[מירית]

שלום חיים. יש לי שלושה ילדים. תינוק בן כמה חודשים ושניים גדולים יותר בני 7 ו5. קצת מלפני פסח ועד היום, משהו התחיל להיות בלתי נסבל בזמני המקלחות-הרדמות…. יצא שהילדים מרחו את הזמן יום יום ושעת השינה התארכה מעבר לרגיל ואף מאוחר. אין ספק שהדבר לא קל לנו, גם בגלל עצם ההתנהלות הזאת שהם סיגלו לעצמם,של בזבזנות זמן וגם כי הרבה מפעמים הם עשו שטויות, לא הקשיבו וכו'. בעיקר מי שרוב הזמן "מנהיג" את זה , זה הבן הגדול… כבר כל יום אנחנו במצב של כעס, וצעקות..ומה שהכי קשה , שהוא נכנס לרוח שטות כזאת (שניהם,אבל הוא בעיקר) , לא מקשיב,עושה שטויות, ופשוט לא שם על מה שאנחנו אומרים… אנחנו כמובן מאיימים בכל מיני עונשים (לרוב זה להיות בלי טאבלט וכו'), אבל זה לא עוזר…וגם אנחנו שונאים איומים. כי אנחנו רוצים להגיד משהו ושהם יקשיבו, מבלי שהם לא ישימו עלינו…וזה קשה,כי זה לא הולך…וזה בעיקר בזמנים האלה. כי יש להם גבולות ורוב הזמן מקבלים אותם ,אבל פשוט הגענו למצב שזה בלתי נסבל השעות האלה …מה גם שאנחנו מעדיפים לא להעניש , אבל זה לא הולך. אנחנו די מיואשים ומתוסכלים.

[חיים עמית]

שלום מירית,
אני מבין שילדיכם מקבלים בדרך כלל את הגבולות שאתם מציבים להם, אבל לאחרונה, נוצרה בעיה קשה עבורכם לקראת השינה. קשה שלא לחשוב על עיתוי הזמנים: כניסת תינוק למשפחה. האם חשבתם על כך? האם יכול להיות שאתם פחות פנויים, פחות סבלניים, בשעות אלה בגלל העיסוק האובייקטיבי המרובה בתינוק? ובכלל, כיצדה קיבלו ילדיכם את כניסתו למשפחתכם?
בברכה,
חיים עמית

[מירית]

האמת שעברו כבר שבעה חודשים מאז הלידה. הם קיבלו אותו מאד יפה ובשמחה. השני מאד התחבר אליו. היו שבועות של כעס גדול מצידו, אך זה יצא מולנו ולא כלפי התינוק.. אני לא חושבת שזה קשור לפניות שלנו. זה נכון שיש פחות זמן ופחות אפשרות להתחלק כמו לפני הלידה, אבל זה משהו שגם בבוקר… הם יכולים לקום ב6 ולהתחיל להתלבש ולהתארגן רבע שעה לפני שצריכים לצאת, ואז אנחנו מאחרים… זה ברור שיש מתיחת גבולות, אבל חושבים איך אפשר להתקדם בלי כל האיומים חסרו משמעות האלה וגם כיצד להגיב להם ברגע שהם עונים בחזרה : "לא בא לי" ," אני לא רוצה", או כשלא עושים את מה שצריכים.

[חיים עמית]

אני מבין.
האם ניסיתם גישה חיובית, לתגמל על התנהגות ראויה במקום להעניש או לאיים בעונשים על התנהגות לא ראויה?

[מירית]

מעט. אם קורה שאחד מתנהג יפה והשני לא, זה בסדר לתגמל רק אחד מהם?
ובאיזו דרך אפשר לתגמל אותם?

[חיים עמית]

אז כדאי לעבור לשיטה החיובית. יש לה הרבה יתרונות, גם לטווח קצר וגם לטווח ארוך. ונכון, היא יותר מסובכת. לצעוק ולאיים זה יותר קל, אבל לא יעיל ולא נכון, אנסה לעזור לכם לפעול על פיה. למשל, בבוקר. מה הם עושים מהרגע שהם קמים ועד שהם יוצאים, באיחור בדרך כלל, לגן ולבית הספר?

