"אמון נבנה בקושי רב, נהרס בשנייה, ומצריך נצח כדי לשקמו." (אנונימי)
מבוא: שני סיפורים על יסודות שנסדקים
סיפור ראשון, במשפחה: זוג צעיר חוסך לרכישת דירה. אחד מבני הזוג נושא עימו משקעים כואבים ממערכת יחסים קודמת, שבה בן הזוג האחר הסתיר ממנו חובות כספיים גדולים שצבר. כתוצאה מטראומת עבר זו הוא מגלה חשדנות רבה כלפי בן הזוג הנוכחי. בן הזוג החדש מוצא את עצמו מואשם, נחשד ומבוקר על לא עוול בכפו. הוא עלול להגיב בכעס ובביטול. כתוצאה מכך, כל החלטה פשוטה – מקניית מוצרי אוכל ועד רכישת רהיט – הופכת לזירת קרב זוגית מתישה.
סיפור שני, בקהילה: מספר חברים חדשים שבונים את ביתם בקהילה קטנה, חשים שהנהלת הקהילה מתנהלת מאחורי גבם, גוררת רגליים ומבטיחה הבטחות שווא. בהמשך הדרך הנהלת הקהילה מתחלפת, אך החברים מעתיקים את החשדנות שלהם כלפי בעלי התפקידים החדשים. כל עיכוב טכני קטן או חוסר בהירות מתפרשים כניסיון נוסף לרמות אותם. הדיירים תובעים בתוקפנות הסברים, ואף שוקלים לעצור תשלומים. מנגד, בעלי התפקיד החדשים מרגישים שנגרם להם עוול: הם באו לתרום, פועלים בשקיפות וביושר, ומקבלים בתמורה חשדנות קטנונית והתקפות אישיות. הם מתייגים את הדיירים כ"כפויי טובה" ו"מפונקים", ומקשיחים את יחסם כלפיהם.
מפת הדרכים: ארבעה עקרונות לשיקום האמון
כדי ששיקום אמון יצליח, האחריות לשיקום חייבת להתחלק בצורה סימטרית בין הצד שמרגיש נאשם על לא עוול בכפו (בן הזוג הנוכחי, ההנהלה החדשה), ובין הצד שמרגיש נפגע ונושא את משקעי העבר (בן הזוג החשדן, הדיירים).
עקרונות עבור הצד המואשם על לא עוול בכפו (בן הזוג, ההנהלה)
- תיקוף הכאב לפני הצעת פתרונות
הצד המואשם בהווה, אף שאינו אשם אישית בטראומות העבר, חייב להכיר בכאב ובפחד של הצד שנפגע, בלי להצטדק ובלי להקטין את חווית הפגיעה. כשאנשים מרגישים שמקבלים את הכאב שלהם ושהחשדנות שלהם אינה מתוייגת כ"שיגעון" או כ"פינוק", מפלס החרדה והמגננה שלהם יורד באופן דרמטי.
במשפחה, בן הזוג שנאשם בפגיעה באמון מקשיב לבן הזוג הפגוע מבלי לומר "זה בדמיון שלך" או "זה היה מזמן". הוא פשוט אומר: "אני מבין שנפגעת עמוקות בעבר, ואני מבין למה את/ה כועס/ת ומפחד/ת עכשיו. אני כאן איתך, ואשתדל להוכיח במעשים שאני ראוי לאמונך".
בקהילה, ההנהלה החדשה לא תתחמק מלקיחת אחריות מוסדית באמירות כגון, "אנחנו לא אשמים. זה המנהלים הקודמים". במקום זאת היא תאמר בגלוי לחברים: "החשדנות והכעס שלכם מובנים לנו לחלוטין. אנחנו לא מבקשים מכם לסמוך עלינו בעיניים עצומות. אנחנו מבינים שעלינו להוכיח את עצמנו בשטח."
