#17891
Avatarתמר
אורח

אז היה לי אחהצ לא קל… עוד הספקתי לראות את הכתוב שלך (תודה על זה) והזכרתי לעצמי את הדברים בזמן המשבר שהגיע שכלל לא היה קשור במוצץ, אך ברגע אחד של קושי היא היתה זקוקה לו ואני מצאתי את עצמי מחבקת אותה במשך חצי שעה של בכי ומירורים על הרצון העז להחזיר את המוצץ. זה היה נראה כמו אדם שלקחו ממנו את ההתמכרות שלו. כאבתי את הכאב שלה וכל הזמן חשבתי למה לא להוציא אותו וזהו… והקטנה שלי לא מאוד עזרה למצב (כי גם היא בכתה)… איכשהו הוצאתי אותה מזה עם ביצת קינדר והצעה לצאת החוצה לטיול ואז הכל השתנה ברגע.
בערב לפני השינה קיבלתי נאום מרגש עד דמעות ולרגע היה נדמה שהילדה בת 4 שלי היא למעשה בת 8… אחד הדברים שהיא אמרה זה: תודה אימא שעזרת לי כשהיה לי קשה ושבכיתי הרבה. בסוף הלכה לישון בלי מוצץ, אמנם אצלי במיטה אבל בלי… אני גאה בה מאוד וגם בעצמי. מקווה שזה סופו של עידן המוצצים בחייה…