך נכון לחוות תסכולים וכשלונות; שמתאמץ להגשים את רצונותיו בעשייה מדויקת, שהיא סוד הקסם (הטריק);  ואשר חש התפעלות, במהלך למידת הקסם ובסיומו.

בשימוש מושכל בקסמים הכוונה לעשיית קסמים עם ילדים תוך כדי דיאלוג איתם על משמעות דימויי הקוסם והקסמים. בתהליך זה הילדים לא רק ייהנו מהקסמים, יתלהבו מהם, יסתקרנו מהם וירצו לדעת כיצד לעשות אותם בעצמם, אלא גם יגלו שכבר כיום הם קוסמים – מבצעים קסמים בלי לדעת זאת – וילמדו כיצד להמשיך לטפח את הקוסם הפנימי שבתוכם. שאלות כמו "האם היה משהו שמאוד רציתם אותו והצלחתם להשיגו? איך הצלחתם? מה היה הסוד, הטריק, שלכם?" – עוזרות לילדים לתפוש את עצמם בפועל כקוסמים. שאלות אחרות כמו "מה הייתם עושים אם הייתם מתעוררים בוקר אחד ויכולים לעשות כל דבר שחשוב לכם? האם מה שעזר לכם בעבר, הטריקים, יכול לעזור לכם להצליח גם בדברים אלה? מה עוד יוכל לעזור לכם בכך?"  – הן חלק מהדרך לטיפוח הקוסם הפנימי אצל ילדים, לאחר שגילו אותו מחדש.

"כָּל הַיָּמִים, כָּל הַיָּמִים

חוֹלֶמֶת אֲנִי עַל כּוֹבַע קְסָמִים.

כּוֹבַע קָטָן, מְקֻשָּׁט נוֹצָה,

הָעוֹשֶׂה כָּל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה.

אֶחְבֹּשׁ אוֹתוֹ וְאוֹמָר, לְמָשָׁל:

"כּוֹבַע, עֲשֵׂה שֶׁאֲנִי אֶגְדַּל!"

וְהִנֵּה מִיָּד הִנְנִי עוֹלָה,

וְגוּפִי מִתְמַתֵּחַ וַאֲנִי גְּדוֹלָה,

וְאֵין כָּמוֹנִי בְּכָל הָעוֹלָם;

כִּי אֲנִי גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה מִכֻּלָּם.

וְהַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בְּיִרְאָה וְכָבוֹד,

כִּי הֲרֵי אֲנִי גְּדוֹלָה עַד מְאוֹד.

וְאִמָּא בָּעֶרֶב כְּבָר לֹא תֹּאמַר:

"לְכִי לִישֹׁן כְּבָר מְאֻחָר!"

וְאַבָּא לֹא עוֹד יִגְעַר בְּמִלִּים:

"אַל תִּתְעָרְבִי בְּשִׂיחַת הַגְּדוֹלִים!"

וּכְשֶׁאֲדַבֵּר יַקְשִׁיבוּ כֻּלָּם,

כִּי אֲנִי הַגְּדוֹלָה בְּכָל הָעוֹלָם".

(מתוך: כובע קסמים, מאת לאה גולדברג)

&nbsp