[מירית]

בימים כתיקונם הם קמים ,לרוב מתלבשים ישר והולכים לראות סרט בטלויזיה ותוך כדי אוכלים.. אבל עכשיו בחודשים האחרונים הם קמים, נמרחיםבף בסלון עם כל מיני משחקים, מתעסקים בדברים שלהם, ורק רבע שעה לפני שצריך לצאת הם מתלבשים. מה שהכי קשה זה הערב.

[חיים עמית]

בואי נתחיל דווקא במה שקל. למה אתם מרשים את השינוי הקולקל הזה? מה קרה לכם לאחרונה שהרפיתם? כאן זה לא גישה חיובית או שלילית: יש סדר נכון של דברים וצריך להקפיד עליו. נכון, קודם מתלבשים ואחר כך רואים טלוויזיה. מי שלא מתלבש לא רואה טלוויזיה. ואגב, אני לא רואה בעיה אם הם מתלבשים רבע שעה לפני שיוצאים, ובתנאי שהם מוכנים. ואגב נוסף, למה אתם מרשים לאכול תוך כדי טלוויזיה? זה הרגל קלוקל מאוד.

[מירית]

לא הרפינו ולא הרשינו את זה… הם פשוט קמים לסלון ושם זה מתחיל…תמיד זה ככה…אבל איך שהוא עד עכשיו הם היו מסכימים להתארגן ישר ועכשיו לא…או שהם אומרים שהם לא רוצים או שהם דוחים את זה בטענה שלא עכשיו…ואחר כך… ואז כועסים עליהם ובכל מקרה זה לא עוזר….גם אם לא יראו טלויזיה זה לא מפריע להם ..

[חיים עמית]

בסדר. אז בואי נסדר קצרות את הבוקר לפני הערב:
1. אפשר ללכת לסלון אחרי שקמים, אבל לא רואים טלוויזיה אם לא מתלבשים.
2. ארוחת בוקר, או בכל מקרה בלי טלוויזיה, רצוי, או טלוויזיה רק אם מתלבשים.
3. מדובר על כללים קבוצתיים. כלומר, אם אחד לא לבוש זה מספיק כדי לא להפעיל טלוויזיה, כמובן.
מקובל?
אני מציע להקדים שיחת הבהרה שלכם איתם על כללים פשוטים אלה.

[מירית]

שלום חיים. ניסינו את מה שאמרת. זה באמת מקל קצת ועוזר. אבל החלק שאנחנו הכי מתוסכלים ממנו הוא חוסר האונים כשהגדול מביניהם לא מקשיב. עושה שטויות, לא מתייחס למה שאנחנו אומרים, ומעבר לכך שאנחנו לא מתחברים לאיומים , הם גם לא עוזרים
וההרגשה שנוצרה היא שלמרות שיש גבולות, הסמכות היא לא חזקה, במיוחד ברגעים האלה.מבינה שטבעי שילד יגיד לא,ולא יגיד כן על כל דבר,אבל היינו רוצים לדעת איך אפשר לחזק את הסמכות שלנו מבלי לאיים וכו'. תודה

[חיים עמית]

אנחנו מתמקדים, אם כך, בקושי שיש לכם מול בנכם הגדול, בן ה-7, שאינו ממושמע לכם.
האם תוכלי לספר לי קצת יותר עליו? איך הוא בבית ספר? איך הוא עם חברים? איך הוא אוכל? ישן? האם יש לו קושי מיוחד נוסף?

[מירית]

נכון, מולו עיקר הקושי. הוא ילד טוב, סקרן, רגיש מאד. בבית ספר לומד יפה, עם מוטיבציה (למרות שיש דברים שקשה לו). הוא ילד חברותי ויוצר קשרים יפים. הוא ישן טוב בסך הכל. לגבי האוכל, היה אוכל טוב יותר עד תחילת שנה…בתקופה זו הוא מרבה להשתמש במילים "אני רעב" שלדעתי גם מגיעים משיעמום.
ובאמת היטבת לתאר, הוא פשוט לא ממושמע לנו כרגע רוב המקרים.

[חיים עמית]

אני מבין מתשובתך שאין בעיות משמעת בבית ספר או במקום אחר, ומכאן שבנכם זקוק למסגרת ברורה עם חוקים ברורים.
האם תוכלי לתת דוגמאות כיצד הוא לא ממושמע לכם? בבוקר? בערב? בהכנת שיעורים? ככל שהדוגמא תהייה מפורטת יותר, עדיף.

[מאת]

תגובות