#20882
Avatarmichal_eitam
משתתף

תודה חיים על התגובה המהירה,

אני חושבת שזה ברור לי שזה שלי יותר משלה כבר הרבה זמן. אבל למרות שכאשר הבנתי את זה ציפיתי להקלה בדאגה, ההקלה לא הגיעה. אני ממשיכה לדאוג ולחשוב שאני לא עושה את דבר הנכון עבור הבת שלי למערכת היחסים שלנו
לגדולים היו תחומי עניין מאד יחודיים להם, והם היו עסוקים בהם מאד. ככל שגדלו תחומי העניין תפסו חלק גדול בחיים שלהם. ואני חושבת שהיתה לי ציפייה שגם בת ה 13 תחפש ותמצא עניין בדבר מסויים, אבל היא לא.
ההתבגרות שלי, גם כילדה 3 אגב, הקטנה במשפחה, היתה רווית הרגשת פספוס, ושקיפות. אחיי הגדולים בלטו בחכמתם ובחרשנותם האינסופית בלימודים ואני…. קיבלתי הרגשה שאני בינונית ומאכזת. אני מקווה ממש שלא כך מרגישה ביתי הקטנה, אבל לפעמים אני חוששת שכן, והלב שלי נחמץ כ"כ. אני לא מאוכזבת ממנה, אני חושבת, אלא עצובה שעולמה מצומצם, וחושבת שהיא מפסידה הרבה מהעולם שבחוץ. יודעת שהיא חכמה בצורה בלתי רגילה ולרגע לא חושבת שהיא בינונית.
אני מודאגת בעיקר שתתרחק ותתרחק, אולי מפחדת מהמרד…. שעוד יבוא.