"וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ" (משנה, אבות ב יג)
בטיולנו האחרון בצפון מזרח יוון מצאתי את עצמי מרבה להתפעל מעצמי. זה היה מוזר ואפילו קצת מביך. בדרך כלל בטיולינו בחו"ל אנחנו מתפעלים מאוד מדברים חיצוניים: נופים מרשימים, תופעות טבע מיוחדות, מפגשים מרגשים עם מקומיים, עתיקות מעניינות, מופעי תרבות מלהיבים ועוד. ואילו הפעם, אולי בגלל שההנאות החיצוניות ה"רגילות" היו מעטות יחסית ואולי בגלל תקלות ואכזבות רבות שחווינו בזמן קצר, מצאתי את עצמי נהנה יותר מעצמי: מתלהב מדברים שקורים לי, גאה במעשים מסוימים שעשיתי, מתרגש מצורות התמודדות שלי.
כך, למשל, בצד התרגשותי מהחלזונות המקסימים שפגשנו בפסגת הר פָּלַקְרוֹ (Falakro) בתְּרַקְיָה, שיבחתי את עצמי על יכולתי לחוות בהתלהבות כזאת את הטבע. יכולת זאת לא תמיד היתה נוכחת אצלי. או למשל, כשלקראת סיום טיולנו התאמצתי לכתוב ב-5 בבוקר מכתב תודה והערכה לגבי, התרגשתי והחמאתי לעצמי: "כל הכבוד. ממש לא היית חייב". ועוד, בד בבד עם התפעלותי מהנופים המדהימים שהתגלו לנו בטיפוס הַמְצוּקִי המפרך של כ-1000 מטרים לפסגת הר אִיפְּסָרִיו (Ypsario) באי תָּאסוּס (Thasos), חשתי גאווה על שהצלחתי להתמודד עם אתגר הטיפוס הקשה. משנה לשנה זה נעשה קשה יותר. וגם, כשכאבתי את אובדנו של המחשב הנייד שנגנב לנו, ואף ייסרתי את עצמי על שזה קרה באשמתי, הרגשתי במקביל סיפוק גדול שה"אֵבֶל" שלי היה קצר, שלא שקעתי במרה שחורה ושהצלחתי להמשיך ליהנות מהטיול. הִתְמוֹדְדוּתִי בעבר במצבים דומים הייתה הרבה פחות טובה.
צירוף המילים "התפעלות עצמית" עלול לעורר רתיעה. הוא מתקשר אצל רבים לאנוכיות, התנשאות, חוסר ענווה והעדר צניעות. רתיעה זאת גוברת כיום, בעידן התקשורת הצעקנית והרשתות החברתיות הצבעוניות, כשרבים מתרברבים ומחמיאים לעצמם בפומבי "על ריק", ללא תוכן אמיתי וּבְיֻהֲרָה אין סופית. לכן אנשים נזהרים מלהתפעל מעצמם, בוודאי לא בפומבי. הם יעדיפו "להקטין" את עצמם ככל האפשר וישפטו בחומרה יתרה אחרים "גאוותניים".
ואולם קיים הבדל גדול בין התפעלות עצמית, שהיא בריאה ומקדמת, לבין התפארות, שהיא לא ראויה ומזיקה. התפעלות עצמית היא צירוף של הערכה חיובית של האדם את עצמו יחד עם התרגשות שהוא חווה עקב כך. ההתרגשות יכולה לנוע מתחושת הפתעה נעימה ומתונה ועד התרגשות גדולה, התלהבות של ממש. זהו תהליך פנימי, האדם מול עצמו גם אם הוא משתף בכך אחרים. לעומת זאת, התפארות היא התרברבות, התגאות של אדם בהישגיו או בפעולותיו מול אחרים. זווית הראיה היא תמיד חיצונית לאדם, כיצד הוא נתפש בעיני הזולת, ומבוססת על השוואה לאחרים. מטרתה של ההתפארות להרגיש עליונות על אחרים והיא מלווה בדרך כלל בזלזול בהם.
מדוע התפעלות עצמית חשובה? בהעדר יכולת להערכה עצמית חיובית מְרַגֶּשֶׁת האדם עלול לפתח תלות בהערכה חיצונית, לאמץ דימוי עצמי לא אותנטי ולפעול בצורה מְרַצָּה. כמו כן, התפעלות עצמית מידתית אינה סותרת ענווה ואמפתיה; להפך, היא תורמת לא רק לרווחה האישית ולהצלחה בתחומי החיים השונים, אלא גם לפיתוח התנהגויות חברתיות מיטיבות. מי שיודע להתפעל מעצמו יקל עליו להתפעל מזולתו: ילדיו, בן/ת זוגו, חבריו.
כיצד נדע להבחין בין התפעלות עצמית כנה ומועילה לבין התפארות שחצנית ומזיקה, שהרי הגבול ביניהן לעתים דק? אני רוצה להציע שלושה מבחנים פשוטים, שיכולים לעזור.
המבחן הראשון הוא האם ההתרגשות היא בהשוואה לאחרים, ואז זו התפארות, או שהיא בהשוואה לעצמי, ואז זו התפעלות עצמית. למשל, "תראו לי עוד מישהו שמסוגל לעשות את זה. אין בעולם אחד כזה. אני ממש מתפעל מעצמי" – זו התפארות מתרברבת. בשונה מכך, "פעם הייתי נבהל ומוותר מראש. הפעם אזרתי אומץ, התמודדתי, היה קשה והצלחתי. אני ממש מתפעל מעצמי" – זוהי התפעלות עצמית ראויה.
המבחן השני הוא האם ההתפעלות מתייחסת להישגים, תכונות או יכולות שיש אדם (או שקיבל אותם) ללא מאמץ, ואז זו כנראה התפארות ריקה מתוכן (למשל, "אני מאוד גאה בזה שאני רזה; זו תכונה גנטית במשפחה שלנו."); או שההתפעלות קשורים למאמצים שהאדם השקיע, ואז זו כנראה התפעלות עצמית ללא רבב (למשל, "אני לעתים עוצרת ומתפעלת מהמאמץ שאני משקיעה כל יום בתזונה נכונה ובפעילות ספורטיבית מבריאה".).
המבחן השלישי הוא הפשוט מכולם: האם המתפעל מתרגש רק מהישגיו שלו או שהוא יודע להתרגש גם מהישגיהם של אחרים. מי שמתפעל רק מעצמו הוא כנראה מתפאר יהיר. מי שמתרגש גם מהישגיו בצד התרגשות מהישגי אחרים, כנראה יודע להתפעל כהלכה מעצמו.
בסיכומו של עניין, כשם שכדאי להתפעל מהטבע החיצוני, כדאי גם להתפעל מהטבע הפנימי. חגיגה נלהבת של הישגים ואיכויות של עצמנו ראויה וחשובה לא פחות מחגיגה נלהבת של מה שמזמן לנו העולם סביבנו.
"מה שנמצא מאחורינו, ומה שנמצא לפנינו, הם עניינים זעירים בהשוואה למה שנמצא בתוכנו".
(ראלף ואלדו אמרסון, פילוסוף, סופר ומשורר אמריקאי שחי במאה ה-19)
