היי,
הבת שלי בת שנתיים וכבר למעלה מחודש כוססת ציפורניים.. בהתחלה חשבתי שזה נובע מחיקוי שלנו ההורים, אח"כ חשבתי שזה כי הציפורניים מציקות לה (הייתה מבקשת לגזור אבל כבר אין מה…) והיא זה מרגיש שזה הפך למשהו ריגשי כמו אצבע בפה..
אנחנו מעירים לה על זה לעיתים תכופות, אבל זה לא מפסיק ואפילו מתגבר. מה כדאי לעשות?
שלום גל,
האם תוכלי לתאר את מה שאת קוראת "כוססת ציפורניים"? מה היא עושה בדיוק, כמה זמן, כמה פעמים? כמו כן, האם אפשר להבין מהודעתך שאתם, ההורים, כוססים ציפורניים?
בברכה,
חיים עמית
תודה על המענה המהיר!
ממש מכניסה את האצבע לפה ואוכלת את החלק של איזור הציפורן.. לאחרונה זה יותר ויותר מתגבר ובכל רגע שהיא ללא תעסוקה, אוטומטית היד והאצבע "נמשכות" לה לפה. לא לוקחת מוצץ מאז שנולדה ובקבוק היה לה למוצץ..
כשאני חושבת על זה.. הכנסת האצבע לפה התגברה בדיוק כשהתחלנו להפחית לה את הבקבוקים (הבקבוקים חייבים להיות מלאים במים והיא הייתה מגיעה למעל 3 ליטר מים ביום)..
ולשאלה השניה – כן, אנחנו כוססים. בעלי את הציפורן עצמה ואני את החלק הבשרני מסביב…
אם כך, יש לנו שתי הבנות חשובת, כבר בשלב מוקדם זה של הדיון.
ראשית, הכסיסה היא ביטוי לצורך מוגבר של בתכם בהפעלת אזור הפה, בעקבות מניעת מציצה מוגברת של בקבוקים.
שנית, הגיוני שבתכם בחרה בתחליף זה, כסיסת ציפורניים, בהיותה מחקה, באופן טבעי, מנהגים חזקים של כסיסת ציפורניים שלכם, הוריה.
אם זה נכון, מה מתחייב מכאן לדעתך? תחשבי מה נכון, בלי קשר אם זה אפשרי או לא.
היי,
ההיגיון אומר לי קודם כל להפסיק בעצמנו (שזה אולי החלק הכי קשה…) ואז לחשוב מה עדיף… שתייה מרובה של מים או כסיסת ציפורניים. העדפה שלי היא לשתייה מרובה אבל חבל אולי אני מפספסת משהו אחר?
לא, את לא מפספסת. ילדינו, ובעיקר התנהגויות בעייתיות שלהם עבורנו, הם פעמים רבות מראה של עצמנו.
אבל למה לא גם וגם? כמובן תחדלו ממנהג כסיסת הציפורניים, ואפילו תראו לה זאת ותדברו איתה על כך: "הנה, אמא עכשיו מלטפת אותך במקום לכסוס ציפורניים". אבל, גם תציעו לה תחליף מספיק טוב, שימוש בבקבוק, אולי עם מעט מים? נכון, היא תרצה עוד כשהיא תסיים, וכל פעם תתנו לה עוד קצת, ובד בבד תציעו לה גם מוצץ, לשימוש חופשי. מה דעתך?
יכולה גם להציע אם יורשה לי…פחות להעיר, יותר להסיח את תשומת ליבה כשעושה זאת, להתעסקות במשהו אחר. לפעמים כשאנחנו יותר מידי עסוקים בהתנהגות ספציפית של הילד, אנחנו בלי להתכוון מעצימים התנהגות זו. טלי, פסיכולוגית חינוכית (סליחה שהתערבתי 🙂 )
.
.