מוצגות 6 תגובות – 1 עד 6 (מתוך 6 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #20803 הגב
    Avatarmiryamonn
    משתתף

    שלום חיים.
    הבן שלי בן 3.5 (הבכור מבין שניים לאח בן 1). ילד רגיש , מלא שמחת חיים וצחוק. כמו כל ילד, כשהיה צעיר יותר ניסה לבדוק אותנו. לרוב לא וויתרנו. וזה עזר. פעמים רבות גם התעלמות במצבים מסויימים עזרה מאד. השנה נכנס לגן עירייה. למד הרבה דברים טובים והתפתח אך גם למד כל מיני מילים פחות נעימות או למשל את צמד המילים "לא בא לי" מה שלא היה קודם. השינוי שקרה חל בשלושת השבועות האחרונים. (רק אציין שבתחילת שבועות אלה הוא היה חולה כמה ימים, לאחר מכן חליתי אני כשבוע והוא התקשה לקבל זאת כי רצה אותי מאד). בשבועות אלה הוא החל להביע המון התנגדות כמעט לכל דבר. "לא רוצה", וכאשר רוצה משהו שאני לא מסכימה הוא יכול לזרוק דברים על הרצפה , לצעוק , להרביץ לי ולבכות. אני כמובן לא מוותרת, אבל באותם רגעים חושבת איך וכיצד עליי להגיב. מחד אני מעדיפה להתעלם כדי לא לתת לכך תשומת לב. מאידך אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתעלם כי אני לא יכולה לאפשר שירביץ או יזרוק דברים. מה שגם מטריד אותי שזה גם יוצא בגן ובצהרון. הוא התחיל ( לא כל הזמן, יש ימים) לא להקשיב לגננת, מציק לילדים , קצת יורק (דבר שלמד מהגן). אני בטוחה שחלק מהההתנהגות שלו הוא בדיקה של גבולות ויתכן ובכלל כל מה שקורה, לו הוא תקופה שפשוט תחלוף. אותי זה מאד מטריד. אני מדברת איתו על כך, מספרת לו סיפורים על מצבים כאלה, ובכל זאת חוששת.
    איך אפשר להתמודד עם המצב והאם יש לי ממה לדאוג? תודה רבה

    #20804 הגב
    חיים עמיתחיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום לך,
    לפי תיאורך, מדובר על שינוי שחל בעקבות מצב משברי: מחלת בנך ומחלתך שלך. יתכן גם שזה ביטוי של כעס עלייך, שלא היית שם כשהיה צריך אותך.
    אני מציע לך להמשיך להבהיר לבנך את גבולות התנהגותו, לא להתעלם, אבל להוסיף אמירות על הבנתך את השינוי וביטחונך שיירגע ויחזור להתנהגות האופיינית לו. מה דעתך?
    בברכה,
    חיים עמית

    #20805 הגב
    Avatarmiryamonn
    משתתף

    שלום חיים.
    אני לא מוותרת לו ולא על הגבולות ויחד עם זאת ממשיכה להראות לו כמה אני אוהבת אותו (דבר שהיה יותר קשה לי בשבוע הראשון של ההתנגדות, כי כעסתי עליו המון).
    אני בעיקר מוטרדת כי זה כבר לא רק בבית..
    הגננת תיארה יום קשה במיוחד ועוצמת התנגדות שלא חוותה ממנו עד כה. היא פירשה זאת כצורך בתשומת לב והחליטה לתת לו רק חיזוקים חיוביים ולהתעלם מפעולות שליליות ואמרה שזה עוזר לו. אבל יום אחד בסדר ויום אחד פחות. בנוסף טוענת הגננת שהרבה ילדים בתקופת חנוכה מרגישים יותר ביטחון ולכן הם מרשים לעצמם יותר. ואמרה שאולי זה מה שקרה לו.
    אך בצהרון יותר קשה להם להתמודד איתו. הוא מפרק לילדים את המשחקים, בועט וכו'… זה דבר שאף פעם לא היה.. בגלל זה המצב יותר מטריד אותי.
    אני לא מצליחה להבין לגמרי מה הטריגר למצב והאם זו רק תקופה. בינתיים אני חוששת כל יום לקבל הודעה מהצהרון או מהגן.
    אשמח לתגובתך,
    ותודה

    #20808 הגב
    חיים עמיתחיים עמית
    מנהל בפורום

    כאמור, להבנתי לא מדובר רק על תקופה, אלא על שינוי התנהגות כתוצאה ממשבר ספציפי. להערכתי, בנך חווה משבר בשבוע שהיית חולה. שם במפורש הוא כעס עליך נכון? אז כנראה שהוא עדיין לא גמר לכעוס עליך. האם דיברת איתו על זה?

    #20811 הגב
    Avatarmiryamonn
    משתתף

    שלום חיים.
    ניסיתי קצת לדבר איתו על כך עד כמה שיכולתי. גם ניסיתי להסביר שזה לא נעים לי (כי היו רגעים שממש לא התחשב בי כשהרגשתי לא טוב).
    אני בעיקר מנסה לחשוב למה הוא מציק לילדים אחרים, ואם הוא כועס עליי כמו שאתה אומר, הוא לא מפנה אליי כרגע כעס אלא רצון שאהיה איתו,
    שלא אלך לעבודה. וכו'.
    מה יכול להפחית את ההתנהגות השלילית? את ההצקה? והאם הגיוני שהוא עדיין כועס מאז?
    תודה

    #20813 הגב
    חיים עמיתחיים עמית
    מנהל בפורום

    כן, זה בהחלט יכול להיות. זה יכול להיות גם סוג של כעס שמלווה גם בחרדה, חוסר ביטחון. בכל מקרה, בנך זקוק לך ללא ספק. אבל לא רק שתהיי איתו, אלא להרגיש את ביטחונך שמדובר במשבר, שעלול לקרות, ושאת בטוחה שיעבור. לכן, הניחי לגננת לעשות את עבודתה, פחות תהיי עסוקה בלמה הוא מציק לילדים אחרים, ויותר באיך יכול להיות לכם טוב ביחד, כך שיחזור להרגיש את הרגשת הביטחון שאולי קצת אבדה לו.

מוצגות 6 תגובות – 1 עד 6 (מתוך 6 סה״כ)
מענה ל־בדיקת גבולות או צורך בתשומת לב
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">