"המכאיב הוא המרפא" (הרקליטוס, פילוסוף יווני קדם סוקרטי)
מספר ימים לאחר שחזרנו ממסענו הארוך בפארקים הלאומיים בצפון מערב אמריקה ישבתי על עקביי במרפסת ביתנו ומרחתי את נעליי הטרקים שלנו בְּוַקְס, לאחר שרחצתי אותן ווידאתי שהן יבשות. "מגיע לכם טיפול טוב", אמרתי בליבי, "שירתתם אותנו בנאמנות במסלולי הטיול הקשים שעשינו". הישיבה על העקבים לא הייתה נוחה. הרגשתי שאני מאבד שיווי משקל ובאופן אוטומטי חיפשתי כיסא לשבת עליו. אבל עצרתי. חזרתי ממסענו עם תובנות רבות ואחת מהן קשורה לחשיבות חיזוק שיווי המשקל. הגעתי לתובנה זאת לאחר אירוע מסוכן שבו איבדתי שיווי משקל על פני תהום, באחד הטרקים שלנו בשלג של הרי הרוקי הקנדיים. לכן עכשיו, גם בחלוף האירוע, המשכתי למרוח את הנעלים בְּוַקְס, כשאני מתאמץ לשבת על עקביי, על אף אי הנוחות הכרוכה בכך.
עובדה ידועה היא שאנשים מבוגרים בגיל השלישי מרבים ליפול. פעמים רבות הנופלים אינם מצליחים להתאושש מהסיבוכים הרפואיים המתפתחים בעקבות הנפילה. מרבית הנפילות נגרמות מאיבוד שיווי משקל פתאומי כתוצאה מהיתקלות בחפץ או כתוצאה מהחלקה. לכן חשוב בגיל המבוגר לחזק מבעוד מועד את יכולת שיווי המשקל. אחת הדרכים הפשוטות לעשות זאת היא על ידי יצירת אירועים יזומים של איבוד שיווי משקל בתנאים בטוחים יחסית. למשל, לצחצח את השיניים תוך כדי עמידה על רגל אחת, ללכת בבית מדי פעם עקב בצד אגודל, להתכופף כדי להרים כלים רק בכוח שרירי הרגליים ללא תמיכה של הידיים, וכיוצא באלה.
תוך כדי שאני מתאמץ במריחת הוַקְס מופיעה גבי וכועסת עלי: "מה פתאום אתה מורח את הנעליים שלי בְּוַקְס? זה משאיר עליהן משקע לבן. כבר ביקשתי ממך בשנה שעברה לא לעשות זאת". הופתעתי. ממש לא זכרתי בקשה זאת שלה. בעבר הייתי נפגע מ"התקפה" פתאומית זאת, נעלב ומגיב בתוקפנות: "אני מתאמץ בשבילך וזה מה שאני מקבל בתמורה?". הפעם נותרתי רגוע, לא איבדתי את שיווי המשקל הרגשי שלי, והגבתי במתינות ובענייניות: "באמת? לא זכרתי. אין בעיה, אשתדל לזכור בפעם הבאה לא למרוח את נעלייך בְּוַקְס".
תקלות רבות ביחסים מתרחשות כשאנשים מופתעים. הם מצפים להתנהגות חיובית מסוימת של האחר: הערכה, הכרת תודה, הקשבה, התקרבות. כשהם נתקלים בהתנהגות שונה לגמרי, שלילית – התעלמות, דחייה, לגלוג, התרחקות – הם מאבדים את שיווי משקלם הרגשי. למשל, בן הזוג עובד קשה, חוזר הבייתה מאוחר ומצפה להערכה ולאמפתיה של בת זוגו. במקום זאת הוא חווה ממנה התקפה על כך שלא אכפת לו ממנה. מתברר שהיא ציפתה שבן זוגה יפנה זמן לזוגיות, לפחות ביום נישואיהם. היא הופתעה כשזה לא קרה, נפגעה וכעסה. או למשל, אנחנו משתפים חבר או חברה בחוויה משמעותית לנו, אך הם מתעלמים או מגיבים בצורה שיפוטית, חסרת אמפתיה. אנחנו מופתעים ונעלבים: "איך זה יכול להיות? אנחנו חברים טובים וככה מגיבים?". או למשל, בשיחת הערכה שנתית העובד או העובדת מופתעים מאוד לגלות את הפער בין הערכת מנהלם אותם לבין הערכתם את עצמם בעבודה. הם נפגעים ומגיבים קשה: בהיעלבות גדולה, בהתקף זעם הרסני, או אף בהתפטרות מיידית.
כדי לחזק את שיווי המשקל הרגשי לא צריך להתאמץ ליצור אירועים של איבוד שיווי משקל רגשי. החיים מזמנים לנו מספיק הזדמנויות כאלה. פעמים רבות אנחנו מופתעים באופן שלילי ביחסינו עם בני/בנות זוגנו, ילדינו, הורינו, חברינו, מנהלינו וכיוצא באלה. במקום להגיב באופן הרגלי של פגיעות והיעלבות, כדאי לנצל אירועים לא נעימים אלה כדי לחזק את יכולתנו להישאר מאוזנים רגשית.
חיזוק יכולת שיווי המשקל הרגשי מתבצע בשני שלבים. בשלב הראשון עלינו להיות מודעים לכך שאנחנו מאבדים את שלוות נפשנו כשאנחנו מופתעים. זה לא פשוט כמו שזה נשמע, מכיוון שכדי להצליח בכך נדרשת לקיחת אחריות על עצמנו. במקום להאשים באופן אוטומטי את האחר, עלינו להתבונן בתוכנו ולהבין שתגובתנו הרגשית הקשה היא תוצאה של חווית הפתעה גדולה שערערה אותנו.
משעה שאנחנו מודעים לכך שאנחנו מאבדים את שיווי המשקל הרגשי שלנו כשאנחנו מופתעים ביחסים, אפשר לעבור לשלב השני: תרגול איבוד שיווי משקל רגשי. פירושו של דבר שכל פעם שאנחנו מופתעים לרעה ביחסים, עלינו לומר לעצמנו: "הנה זה קורה, אני מופתע, אבל אני לא חייב לאבד שיווי משקל. אני יכול להירגע, לחזור לשיווי משקל הרגיל שלי, ולהגיב בענייניות". אם נתמיד בתרגול עצמנו במצבים אלה, יש סיכוי טוב שיכולתנו לשמור על שיווי המשקל הרגשי שלו תתחזק גם במצבי הפתעה ביחסים.
"זה הכול עניין של תרגול: האפרסק היה פעם שקד מר וכרובית היא בסך הכול כרוב עם השכלה אקדמאית."
(מארק טוויין, סופר והומוריסט אמריקני)
