#17840
חיים עמיתחיים עמית
מנהל בפורום

כאמור, אני מזמין גם משתתפות נוספות, וגם משתתפים כמובן, להצטרף לדיון: לשתף בחוויותיהם, לייעץ מניסיונם וגם להתייעץ בהתלבטויותיהם. כל זאת נאמר כדי להבהיר שהמשך דבריי אליך אין בהם כדי לחסום אחרים להתערב כאן.
וגם אני ממליץ לכם "לקפוץ" להרצאה השביעית בקורס העוסקת בגמילה מחיתולים. יש כמה עקרונות דומים בכל גמילה שהיא. אחד העקרונות החשובים הוא בשלות הילד, שמורכבת מבשלות פיזית, שכלית ורגשית. רעיון נוסף הוא להתחיל את הגמילה לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. נכון, קשה לדעת. במקרה שלכם, נראה שבתכם בשלה לפרידה מהמוצץ במובנים רבים, גם רגשית במובן שהיא רוצה זאת, אבל ההרגל שנוצר מקשה עליה מאוד. נראה שהיא זקוקה לתקיפות רבה יותר שלכם כדי לעזור לה לבצע את התהליך. למשל, אתם נוהגים כהלכה שאתם לא מסכימים לשחק איתה עם המוצץ, אבל טועים שאינכם דורשים זאת בזמן ההתארגנות בבוקר. העיקרון שצריך להנחות אתכם הוא שהשימוש במוצץ צריך להיות פונקציונלי, רק לצורך הירגעות כשהיא נדרשת. משעה שתגיעו לזה, תוכלו יחד איתה לעשות את הקפיצה הגדולה ולהעלים לגמרי את המוצץ.
באופן מעשי, ואיעזר בכם גם כדי להמחיש את מיומנויות המנהיגות ההורית, הבהירו לבתכם שבגלל שאתם רואים כמה קשה לה, אתם תעזרו לה ותקבעו כללים חדשים שיעזרו לה להיפטר לגמרי מהמוצץ. תבהירו לה שני מצבים לערך שבהם היא יכולה להשתמש במוצץ – למשל, כשהיא במצב רגשי נסער ובחזרה מהגן – ואף לא מצב אחר! היו בהירים, עקביים ונחושים. זאת הצבת גבולות. תהיו אמפתיים אליה, תגלו הבנה לקושי שיהיה לה. זה מיומנות ניהול הדיאלוג. תעצימו אותה: תספרו לה על הישגים אחרים שלה שהצליחה בהם על אף שהיה לה קשה. תדברו איתה ביחד ובכך תתנו לה לחוש את עוצמת השותפות ההורית שלכם. אתם יכולים לשתף אותה כמה קשה לכם יהיה להתמודד עם הבכי שלה כשהיא תרצה מוצץ ולא תוכל, וכמה תהיו חזקים עבורה ולא תוותרו. זאת מיומנות הדוגמה האישית. מיומנות הגמישות מתבטאת בכך שאינכם לוקחים לה את המוצץ בבת אחת אלא בנסיבות מסוימות, ומיומנות החשיבה האסטרטגית מלווה את כל תהליך ההתייעצות הזה.
מה דעתך?