[אלמוני]

שלום,
הבת שלי בת שנתיים ושמונה חודשים, גמולה מאז השבוע האחרון של אוגוסט (דהיינו 4 חודשים).
הגמילה באה ממנה, חזרה הביתה יום שישי אחרון של הגן והחליטה שהיא לא מעוניינת יותר בחיתול.
גמלנו אותה מהיום, בלילה היא עדיין עם חיתול.
במהלך שבוע הגמילה היא היתה בבית (שבוע אחרון של אוגוסט) ועשתה קקי בסיר עם הרבה בכי והיסטריה, אבל לא היו כלל פספוסים.
כאשר חזרנו לגן בספטמבר ,היו בשבוע הראשון פספוסים של פיפי (שעברו ועכשיו אין כלל בעיה עם הפיפי) וקקי בתחתונים.
לצערי עם הקקי אין שיפור , ולאחר זמן מה הגננות החזירו לה חיתול לשנת צהריים (טענו שהרבה פעמים 'ברח' לה מיד לאחר השינה).
הצענו מדבקות, פרסים.
קראנו המון את סיר הסירים והסיר של לולו.
אמרנו לה כמה היא בוגרת ושגם אבא ואמא עושים בשירותים.
היא ילדה מאוד נבונה, עצמאית, ומובילה חברתית. היא יודעת שצריך לעשות בשירותים, אומרת שתעשה ולא עושה כמובן.
אם אני תופסת אותה 'על חם' ( היא תמיד הולכת לפינה שקטה) מושיבה אותה על השירותים היא תמיד עוצרת את הקקי.
יש לה גם גישה חופשית לסיר וגם שם לא עושה.
אן היא משחקת עם הבובה לבובה תמיד בורח בתחתונים, וניסיתי לברר למה אבל לא קיבלתי תשובה.
חשוב לי לציין שכל שאר הגמילות עברו ממש נהדר ובצורה חלקה ( הנקה, בקבוק, מוצץ ועוד..).
מה ניתן לעשות ? זה כבר מרגיש לי שהפך להרגל ואני לא רואה בכלל מגמת שיפור, להפך. אם פעם היתה מספרת לי בבכי שברח לה בגן, עכשיו היא צועקת את זה די בהתלהבות וישר אומרת 'לא נורא'…
אודה לעזרתך,

דיון

[חיים עמית]

שלום לך,
האם היית מסכימה להבנה שמה שהתחיל כרצון טבעי של בתך לגמילה מחיתולים הפך למאבק כוח ביניכם?
בברכה,
חיים עמית

[אלמוני]

תודה על המענה המהיר.
חשבתי שאולי זה קשור לשליטה , אבל אשמח להבין איך זה הפך למאבק כח ואיך להמנע מזה ?
חשוב לי לציין שאנחנו לא מגיבים לזה בכעס , או באכזבה ממנה.
(אני לא יודעת איך בגן הן מגיבות לזה, לפעמים היא אומרת שהגננת עצובה או כעסה ופעם היתה שואלת אותי אם אני כועסת ועניתי שלא ).

[חיים עמית]

זה קורה. משהו שהיה חשוב יותר לה, הפך להיות למשהו שיותר חשוב לכם. חבל. וזה קורה בתקופה שבה נושא השליטה מאוד מעסיק ילדים קטנים. לכן. עליכם להחזיר לה את תחושת השליטה. כדאי שתרגיעו ותעודדו: "אנחנו מבינים שאת רוצה לעשות מתי שתרגישי שאת מוכנה, וזה בסדר. אנחנו סומכים עליך שתצליחי בכך". מה דעתך?

[אלמוני]

אני אשמח לנסות, רק רוצה להבין יותר :
מעבר לשיחה הזו לא לדבר איתה יותר על זה בכלל?
וכשבורח לה פשוט להחליף בלי להתייחס לזה ,לדבר על דברים אחרים תוך כדי ?
להםסיק לקרוא לה ספרים בנושא ?(אגב היא בוחרת אותם גן מיוזמתה מלא פעמים ורוצה שאקריא לה).

[חיים עמית]

נכון, לא לדבר על זה מיוזמתכם. להתייחס עניינית כשאת מחליפה לה. לקרוא ספרים בנושא רק אם היא רוצה.

[אלמוני]

היי,
שוב תודה
עשינו איתה את השיחה, וביקשתי שגם בגן ינקטו באותה גישה.
אתמול בעלי שם לה חיתול ללילה, היא שאלה אותו אם הוא מרשה לה לעשות בחיתול קקי, הוא השיב בחיוב והיא אכן עשתה.
היום בבוקר לפני שהורדנו את החיתול לילה, ביקשה ממני רשות לעשות קקי בחיתול, לפני שמורידים ועשתה…
שאלתי : זה נכון להשיב בחיוב?
זו פעם ראשונה שהיא מבקשת רשות לעשות בחיתול.
תודה

[חיים עמית]

אין ספק שזה מאוד מעודד שבתכם מגיבה חיובית כל כך מהר לשינוי המסר שלכם.
וכן, בוודאי שעליכם להשיב בחיוב. הרעיון הוא להשיב את השליטה על התהליך אליה.
יחד עם זאת, צפו לאכזבה שתגיע… היא תבחן אתכם אם אתם באמת רציניים.

[אלמוני]

אז אחרי חודש שלא התעסקנו בזה אין שיםור
חשוב לי לציין שהיא עושה קקי רק בגן (בתחתונים) ובבית לא עושה בכלל קקי
אני לא יודעת איך מגיבים בגן לזה שבורח לה.
עם פיפי אין בכלל בעיה.
אבל אני עדיין אובדת עצות .

[חיים עמית]

עליכם להתמקד על מה שקורה בבית ולא מה שקורה בגן. אם בבית יהיה בסדר, גם בגן יהיה בסדר. מדוע היא לא עושה כלל קקי בבית? אני מציע, בכל מקרה, להנהיג הרגל של ישיבה בשירותים, או על הסיר, פעמיים ביום – בבוקר ובחזרה מהגן – לחמש דקות. אם עושה קקי לפני, מפסיקים. אם לא עושה בכלל, גם מפסיקים בכל מקרה. אתם יכולים להיות איתה.

[מאת]

תגובות