#17788
Avatarגלי
אורח

היי חיים.
אין לנו הסכמים ברורים על מה קורה כשהגבול נפרץ, אף פעם לא חשבתי על זה.
אני גם ממש לא אוהבת לתת עונשים.
כשהגבול נפרץ וזה בד"כ גבול שקשור לחוצפה, הצקות או אלימות,
אני קודם אומרת שאם אתה לא מקשיב לי עכשיו, אז אל תצפה שאני אקשיב לך אח"כ, מה שאומר שכשתהיה בקשה לקבל טלוויזיה או טאבלט, אני לא אסכים, כי יש הדדיות בבית וזה בד"כ מספיק.
היה מקרה בו בני שפך כוס מים, כנראה הרגיש אשם, אותי זה עצבן, אז כשבאתי לנגב את הרצפה וביקשתי ממנו לזוז, הוא התבצר בעמדתו, לא זז וצעק עלי שאני צועקת עליו. כשלקחתי אותו לחדר שלו, בכוח כמובן, נכנס לבכי ארוך שלא נגמר עד השינה. לא עזר כמה דיברתי איתו, הוא נכנס למצב בו כבר לא הצלחתי לעזור לו לצאת ממנו.
שם נכנסתי למצב של חוסר אונים מולו ומול הבכי שלו.
השאלות שאני מנסה להבין היא מה קרה שם וכיצד אפשר לאכוף גבולות ללא עונשים.

גם עם ביתי התינוקת היו כמה אירועי נסיונות לשבירת גבולות לאחרונה, אבל מולה, למרות כל הבכי, זה יותר פשוט לי באופן אישי.