#20877
חיים עמיתחיים עמית
מנהל בפורום

אמא יקרה, ההתקדמות שלך ראויה לשבח: את מצליחה לראות את עצמך בקשיים של בתך. נכון שזה קשה ומייסר – אני כדוגמה שלילית לילדיי- אבל היכולת לראות זאת היא זה הישג גדול שלנו כהורים, שמבטיח צמיחה והתפתחות. אני מאמין שמעתה תוכלי להיות יותר מבינה, אמפתית, לקשיים של בתך.
באופן מעשי, אני מציע לך בעיקר לאמץ את אחת ההמלצות המופיעה בהרצאה הרביעית, והיא למלל את רגשות ביתך כאשר היא מבטאת רגשותיה הקשים. משהו כמו: “את עכשיו כועסת/מתוסכלת/מיואשת כשלא הצלחת ב…”. כך בתך תרגיש את האהדה שלך אליה בצורה חזקה יותר, וגם תלמד לאט לאט להבחין בין רגשותיה ולתת להם שם.
כמו כן, אני מציע לך לשים לב למקרים החיוביים הקטנים בהם היא כן מצליחה יותר להגיב בצורה מתאימה, יותר בשליטה. ואז. לחזק אותה בצורה ברורה וחזקה, גופנית ומילולית. מה דעתך?