"לכל אדם שלושה סוגי אופי: זה שהוא מציג לראווה, זה שהוא סבור שיש לו ואופיו האמיתי" (אלפונס קאר, סופר ועיתונאי צרפתי בראשית המאה ה-19)
"אתה לא מתנהג בצורה אותנטית! עובדה, אתה לא ספונטני. אתה יותר מדי מתוכנן, מחושב, לא אומר מיד מה שאתה באמת מרגיש וחושב. זה לא כיף".
אנו חיים בתרבות המבלבלת תדירות בין אותנטיות לספונטניות. מי שפועל בספונטניות, כלומר אומר ומתנהג את מה שהוא מרגיש וחושב באותו רגע, "בלי לעשות חשבון", נתפש בדרך כלל גם כאותנטי, כלומר כמי שמציג את עצמו כפי שהוא, בטבעיות ובלי לזייף. אז נכון שיש אנשים אותנטיים שהם גם ספונטניים, אך לא פחות מכך, ואולי אף יותר, אנשים אותנטיים רבים אינם ספונטניים, וטוב שכך.
אותנטיות וספונטניות הם מושגים שונים בתכלית. ספונטניות היא פעולה עשוּיה מֵאֵלֶיהָ, בלי תכנון מראש, ומבלי לחשוב על התוצאות. הקריטריון הקובע הוא באיזו מידה ההתנהגות היא תוצאה של החלטה מיידית, ללא עיבוד ועריכה שלה. היא אינה קשורה לְמַה מבוטא, אלא לאיך הוא מבוטא, באופן מיידי או בהשהייה. באותנטיות הכוונה להיות נאמן לעצמך, לערכים שלך ולתחושותיך הפנימיות. הקריטריון הקובע הוא הרגשה של יושר פנימי. אותנטיות קשורה לְמַה היא מבטאת, האני האמיתי, ולא לאיך היא מבוטאת, בהחלטה של רגע או לאחר חשיבה.
לא כל פעולה ספונטנית נובעת מכנות פנימית. התגובה הספונטנית יכולה לבוא ממקום של ריצוי, הימנעות מקונפליקטים, לחץ, עייפות – ובכל מקרה לא מתוך הבנה או כנות פנימיים. לעתים אנשים פועלים בספונטניות אך מרגישים לאחר מכן חוסר סיפוק וחרטה שלא היו אותנטיים, שלא פעלו לפי הערכים שבאמת חשובים להם. למשל, מי שמתפתה ומחליט בהחלטה של רגע לקנות מכונית מסוימת, מפוארת וגדולה, למרות שהוא בחסרון כיס ולא זקוק למכונית כזאת. או מי ש"בא לו" לאכול אוכל מהיר עם חברים ולאחר מכן הוא מצטער על החלטתו הספונטנית, שהתעלמה ממחויבות עמוקה שלו לדיאטה. או מי שנענה לרצון של בן או בת זוגו לקיים יחסים אינטימיים, אך עושה זאת מתוך רצון לְרַצּוֹת ולא ממקום אמיתי של צורך או רצון להעניק.
מהצד האחר, אותנטיות לא סותרת שיקול דעת; להפך, היא משתבחת בזכותו. להיות אותנטי דורש חשיבה מעמיקה ובחירה מודעת, כזאת שמשקפת ערכים אישיים, ואלה לא תמיד מתאפשרים בפעולה ספונטנית. השתהות והתעמקות בתחושות ובמחשבות הכרחיים פעמים רבות לתגובה אותנטית. למשל, מישהו יכול להרגיש שהוא לא מעוניין ביצירת קשרים עם אנשים מסוימים המזמינים אותו. לכן הוא יבחר שלא להגיב בצורה ספונטנית להזמנה מסוימת, ביודעו שהוא עשוי להיענות לה מתוך חוסר נעימות או שהוא עלול לדחותה בגסות. הוא ישקול את ההזמנה, ולעתים ידחה אותה בצורה מנומסת, וירגיש טוב שהוא פועל באותנטיות. או למשל, עובד שמתנהג בעבודה בצורה שמבטאת את כישוריו ואת ערכיו האישיים: הוא יסודי, זהיר, מעביר ביקורת ישירה, שואף למצוינות בכל מצב. בד בבד הוא שוקל את הדרך בה הוא מציג את רעיונותיו ואת אמירותיו, כי חשוב לו גם לשמור על הרמוניה בצוות ולעזור להתקדמות הארגון. העובד אותנטי לכל אורך הדרך בזכות זה שהוא פועל בצורה מחושבת.
יתרה מזאת, ספונטניות בביטוי האותנטיות עלולה לפגוע ביחסים בינאישיים. למשל, אחד מבני הזוג שמרגיש חוסר סיפוק במערכת היחסים, בוחר לפתוח שיחה על כך, בעקבות אירוע מטריד. בן הזוג השני לא מוכן לשיחה, מתגונן וכועס. בן הזוג שפתח בספונטניות את השיחה נפגע ומתבטא גם הוא בצורה שלילית, בלי לחשוב על ההשלכות. מתפתח עימות הרסני, שבו שני בני הזוג ספונטניים אך לא אותנטיים. הם אינם מבטאים את מי שהם באמת, על מלוא ערכיהם, מחשבותיהם ורגשותיהם החיוביים אחד כלפי השני. במקרה זה עדיף היה לבני הזוג לא לפעול בספונטניות, אלא לדחות את הביטוי האותנטי לזמן ששניהם יהיו רגועים ומוכנים להקשיב. או למשל, הורה כועס על ילדו שהתנהג בצורה לא ראויה, ומגיב כלפיו בצורה מיידית, ספונטנית: הוא מעניש את הילד, תוך שימוש במילים קשות ופוגעות. ההורה פועל בצורה ספונטנית אך לא אותנטית. אם היה חושב מעט ומתכנן את תגובתו ואת עיתויה, הוא היה מצליח לבטא את מלוא תחושותיו: את אכזבתו מהתנהגות הילד יחד עם אהבתו ודאגתו, הנטועים עמוק בתוכו. הוא היה מצליח להיות אותנטי, מכיוון שלא היה ספונטני.
כמובן שזו הנאה גדולה ושילוב מושלם כשאדם יכול להיות גם אותנטי – נאמן לעומק רגשותיו, מחשבותיו וערכיו – וגם ספונטני – פועל ומתבטא בחופשיות ובמיידיות. ואולם מאחר ולא כל התנהגות ספונטנית היא ביטוי ראוי לאישיות אותנטית, עדיפה פעמים רבות אותנטיות מתוכננת על פני ספונטניות זורמת.
"גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא". (משלי, פרק י"ט, פסוק ב')
