למה, כשאנחנו מבקרים בעלי תפקידים בקהילה, אנחנו עושים זאת לעתים עם הרבה כעס אך עם מעט אמפתיה? (מיומנו של חבר קיבוץ חדש).

פעמים רבות אנשים משליכים את רגשותיהם הפנימיים העזים על בעלי תפקיד בקהילה וביקורתם כלפיהם צבועה בצבעים קשים של עוינות ורוע לב. כדי להצליח לבטא ביקורת נוקבת אך אוהדת, לא מטייחת ועדיין אמפתית, צריכים המבקר והמבוקר להקפיד על שני עקרונות בסיסיים: להתעקש על מי שהם כבן אדם ולא לוותר על דיאלוג מעמת, כנה וישיר.

לקחת אחריות על חינוך לאמפתיה, במשפחה ומחוצה לה.

שני אירועים סמוכים שחוויתי לאחרונה, בערב יום הזיכרון ובערב יום העצמאות, חידדו אצלי שתי תובנות: 1. חשוב שהורים ומחנכים יקחו אחריות לחינוך לאמפתיה של ילדים ובני נוער, ולא יסמכו על תהליכי למידה טבעיים של אמפתיה. 2. חשוב שמנהיגי ציבור, בכל התחומים, יקחו אחריות על הגברת אמפתיה במרחב הציבורי, ולא יסמכו על יד המקרה.

השילוב המנצח – על מה שעוזר להגשים חלומות

מה עוזר לנו להצליח בעבודה, בזוגיות, בהורות, בתחביבים? ניסיונו האישי והמקצועי של חיים עמית לימד אותו את השילוב המנצח: מחויבות אישית גבוהה למטרה ושליטה מעולה בטכניקה מתאימה להשגת המטרה. במאמר מובאות דוגמאות אישיות ומקצועיות בתחומים שונים להבהרת הרעיון.