נגד ה"נגד" ובעד ה"בעד"

נכתב על ידי חיים עמית

פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני.

לאחרונה נשמעים קולות הקוראים לשנות את מרכז הכובד של המחאה נגד הרפורמה המשפטית, מ"מה לא" ל"מה כן". מדוע אסור להשתמש ב"כלים כבדים" בעת הזאת, ומה צריך לעשות על סמך ההנחה שנידונו לחיות כאן ביחד?

"מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים

לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם

פְּרָחִים בָּאָבִיב."

(יהודה עמיחי)

 

לאחרונה נשמעים קולות הקוראים לשנות את מרכז הכובד של המחאה נגד הרפורמה המשפטית, מ"מה לא" ל"מה כן", ממה אסור שיקרה למה צריך שיקרה. אני מזדהה עם קריאה זאת.

אין לי ספק שממשלתנו הנוכחית היא בין הגרועות בממשלות ישראל מעולם, וכנראה הקיצונית, המושחתת וְהַמְּפַלֶּגֶת ביותר בניהן. כמובן שהייתי רוצה להחליפה, אך בה בעת ברור לי שחייבים לעשות זאת בדרך דמוקרטית, באמצעות הפלתה בכנסת (הלוואי) או בבחירות הבאות (למגינת ליבי). הייתי שותף למחאה בראשית הדרך, כשנוצרה סכנה מיידית ומוחשית להמשך קיום הדמוקרטיה עקב ניסיונה הנואל של הקואליציה לחוקק את חבילת הרפורמה המשפטית ההרסנית. ואולם משעה שהתברר שמרבית הרפורמה הוסרה מעל הפרק, לפחות בינתיים, הופתעתי שרבים מרגישים תחושת כישלון ולא תחושת הישג, והם ממשיכים להיות מנוהלים על ידי החרדה והדיכאון. ובכל מקרה, אין צורך, זה לא חכם וזה עלול אף להיות מסוכן מאוד, להשתמש בעת הזאת ב"כלים כבדים" כמו הפסקת התנדבות לצבא, החרמות אישיות אינטנסיביות, או השבתת ענפי כלכלה.

נכון, מאחר שמדובר בממשלה קיצונית ומושחתת, יש לעמוד על המשמר, ובמידת הצורך לחזור במלוא הכוח למחות ולהיאבק, ואולי אף, חלילה, להשתמש ב"כלים כבדים". אבל, בינתיים חשוב יותר לבנות היטב את האלטרנטיבה, את ה"בעד". והאלטרנטיבה, לתפישתי, מבוססת על ההנחה שנידונו לחיות כאן ביחד: יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, חרדים ואתאיסטים, שמאלנים וימניים, אשכנזים וספרדים, יושבי הקו הירוק ומתנחלים. במובן הזה אני גם מאוד מזדהה עם קריאות להצטרף למעגלי שיח עם ה"אחרים". אמנם הממשלה הרעה הזאת היא האחראית על ההסתה ועל השסע, אבל כל אחד מאיתנו יכול וצריך לתרום ככל יכולתו לאיחוי הקרע. ואולי מֵהַשֶּׁבֶר הגדול יצמח טיפול עמוק ורציני בפצעים אמיתיים וכואבים שהוזנחו שנים.

מי שלא מקבלים את ההנחה שנידונו לחיות כאן ביחד בוחרים להמשיך להיאבק בקיצוניות עד ה"ניצחון" (המר), או שבייאושם הם מחפשים דרכים להגר ממדינתנו. לעומת זאת, מי שמקבלים הנחה זאת צריכים להתאמץ להבהיר את ה"בעד" שלהם ולשכנע בו דווקא את מי שחושבים, מרגישים ומתבטאים אחרת מאוד מהם. פשרה עדיפה על תבוסה, שלנו וגם שלהם.

עם "נגד" אפשר אולי לְנַצֵּחַ, אך בוודאי שלא לחיות לָבֶטַח.

עם "בעד" אפשר כנראה לחיות בִּשְׁלוֹמוֹת, גם במחיר פשרות הכרחיות וכואבות.

אהבת? מוזמן לשתף

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

עמית, ח. (2023). נגד ה"נגד"ובעד ה"בעד". מנהיגות בחיים. 

אוחזר: https://amithaim.com/2023/08/08/neged-haneged/

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

האם להיות אותנטי זה להיות ספונטני?

אנו נוטים לבלבל בין אותנטיות וספונטניות. על אף שאנשים אותנטיים הם פעמים רבות גם ספונטניים, לא כל פעולה ספונטנית נובעת מכנות פנימית. במאמר מוסבר מדוע אותנטיות לא סותרת שיקול דעת, אלא להפך היא משתבחת בזכותו.

האישה והחיילים, או לקבל זה לתת.

מה נדרש כדי שלא נדחה בצורה מנומסת ואוטומטית את רצון הזולת להעניק לנו מַתַּת, ונדע לקבל באהבה ובלב שלם נתינה? אירוע שולי שנכחתי בו במכללת בן גוריון שבנגב עם אישה ושלושה חיילים הסב את תשומת ליבי לשאלה זאת. במאמר אני מציע שלושה גורמים, שלוש יכולות, שיכולים לעזור לנו לקבל ובכך לתת, לעצמנו ולזולתנו.

חרדים, מאשימים ומתפלגים

אנחנו רואים זאת בכל תחום בחיינו: מעגל קסם שלילי של חרדה, האשמת האחר, התפלגות, הגברת החרדה
וחוזר חלילה. האם אפשר לשנות את מעגל הקסם השלילי וכיצד?
במאמר מוצעים שני תנאים הכרחיים: רצון לשינוי ויכולת התבוננות פנימית.

עוד באתר מנהיגות בחיים:

דילוג לתוכן