- שקיפות יזומה, נגישה ונמשכת
במצב של משבר אמון, חוסר במידע מתפרש אוטומטית כסוד, שקר או מזימה. לכן כדאי לא רק לענות כששואלים, אלא ליזום שיתוף מלא במידע – גם אם הוא לא נעים – בצורה שקופה ונגישה. עדיף להציג מציאות מורכבת מאשר ליצור אשליה – "הכל בסדר" – שמתנפצת בהמשך.
במשפחה, בני הזוג יהיו שקופים לגמרי בנקודת התורפה הידועה. אם המשבר הוא על רקע כלכלי, אפשר לשתף באופן מלא את אפליקציית הבנק ולעבור ביחד כל סוף שבוע על ההוצאות וההכנסות.
בקהילה, ההנהלה תחשוף בצורה אקטיבית את כל הפרוטוקולים הרלוונטיים, תוכניות העבודה ותקציבי הבנייה בפורטל משותף. בנוסף היא תקפיד לעדכן את הדיירים בצורה שבועית, כנה ובגובה העיניים, תוך פירוט עיכובים או תקלות צפויות.
עקרונות עבור הצד שנפגע ואיבד אמון (בן הזוג, הדיירים)
- להסכים לתת הזדמנות.
הצעד הראשון והקשה מכולם הוא החלטה פנימית של מי שאיבד אמון: לבחור להאמין בסיכוי לשינוי. המשמעות היא לעבור ממצב של חשדנות מוחלטת (שמטרתה הלא-מודעת היא להוכיח שהאחר תמיד יאכזב), למצב של ספקנות בריאה, המחפשת באופן אקטיבי הוכחות חיוביות לאמינותו של הצד השני.
במשפחה, בן הזוג הנפגע מחליט לראות את המאמצים הכנים שמפגין בן הזוג הנוכחי, ומסכים פנימית שלא לתרגם כל טעות אנושית קטנה כהוכחה חותכת לכך ש"שום דבר לא השתנה"
בקהילה, הדייר בשכונה מחליט לתת קרדיט אמיתי להנהלה החדשה. הוא מסכים לבחון את המציאות ולקבל החלטות על בסיס העובדות והנתונים הנוכחיים בשטח, ולא על בסיס זיכרונות העבר המרים שלו מול הממסד הקודם.
- מעבר משיפוטיות פסיבית לשותפות אקטיבית
על הצד החשדן שאיבד אמון לעשות מאמץ ולצאת מעמדה פסיבית של צופה מהצד שמחפש טעויות, לעמדה אקטיבית של שותף פעיל הנושא באחריות משותפת לעיצוב המציאות החדשה.
במשפחה, במקום שבן הזוג הפגוע יבקר את ההוצאות בדיעבד, בני הזוג בונים יחד תוכנית כלכלית חדשה. הם יושבים יחד ומגדירים מטרות משותפות, כך שלשני הצדדים יש בעלות על התהליך ועל הצלחתו.
בקהילה, החבר שאיבד אמון בוחר להיות חלק מהמנגנון שמקדם את הפתרון, במקום רק לבקר את ההנהלה. הוא יכול להשתלב באופן מעשי בוועדות ההיגוי של השכונה, להצטרף לסיורי הפיקוח ההנדסיים בשטח ולהפוך למשפיע מבפנים.
סיכום
שיקום אמון במשפחה ובקהילה הוא תהליך ארוך, תובעני ורגיש, הדורש משאבים נפשיים ומעשיים גדולים משני הצדדים. אך עם כל הכאב והנזק שמשבר האמון מביא עמו, הוא נושא בחובו גם הזדמנות להתחזקות. כאשר משפחה או קהילה מצליחות לצלוח משבר אמון בעבודה משותפת, היסודות החדשים שנבנים הופכים לעיתים קרובות לחזקים, עמוקים ויציבים בהרבה מאלו שהיו שם בתחילת הדרך.
"מי שאינו נותן מספיק אמון באחרים, לא יזכה באמונם של אחרים." (לאו דזה, פילוסוף סיני).
* תודה לדיירות ודיירי שכונת הלולים ולחברות וחברי מנהלת שכונת הלולים בקיבוץ עין החורש, שבעזרתם אני לומד ומתחדש.
