"אנשים בודדים מפני שהם בונים חומות במקום גשרים." (ג'וזף אף. ניוטון).
"ג' יקר. אני נרגש עד דמעות מתגובתך הנדיבה לבקשתי. לא רק שתרגמת לגרמנית שוויצרית את מכתב האהבה שלי לְגַבִּי, אלא גם כתבת אותו בכתב ידך ואף הקלטת את עצמך מקריא אותו. לזה באמת לא ציפיתי. אנחנו אנשים זרים לך ובכל זאת הסכמת לעשות את כל אלה. תודה רבה. חיים".
אני אוהב להכיר בחו"ל תושבים מקומיים. דרכם אני לומד על התרבות ועל המנהגים המקומיים. לפעמים אני זוכה לפגוש טיפוסים מעניינים במיוחד והשיחה הופכת לבילוי. אלה הכרויות מעשירות אמנם, אך הן מסתיימות מהר. הפעם זה היה שונה. הקשר עם ג', שהחל בסקרנותי הרגילה בחו"ל, התפתח לקשר חברתי מפתיע. ג' הוא בעלי הדירה הראשונה ששכרנו לשבוע בשוויץ. הוא בגילי וגר עם אשתו בבית צמוד לדירה אותה שכרנו. ביום השני לשהותנו בדירה דפקתי בדלת ביתם. תהיתי על צלצול פעמוני הכנסייה הסמוכה, שלא פסק יומם ולילה, וביקשתי להבין זאת בעזרתם. הופתעתי מהלבביות שבה קיבלו אותי ג' ואשתו וגם משליטתם בשפה האנגלית. רוב האנשים המבוגרים בשוויץ לא דוברי אנגלית כלל. הם נענו ברצון לשאלותיי הסקרניות וחזרתי לדירתנו מסופק מאוד. יומיים לאחר מכן, ג' בא אלינו לגבות תשלום מקובל של מס לינת יומי. ביקשתי שישב אתנו והתפתחה שיחה אישית מעמיקה יותר: משפחה, עיסוקים, דת, היחס לישראל בעת הזאת ועוד. ביום האחרון לשהותנו בדירה ניגשנו להיפרד מג' ומאשתו. הצטלמנו לבקשתי, ושלחתי להם את התמונה בדוא"ל שקיבלתי מג'. לשמחתי ג' גילה עניין להמשיך להתכתב אתי בדוא"ל. מכיוון שכך העזתי לבקש ממנו לתרגם את מכתב האהבה שלי לגבי, מסורת ידועה במסעותינו בחו"ל. ג' נענה ברצון וכאמור אף הגדיל לעשות, מעבר לציפיותיי. הרגשתי שמתפתח ביני לבין ג' קשר חברי משמעותי, לא שגרתי, בו אני משתף אותו ברגשות ובמחשבות ושואל שאלות אישיות. קשר זה נמשך עד היום, הרבה אחרי שחזרנו ממסענו.
אפשר לאפיין חברויות לפי רמת הקשר הבין-אישי המתקיים בהן. בקצה אחד של הסקאלה נמצאות חברויות שטחיות, שיכולות להיות נעימות ומועילות, אך אין בהן שיתוף רגשי ותחושת הקרבה בהן נמוכה. בקצה הנגדי של הסקאלה ממוקמות חברויות אינטימיות, שיש בהן שיתוף כן ופתוח של רגשות ומחשבות אישיים ותחושת קרבה גדולה.
בשוויץ ובאוסטריה הבנתי את מה שהיה עד כה עמום ולא מוגדר עבורי: יש לי צורך גדול בחברות אינטימית. מאחר שהייתי פנוי ורגוע הצלחתי לזהות בתוכי צורך זה במהלך הכרותי המפתיעה עם ג'. כמובן שזה לא היה קורה עם כל אחד. ג' מצא חן בעיניי בפתיחותו, בגישתו המתונה בנושאים שונים, בסקרנותו וביכולת הביטוי הרגשי שלו. מהרגע הראשון הרגשתי צורך להעמיק את ההכרות השטחית והתכליתית בינינו, ולהפוך אותה לקרובה יותר, אישית יותר. וכך פעלתי. זה לא היה פשוט, כי ג' לא היה נלהב כמוני להעמיק את הקשר בינינו. נראה היה שהצורך שלו בחברות אינטימית קטן משלי.
זהו התנאי הראשון לקיומה של חברות אינטימית – צורך גדול בקרבה רגשית. צורך זה שונה בין אנשים שונים בהתאם לנסיבות חייהם. הוא גם משתנה אצל אותו אדם במהלך החיים, כחלק מתהליך ההתפתחות. בעבר הצורך שלי בחברות אינטימית היה מצומצם. חששתי להיפגע בקשר שדורש חשיפה רגשית. נרתעתי מקרבה גדולה מדי שבה אני עלול להיבלע ולאבד את זהותי השברירית. בהמשך, ככל שבטחוני העצמי התחזק וזהותי העצמי התבססה, הרשיתי לעצמי להרגיש את הצורך הבריא לפתח קשרים חברתיים קרובים יותר, פתוחים יותר. בשנים האחרונות אני מחפש באופן אקטיבי חברויות קרובות חדשות, ונהנה להתמסר אליהן.
צורך בקרבה אינו מספיק כדי לבסס חברות אינטימית; נחוצות גם מיומנויות מתאימות. מיומנויות אלה הן, מצד אחד, להיפתח ולחשוף את מי שאני – רגשות, מחשבות, חולשות, חוזקות – ומצד אחר, להיות שותף לחלקים אלו של האחר ולעודד את ביטוים. אלה מיומנויות מורכבות. פתיחות רגשית מחייבת קבלה של מי שאני, וביטחון עצמי מספיק כדי להתמודד עם החשש מפגיעה ומדחייה. היענות לפתיחותו של האחר ועידודה מחייבים קבלת האחר וחוסר שיפוטיות. בשוויץ ובאוסטריה שמחתי לגלות שמיומנויות חשובות אלה השתכללו אצלי מאוד במהלך השנים.
בשוויץ ובאוסטריה למדתי שחברות אינטימית, קרובה, יכולה להתקיים בשני תנאים: צורך חזק בקרבה רגשית ויכולת לפתיחות אישית יחד עם יכולת לקבלת פתיחות האחר.
"חברות אינה נמדדת בכמה זמן אתם מכירים, אלא בכמה רגעים של אמת חלקתם." (אלי ויזל)
