התחלנו, גבי ואני, ל"טָרֵק" בפסגת הר פָּלַקְרוֹ (Falakro), במחוז תְּרַקְיָה שבצפון מזרח ביוון. היה גבוה, כ-2000 מטרים; היה קר, כ- 10 מעלות; והיה ערפל כבד שעטף אותנו בחלק גדול מהדרך. הופתענו מאוד לגלות בגובה כזה חלזונות! הם היו גדולים, יפים וזחלו בהמוניהם ללא מורא על השביל. התעכבנו להתבונן בהם בהתפעלות וצילמנו אותם ארוכות. ודבר נוסף: מרגע שגילינו את החלזונות המקסימים האטנו מאוד את קצב ההליכה שלנו כדי לא לדרוך עליהם. עשינו זאת בצורה ספונטנית, וללא תיאום. הייתי גאה בעצמנו על ההתנהגות הערכית שהפגנו: זה לא פשוט "לזגזג" בין חלזונות רבים, אמנם גדולים יחסית, על שביל צר ובמזג אוויר שכזה.
בדרך חזרה הערפל הרטוב הפך לגשם מטריד. לכן הגברנו את צעדינו להליכה מהירה מאוד. לפתע שמתי לב שהפסקתי להקפיד לא לדרוך על חלזונות! הם ממש נעלמו משדה התודעה שלי. התביישתי בעצמי: כל כך מהר אני מאבד את ערכיי כשקצת לא נוח לי? נעשה מעט גשום, ואני שוכח את החלזונות המיוחדים, שלא מזמן הסבו לי כל כך הרבה עניין והנאה? חשבתי כיצד היו פועלים במצב זה אנשים שערכי שמירת החי והטבע יקרים להם מאוד, כמו אנשי צער בעלי חיים ופעילים למען איכות הסביבה. דמיינתי אותם ממשיכים ללכת בזהירות, גם בגשם שוטף, מקפידים על שלומם של החלזונות גם במחיר התרטבותם שלהם.
המשכתי להרהר בכך רבות, גם לאחר שסיימנו את הטרק, רטובים ומסופקים. חשבתי על ערכים אחרים שאנחנו מאמינים בהם, וכמה מהר אנחנו מאבדים אותם ומתנהגים בצורה הפוכה להם, כשהתנאים משתנים. ולא מדובר במצבי הישרדות אמיתיים, בהם חיינו עומדים בסכנה, וברור שהצורך הקיומי מכתיב את ההתנהגות. מדובר בתנאי לחץ קלים, יום יומיים: עם ילדנו המתחצף, מול בן או בת זוגנו המתריסים, לנוכח זרים לא מתחשבים בדרך וכיוצא באלה. במצבי לחץ רגילים כאלה ערכי הדיבור המתון, הכבוד לזולת, הסבלנות והסובלנות נעלמים, ומפנים את מקומם להתנהגויות תוקפניות ולא מכבדות.
זו תופעה פסיכולוגית מתועדת היטב המכונה "עליונות אשלייתית" או "האפקט מעל הממוצע", והיא תוארה בתחומים רבים, כולל בתחום האופי המוסרי. הרצון לשמור על דימוי עצמי חיובי גורם לאנשים לחשוב שהם טובים יותר ממה שהם. אבל האמת של מי אנחנו היא לא מה שנוח לנו להאמין על עצמנו, אלא איך שאנחנו מתנהגים, במיוחד כשאנחנו מאותגרים. כדאי להיות מודעים לכך ולפתח גישה ענווה יותר כלפי עצמנו.
כמובן שבמקביל כדאי גם להתנהג בצורה שמתאימה יותר לערכינו. לא רק כדי שנרגיש שלמים עם עצמנו, אלא גם כדי שנחזק את ערכינו. מחקרים מלמדים שהקשר בין ערכים לבין התנהגות הוא דו-סיטרי. כלומר לא רק הערכים משפיעים על ההתנהגות אלא גם ההתנהגות משפיעה על הערכים! ברור שיש סיכוי גבוה יותר שאדם שמעריך מאוד כנות, גם יתנהג בכנות. אבל מתברר שגם כשאנשים מפגינים באופן עקבי התנהגות כנה, הם נוטים לראות את עצמם כאנשים מהימנים, ובכך מתחזקת מחויבותם ליושר. יתרה מזאת, על פי תיאוריית התפיסה העצמית של דריל בם, כאשר אנשים אינם בטוחים לגבי עמדותיהם וערכיהם הם מתבוננים במעשיהם כדי להסיק מסקנות. למשל, אם מישהו מתנדב לעתים קרובות לשירות בקהילה, גם אם בגלל לחצים חברתיים או חובה לימודית, הוא עשוי להסיק בהמשך שהוא אדם שאוהב לעזור לאחרים. במילים אחרות, התנהגות מוסרית מחזקת ערכים מוסריים ואלה בתורם מחזקים התנהגויות מוסריות, וחוזר חלילה.
ותודה לחלזונות של תרקיה שעזרו לי לפתח תובנה מעניינת וחשובה זו.
"שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָה בָּא לִשְׁמָה" (גמרא פנחס נ)
