קבלה של אנשים עם צרכים מיוחדים – מפתח לקהילה בריאה.

"אדם נולד כדי להידמות וגדל כדי להיבדל"  (דוד אבידן)

בישוב קרוב אלינו התרחש אירוע מוזר ומדהים. קבוצת ילדים קטנים שיחקה במגרש הספורט המקומי. מספר תושבי הישוב ראו אותם, נבהלו, כעסו והחלו להתכתב בזעם ברשתות החברתיות. תגובותיהם היו קשות ותוקפניות, והכילו ביטויים כמו "הם משתלטים על הישוב שלנו!", "בושה, איך הם נראים ומתנהגים, כאילו הכל מגיע להם".

מה קרה כאן? פשוט מאוד: הילדים נראו כמו ילדים חרדיים בלבושם ובמראם! מדובר בישוב חילוני שבו חיות מספר משפחות דתיות, ומזה שנים קיים קונפליקט ביניהן לבין חלק מהתושבים. המשפחות הדתיות חשות דחייה מהישוב, בעוד משפחות אחרות מרגישות מאוימות מֵהַפְּשָׁרוֹת הדתיות המתרחשות בו. בהמשך התברר שאחת המשפחות הדתיות הזמינה תלמידים מבית הספר, שבו לומד אחד מילדיהם, לבקר בישוב ולהכיר את אורח החיים בישוב. הביקור היה מתואם, התנהל כהלכה ותרם רבות לילדים האורחים.

סיפור זה מחדד שלושה עניינים חשובים:

ראשית, כאשר מדובר בצרכים מיוחדים, הכוונה היא לצרכים מגוונים – לא רק נכויות גופניות או מחלות כרוניות, אלא גם צרכים שלא תמיד נראים לעין, כגון קשיי קשב וריכוז, פעלתנות גבוהה, רגישויות חושיות, קשיים חברתיים ודעות או אמונות חריגות.

שנית, אנשים עם צרכים מיוחדים מעוררים לעיתים קרובות חרדה ורתיעה, ככל שהם נראים ומתנהגים שונה מהמוכר.

שלישית, האווירה הקהילתית והנורמות החברתיות ממלאות תפקיד מכריע בעיצוב התגובות שלנו כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים. מה מידת שילובם בקהילה?באיזו שפה נהוג להשתמש בקהילה, מתייגת ומרחיקה ("אוטיסט") או מכבדת ומקרבת ("אדם עם אוטיזם") ? איך המנהיגים מתייחסים אליהם? כיצד הקהילה מטפלת בקונפליקטים שנוצרים סביבם?

קהילה שלא מקבלת אנשים עם צרכים מיוחדים היא קהילה לא בריאה, גם עבור אותם אנשים וגם עבור שאר הקהילה. הנורמה הקולקטיבית החזקה בקהילות כאלה מבטלת את ההבדלים האישיים, וכל חריגה מהנורמה – קושי רגשי, נכות, שונות מחשבתית או אורח חיים שונה – נתפסת כאיום ומגיבים כלפיה בסנקציות חברתיות קשות. כל חברי הקהילה, ולא רק בעלי הצרכים המיוחדים, משלמים מחיר נפשי יקר על השתייכות לקהילה: הם לומדים להסוות, להתכווץ ולהשתיק חלקים בעצמם.

קהילה בריאה מכירה בהבדלים בין חבריה, מקבלת את השונה ונענית בפתיחות לצרכים המיוחדים, הגלויים והסמויים, של החיים בתוכה. חברי קהילות בריאות מפתחים יכולות חברתיות חשובות של אמפתיה, חמלה, פתיחות וסובלנות. הם גם מפתחים מודעות לצרכים המיוחדים שלהם עצמם, מבלי להתבייש בהם או לנסות להסתירם. מודעות זו הכרחית לקבלה אמיתית של אנשים אחרים עם צרכים מיוחדים.

האמת היא שכל אדם יש לו צרכים מיוחדים, גם אם הם לא תמיד גלויים ומוגדרים. רק כאשר אני מסוגל לזהות את החלקים הפגיעים שלי ואת הצרכים המיוחדים שלי, אני מסוגל לפגוש את הזולת עם הצרכים המיוחדים שלו – ברגישות, ללא רחמים או מאמץ. אני רואה בו אדם – לא חריג.

לסיכום, קהילה בריאה מכבדת את השונות והייחודיות של חבריה. בתוך קהילה כזו, אדם עם צרכים מיוחדים אינו נתפש כזר המקבל "יחס מיוחד", אלא כחלק מהמרקם הקהילתי, והיחס אליו משקף את ההבנה והרגישות שלנו לצרכים המיוחדים של עצמנו.

"הדברים שגורמים לי להיות שונה הם הדברים שגורמים לי להיות מי שאני". (א.א. מילן, החזרזיר בפו הדב)