פעם היה ילד רגיש, ביישן וסגור. הוא לא שיתף אף אחד במה שהוא מרגיש: לא רגשות נעימים כמו אהבה ושמחה, ולא רגשות לא נעימים כמו פחד, כעס או עצב. גם כשרצה לבטא רגש מסוים, הוא לא הצליח. אולי בגלל שהוא חשב שלבטא רגשות זאת חולשה והוא רצה להיראות חזק. אולי הוא היה חסר ביטחון וביקורתי מדי כלפי עצמו. אולי הוא פחד שלא יבינו אותו. ואולי הייתה סיבה אחרת.
כשהילד גדל ולמד בתיכון, היה לו קשה עוד יותר. הוא הרגיש בודד מאוד, ללא חברים וְהִרְבָּה להסתגר בחדרו. הוריו דאגו לו. היה להם קשה לראות אותו לבד ועצוב. הם חשבו שאולי אם יהיה לו כלב, שאותו ילטף ואיתו ישחק ויהיה עבורו כמו חבר, יהיה לו קל יותר.
יום אחד הם הביאו לביתם כלבה ואמרו לילד שהיא בשבילו. הכלבה הייתה יפה, שחורה עם פסים לבנים, שקטה וגם חכמה. אבל הילד בכלל לא רצה אותה. הוא ידע שמצפים ממנו לגלות כלפיה רגשות, וזה הלחיץ אותו ועורר בו התנגדות. הוא לא ליטף את הכלבה, לא שיחק איתה וגם לא דיבר איתה.
כשהילד עמד להתגייס לצבא, הוא החל לרוץ בַּעֲרָבִים על מנת לפתח את הכושר שלו. וכדי שיהיה לו מעניין ולא ירגיש לבד, הוא צירף אליו את הכלבה. הוא התפלא שהכלבה רצה איתו ברצון, ואפילו מהר יותר ממנו. זה גרם לו להעריך אותה ולהרגיש כלפיה חיבה, ובכל זאת לא טיפל בה ולא ליטף אותה. כשהתגייס לצבא וכבר הייתה לו חברה אמיתית, הוא שכח לגמרי מהכלבה.
הילד גדל, התחתן, נולדו לו ילדים ואחר כך נכדים, אך הוא המשיך להתעלם מחיות בית, כלבים וחתולים, בדיוק כמו שהתעלם בילדותו מהכלבה שלו. למרות שנכדותיו ונכדיו ביקשו ממנו, הוא סירב ללטף את חיות הבית, לשחק איתם ואפילו לא רצה לגעת בהן. האם בגלל שעדיין התבייש לגלות רגשות? האם בגלל שהתרגל להתנהג כך? או אולי בגלל שהרגיש שממשיכים לצפות ממנו, כמו שהרגיש שהוריו ציפו ממנו?
האיש המבוגר לא היה מרוצה מחוסר ההתייחסות המוחלט שלו לחיות בית. הוא חשב שזה טיפשי להמשיך התנהגות שאולי פעם הייתה מתאימה לו, אבל עכשיו היא ממש לא מתאימה. הרי כבר לא קשה לי לבטא רגשות, אמר לעצמו. וככל שחשב על זה יותר היה לו ברור שהוא רוצה לעשות שינוי. אני לא רוצה להמשיך להיות עבד של ההיסטוריה שלי, קבע לעצמו בנחרצות. אבל הוא חשש: האם אצליח? איך אתחיל לעשות שינוי התנהגות גדול כזה?
הילד-איש הזמין את ילדיו ואת נכדיו ושיתף אותם בתהליך שעבר ובהחלטה שלו. הם הופתעו ושמחו מאוד. הוא גם ביקש מהם לעזור לו, כי הוא ידע שיהיה לו קשה לשנות התנהגות כל כך ותיקה. "כיצד נוכל לעזור לך?", שאלו ילדיו ונכדיו בסקרנות ובאהדה, כי הם מאוד אהבו אותו. "תוכלו לעזור לי אם תספרו לי מדי פעם על הרגלים לא טובים שתצליחו לשנות, גם אם זה יהיה לכם קשה", ענה להם בחיבה ובחיוך. "למשל, לאכול יותר אם אתם אוכלים מעט, או לאכול פחות אם אתם אוכלים הרבה מדי; להודות בטעות, לבקש סליחה, לבטא אהבה, להכיר תודה, להיפרד מקשר לא טוב – בקיצור, כל דבר שאתם נמנעים מלעשות אותו, אפילו שאתם יודעים שהוא ראוי. כל פעם שתצליחו לעשות משהו כזה ותספרו לי, זה יעודד אותי להתאמץ להיות ידידותי יותר לכלבים ולחתולים האהובים שלכם".
וכך היה.
