[חן]

שלום וברכה ,
יש לי בת ( השלישית שלי ) שהיא בת 2 וחצי ,יש לה טראומה שכמעט נפילה שהיא ניטלה באוויר באמצע הסולם גבוהה בגן שעשועים אחזיקה ביד אחת וב"ה תפסתי אותה בזמן .
מאז יש לה פחד נוראי מליפול כל זוזה קצת היא מתחילה לבכות ולצרוח .
מאוד מסכל במיוחד שצריך להלביש אותה ולקלח.
האם יש איזה שהוא פיתרון לזה ?
אשמח לתשובה תודה

דיון

[חיים עמית]

שלום חן,
אוסף צרות לא קטן…
מתי התרחש האירוע הטראומטי וכיצד טיפלתם בו?
בברכה,
חיים עמית

[חן]

שלום ,
לא זוכרת הבדיוק מתי זה קרה אולי לפני 3-4 חודשים
לא טיפלנו בזה רק חיבקנו אותה וזהו

[חיים עמית]

האם תוכלי לתאר לי בדיוק מה קרה באירוע הטראומתי? למה בתך מפחדת ליפול כשהיא מתלבשת?

[חן]

היא עלתה בסולם בשביל להתגלש והיא החליקה , הייתה בחלק הכי גבוהה ,תפסה ביד אחת צד אחד של הסולם נתלה באוויר ואז תפסתי אותה .
היא בכתה אבל לא הרבה . היה כמה פעמים שהיא הייתה צריכה עזרה בשביל לעלות על אותו סולם כי היא פחדה שהיא תיפול שוב .
בדרך כלל היא ילדה עם ביטחון עצמי ועצמאית .

גם יש לה קטע שהיא צורחות צרחות נוראיות מרוב תיסכול , עצבים , לא מרוצה ממשהו ….
לא יודעת איך להתמודד עם זה .
מנסה להרגיע אותה ולדבר אבל זה לא עוזר.

יש לה בעיה מאז שזה קרה לה ,ששמים לה חולצה או מכנסיים היא ממש מחזיקה אותי חזק שהיא לא תיפול . עם היא מרגישה שכמעט היא נופלת צורחת .
גם לא יודעת מה לעשות איתה בגמילה
אני מפחדת שבגלל הטראומה שלה היא לא בשלה .
כן ניסיתי כמה פעמים להשים לה תחתונים מידי פעם יושבת בישבנון אבל לא עושה פיפי ,כמה שניות וקמה .
מפספסת הרבה ., גם מורידה לעצמה את הטיטול ומנגבת את עצמה .
גדולים לא מוכנה ללכת לשרותים .
אשמח לעזרה תודה

[חן]

לקפוץ נגיד מהספה לריצפה אין לה פחד

[חיים עמית]

אכן, בתך ילדה עצמאית מאוד עם ביטחון עצמי רב. נראה שבסה"כ היא מתמודדת טוב עם הטראומה הקשה שעברה: היא חזרה לטפס על הסולם, קופצת מהספה לרצפה וכו'. יש להתייחס בהבנה רבה לאותם מקומות בודדים בהם היא מגלה חשש, כמו בלבישת בגדים, שנראה לא הגיוני אבל כנראה יש לו הגיון פנימי שאנחנו לא מבינים. כמו כן, לא נראה שיש קשר בין זה לבין עניין הגמילה ואל לך לקשור בין הדברים.

[חן]

אוקי תודה רבה .

[חיים עמית]

ברצון

[חן]

לצערי הפסקתי לגמול אותה בגלל שאני עברתי תקופה לא פשוטה של כאב ברגל לא יכולתי לזז וללכת הרבה , אז אמרתי לעצמי שאני צריכה דאוג שלא לקום כל הזמן ולהתרוצץ . אמרתי שב1.8 חודש לפני שמתחילים את הגן אני יתחיל איתה גמילה, לקח זמן כשבוע וחצי עד שהיא נגמלה .ב"ה היא הולכת לשרותים אבל יש לה תלות עלי שאני זאתי שחייבת להוריד לה את המכנסיים אפילו שאני מציעה לך פרס על זה שתוריד לבד לא מסכימה . וגם גדולים היא לא מסכימה אין לה עצירות כמו לאחותה (כמו שאמרתי מישהי פה בפורום שאפשר לתת תרופה שעוזר לילד לאלפחד להציא קקי ) . לא יודעת מה לעשות עם התלות והגדולים שלה ?
אני מפחדת שהיא תפספס בגן בגלל התלות הזאתי
אשמח לתשובהה

