אם המכשיר היחיד שבידך הוא פטיש, אתה נוטה לנהוג בכל הדברים כאילו הם מסמר" (אברהם מאסלו)"
זה קרה באחת ההפגנות למען החזרת החטופים. היינו קבוצה קטנה של מפגינים, נושאי דגלים, תמונות חטופים וכרזות מגוונות הקוראות להחזרת החטופים. האווירה הייתה עוצמתית, כואבת ומרגשת. בשלב מסוים, חלק מהמפגינים ירדו לכביש. זה נראה לי מסוכן. מכוניות שפנו ימינה לנתיב ההאצה התקשו להמשיך בדרכן בגלל עמידת המפגינים על הכביש. ניידת משטרה עם שוטר יחיד עברה במקום ועצרה במרחק מה מאיתנו. שוטר צעיר ירד והתבונן בנו. ציפיתי שיפנה בתקיפות לכל מי שירדו לכביש וידרוש מהם לעלות מיד למדרכה. אבל זה לא קרה. במקום זאת, השוטר חזר לניידת, עשה סיבוב, והחנה את הניידת כך שהיא חסמה את נתיב ההאצה שבהמשכו עמדו חלק מהמפגינים. כלומר, לא רק שהוא לא התעמת עם המפגינים, כפי שציפיתי, אלא גם שמר, כמעט בגופו, על ביטחונם, כפי שלא העליתי בדעתי.
זה היה עניין קטן, זניח לכאורה, ועם זאת, מפתיע ומרגש. השוטר מצא פתרון יצירתי לבעיה סבוכה: כיצד לשמור על חוק וסדר, ויחד עם זאת לאפשר את חופש ההפגנה ולשמור על בטחון המפגינים. הוא לא נקט בפתרון קל, רועש ואולי אלים – לדרוש מהמפגינים לחזור למדרכה, ואולי אף להפעיל כוח לשם כך. הוא מצא דרך אחרת, שקטה וצנועה, המגשרת בין כל מרכיבי המצב: חוקי התנועה, חופש ההפגנה, גבולות ההפגנה, תנועת כלי רכב, ביטחון האנשים ורגשות סוערים.
עד כמה שכיחים אצלנו פתרונות יצירתיים לבעיות חברתיות ואנושיות רגישות ומורכבות?
למשל, מורה המתמודד עם תלמיד מפריע לא בהוצאתו מהכיתה אלא על ידי שהוא ממנה אותו להיות אחראי על ציוד השיעור. או צוות רפואי שמניח לכלב טיפולי להיכנס ליחידת טיפול נמרץ, אף שהתקנות אינן מתירות זאת – כדי להרגיע ילד חרד לפני ניתוח מסוכן. או שופט שמציע גישור יצירתי בין צדדים ניצים במקום פסק דין נוקשה לטובת אחד מהם. או רשות מקומית שמאפשרת להורים להוריד ולאסוף ילדים בצורה בטוחה ליד גני ילדים ובתי ספר יסודיים בשעות מסוימות ומוגדרות, במקומות בהם מוצב שלט "אין עצירה".
מה נדרש כדי למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות חברתיות ואנושיות רגישות ומורכבות?
ראשית, נדרשת כמובן גמישות מחשבתית. כשאנשים נתקלים בבעיות במצבים לחוצים ומתוחים, הם בדרך כלל פונים למוכר ולמקובל. השגרה, ההרגלים והחוקים מספקים תחושת ביטחון, ולכן אנשים נוטים להיצמד לפתרונות נוקשים. יצירתיות היא גישה הפוכה: לחשוב "מחוץ לקופסה", לחרוג מהרגלים, לא להיות כבולים בידי הוראות נוקשות. דוגמה טובה למדיניות יצירתית ביחסים חברתיים היא פעולה בעוצמה רכה – (Soft Power) למשל דוגמה אישית של ערכים או השפעה סביבתית מגוונת (תרבות, נורמות), במקום להפעיל עוצמה קשה (Hard Power) – למשל כוח משטרתי או צבאי.
ואולם כדי להתמודד בצורה יצירתית עם בעיות אנושיות וחברתיות מורכבות נדרשת גם גישה אמפתית, נוסף על גמישות מחשבתית. במציאות רוויית עימותים חברתיים רגישים צריך לראות גם את בני האדם שמולנו ולא רק את הכללים הנוקשים. צריך להרגיש את הצורך האנושי או את המצוקה של האנשים ואז לנסות לגשר בין אלה לבין חוקים נוקשים. הפתרון היצירתי במקרים אלה אינו עקיפת הכללים אלא ביטוי עמוק של חכמה, המשלבת הקשבה לאחרים יחד עם נאמנות לחוקים ולהוראות.
ובאשר לי, כשמישהו בעמדת סמכות מצליח להימנע מלפעול בכוחניות כדי לפתור בעיה חברתית או אנושית מטרידה, ובמקום זאת מתבונן אחרת במצב, חווה את מורכבותו, ומוצא פתרון יצירתי – אני מופתע, מתרגש ולא שוכח.
"לכל בעיה מורכבת יש פתרון פשוט – והוא שגוי" (אלטמן, תורת המערכות)