[חיים עמית]

כל הכבוד לך ולבתך, שלמרות הקשיים שלה ושלך, תהליך גמילה מתקדם יפה! ואל תמהרי. לא נורא אם בתך תלויה בך. בתחילת התהליך. היא צריכה לרכוש ביטחון. וגם אל תחששי לגבי הגן. רוב הסיכויים שהיא תאמץ לעתצה דמות גננת. מיטיבה, ותיעזר בה. כלומר מה שחשוב עכשיו זה לבסס את ההישג וליהנות ממנו.

[חן]

תודה רבה חיים

[חיים עמית]

ברצון

[חן]

שלום וברכה
יש לי שאלה לגבי ביתי , ב"ה היא הולכת לבד לשרותים ולפעמים היא תלויה בי .
השאלה שלי אני רואה שהשיניים הקידמיות שלה קצת יוצאות החוצה אני חושבת שזה בגלל המוצץ שיש לה , היה לה תקופה שהיא רק בלילה הייתה עם המוצץ לאחרונה מהגן
וגם בגן עם מוצץ ,היא כל הזמן רוצה את המוצץ ועם אומרים לה שהיא תקבל רק בלילה יש צרחות ולוקחת לאח הקטן את המוצץ
האם להתחיל איתה גמילה מהמוצץ או לחכות ?

[חיים עמית]

שלום חן,
ראשית, כדאי להתייעץ עם רופא שיניים.
שנית, בכל מקרה, לגבי גמילה ממוצץ, אין סיבה שבתך לא תשתמש במוצץ במהלך היום, כאשר היא זקוקה לכך. למשל, בשנת צהריים, או למשל כאשר היא מתוסכלת, בוכה. כלומר, המצב הרגיל צריך להיות בלי מוצץ, אבל אם היא זקוקה לו בבקשה. לאחר מכן, יש לקחת את המוצץ.
בברכה,
חיים עמית

[חן]

תודה רבה

[חיים עמית]

ברצון

[חן]

שלום וברכה חיים
ב"ה לאחר שהסגר הסתיים ביתי נכנסה לגן
מאז כל פעם מגלים דברים אצלה שמאוד מדאיגים אותי
יום אחרי שהלכה לגן מתחילה להגיד לי שהיא לא אוהבת את הגננת שלה ולא מוכנה ללכת לגן (זה קרה כמה ימים )
יום אחד שהבנתי שהיא אנטי ללכת לגן השארתי אותה איתי בגן ,ואת אחותה השניה שמתי בגן (שתיהם באותו גן )
אז הגננת שאלה אותי איפה אביה אז אמרתי לה שהיא לא מוכנה ללכת לגן .
שאלתי את הגננת האם היה משהו לא שיגרתי שהיה .
הגננת סיפרה לי שהיא ראתה אותה נוגעת בישן ואז הגננת חייבה אותה ללכת לשטוף ידיים ואביה לא הסכימה ,אז הבנתי שכנראה שטפה לה ידיים קצת בכוח .
יום למחורת לקחתי את אביה לגן קצת בכוח לאט לאט הסתדרה ..
מאז הסגר יש לה יותר מידי תלות במוצץ הגננת סיפרה לי שהיא לא מוכנה לשחק או להשתתף במה שקורה בגן ללא המוצץ ,זה הגיע למצב שהיא לא מדברת בגן , המילים שלה גם בבית לפעמים לא מובנים, לא מוכנה לשבת לבד עם הגננת בשביל לראות את התפתחות שלה .
יצירות זה הדבר יחיד שהיא מוכנה להשתתף בגן .
היה לפעמים שבתחילת משפט היא הייתה קצת מגמגמת .
היה לנו שיחת וועדה בשביל גננת שילוב בגן אבל יקח הרבה זמן עד שזה יקרה.
מרגישה שהסגר הזה רק הרס לי את הילדה כי לפני כן היא הייתה בקושי עם מוצץ , היה לה מאוד כיף בגן מאז הילדה השתנה מאוד .
ביומים אחרונים היא לא מוכנה ללכת הביתה צורחת ולא זזה מהגן . כל הזמן צריכה לקחת אותה בכוח בשביל שתבוא הביתה .
היום בבוקר היה מאוד קשה לה להיכנס לגן.
אני מרגישה שמאבדת את הילדה שלי
אני ישמח עם יש לך רעיונות מה אני יכולה לעשות ?
כל שניה שווה זהב
תודה

[חיים עמית]

שלום חן,
בואי לא נשכח את ההקשר: בתך עדיין צעירה מאוד, פחות משלוש. המוצץ מהווה עבורה חפץ מנחם תחליפי לדמות האם, כשקשה לה. החזרה לגן אחרי הסגר הייתה לה קשה, והיא לא היחידה. עד כמה שאני זוכר היא השתמשה בגן במוצץ גם בעבר. במקביל, נראה שהיא מפתחת את כוח הרצון שלה: היא רוצה להחליט, היא מתנגדת להחלטות שמקבלים עבורה. וזה בעיקרון דבר חיובי, על אף שהוא עושה קשה לנו, המבוגרים האחראים בסביבתה.
בוודאי שחשוב להציב גבולות, גם בעניין המוצץ וגם בעניין כללי התנהגות כמו שטיפת ידיים. אבל, חשוב שזה ייעשה בכבוד לרצון שלה, בהבנה, באהדה.
למשל, "אני מבינה חמודה שאת רוצה להישאר בגן ולא לחזור הבייתה. אני שמחה שאת אוהבת להיות בגן. אבל, עכשיו הגן נסגר ואנחנו חוזרים הבייתה". כמובן, שאם בסופו של דבר, בתך תמשיך להתנגד, תיאלצי להפעיל כוח, אבל זו צריכה להיות הברירה האחרונה.
מה דעתך?
בברכה,
חיים עמית

[חן]

היא כבר בת 3וחודשיים.
ב"ה יש התקדמות בגן היא בלי מוצץ אבל בבית עדיין קשה לה .
זה המשפט שאני אומרת לה אבל מאוד קשה לה לעזוב את הגן .
היה כבר כמה פעמים שאני לקחתי אותה בכוח ומאוד היה לי קשה הרגשתי כאילו אני אמא אלימה .
נגיד יש עוד מקרים כמו זה: שבבוקר היא יושבת על האסלה ולא מוכנה לרדת אפילו שאני אומרת לה שאני גם צריכה ועוד מעט בורח לי . בסופו של דבר אני לוקחת אותה בכוח ללא ברירה אבל אני לא רוצה שזה ימשך ככה
איך אני בתור אמא צריכה להתייחס שכמעט כל דבר היא מתעקשת וזה מתסכל .
לא מוכנה לוותר על שלפעמים זה בכוח ?
עוד דוגמא שקרה אתמול : האחים שלה שיחקו בבימבה והיא לא נותנת להם לעבור 15 דקות אני מנסה להסביר לה שהם רוצים לעבור וזה לא יפה .
ראיתי שזה לא עוזר אז לקחתי אותה בכוח .
אשמח לעזרה תודה

[חיים עמית]

הכיוון נראה חיובי.
אני מציע שני דברים, שיתכן שאת עושה אותם, אבל כדאי לעשות זאת בצורה עקבית, ומדוייקת:
1. הכנה מראש, ככל האפשר, לכל. למשל, לפני ההליכה לגן, לדבר על התהליך ובמיוחד על הפרידה. לדבר על כך שעשוי להיות קשה, מה יכול לעזור לה שיהיה יותר קל, ומה תעשי, במידה ויהיה לה קשה.
2. לנסות להקפיד, כל פעם שאת נאלצת להפעיל כוח, להוסיף את המשפט הבא, פחות או יותר: "אני מבינה שחשוב לך להראות לי שאת המחליטה/הקובעת. אבל…" וכו'.
מה דעתך?

[חן]

אני ינסה תודה רבה

[חיים עמית]

ברצון ובהצלחה!

[מאת]

תגובות