• מאת
    דיון
  • #3159 הגב
    מירב
    אורח

    שלום חיים!
    אני מטפלת הרבה שנים בילדים בגיל הרך. השנה יש לי ילד חמוד מאוד שהוריו חושבים ככל הנראה שככל שהם יהיו יותר חרדים לו ויותר ביקורתיים כלפי זה יעשה אותם הורים טובים יותר. הם החליטו לגמול אותו באופן חד צדדי בלי להתיעץ איתי לגבי העיתוי והאופן שבו גומלים, הוא לא מוכן לגמילה (בן 2.3 ) ו"בורח" לו הרבה מהרגיל, גם בשינה וגם ביום. היום הוא נפל על הראש אחורה מהבינבה ונוצרה לו בלוטה גדולה בראש כתוצאה מהמכה. בשני המקרים הסגנון של השיחה, החשדנות, הניסיון לטפול עלי אשמה, המילים המזלזלות, היה מאוד מעליב, תוקפני, וחסר כל תועלת. אני מעונינת שבשנה הבאה הילד יהיה במסגרת אחרת, אני לא רוצה להמשיך איתו עוד שנה בגלל שאני רגישה, נפגעת ולא יודעת "להחליק" סגנון כזה. איך לומר להם את זה? האם זה אתי לעשות את זה? האם בשיחה או "על הדרך", אני מתלבטת מאוד, למרות שאני יודעת שטובת הילד היא להשאר אצלי עוד שנה כדי ליצור רצף ובידיעה שההסתגלות שלו קשה, אבל לי קשה לתפקד עם הורים כאלה…
    אודה לך על כל עזרה,
    תודה,
    מירב

מוצגות 2 תגובות – 1 עד 2 (מתוך 2 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #3160 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום מירב,
    קשה לטפל בילדים, גם כשאוהבים אותם, כשהוריהם פוגעים ומעליבים. יחד עם זאת, מודעותכם לרגישות ולפגיעות שלך, יכולים לסייע. את מבינה שטובת הילד דורשת שימשיך להיות אצלך, אך אינך יכולה לעשות זאת בכל מחיר. לכן, אני מציע שתזמיני את ההורים לשיחה, לא "על הדרך". בשיחה תבהירי להם את האהבה שלך לילד ואת הבנתך שחשוב שימשיך אצלך בשנה הבאה. במקביל תשתפי אותם בקושי שיש לכם בעבודה איתם: החשדנות, הזלזול, התוקפנות. חשוב שתבהירי גם את קבלתך את המנדט שיש להם לקבל החלטות לגבי הילד, אבל את בקשתך שיתייעצו איתך ולפחות יתאמו איתך, כדי להקל על הילד בגן. תבדקי בשיחה את פתיחותכם של ההורים לשנות גישה. גם אם הגישה לא מיד תשתנה, מה שחשוב שתשימי לב אם יש סיכוי שזה יקרה, בעקבות הפגישה. תמיד יש לך אפשרות לומר לאחר מכן "לא" ברור והחלטי, שגם יהיה חזק יותר, בעקבות שיחה כנה ומבהירה שכזאת, אם היא לא תביא תוצאות חיוביות.
    בברכה,
    חיים עמית

    #3161 הגב
    מירב
    אורח

    לחיים שלום!
    תודה על התשובה, זה בדיוק מה שעשיתי לפני חודש כשהיא התפרצה עלי בטלפון והטיחה בי שרק אצלי הוא "מפספס" והגמילה לא הולכת "חלק" ובבית לא היה לו פספוס אחד. כל השיחה הזו היתה בסגנון פקודות, תקיפה, חיפוש אשמים, וחוסר ניסיון להבין שאני לא יכולה לגרום לילד לפספס אני רק רוצה שיעשה הכל מרצונו ולא מתוך לחץ שהם מפעילים עליו, ושלא ירצה אותם, אלא יעשה זאת מתוך בגרות, אחריות ורצון. באותה הזדמנות הזמנתי אותם לשיחה בביתי והבהרתי להם שלא מעניינת אותי מידת החרדה שלהם, אין לאף אחד זכות בעולם לדבר אלי כך, לא נרשמה התנצלות. כמו כן הסברתי להם את הגישה החינוכית הכללית שלי ואת השיטה שלי בגמילה הנובעת מגישה זו. והם החליטו שהם רוצים להמשיך במשפחתון. לאחר חודש, כלומר אתמול, שוב היתה שיחת טלפון מאשימה, תוקפנית, בסגנון שלא נעים לשמוע ושגרם לי לרעוד במשך הרבה שעות, עד היום בצהריים, שלאחר שיחה עם עו"ד שהבהיר לי שמחובתי לעשות הכל על מנת לסלק את האנשים שגורמים לי לחוסר שקט נפשי ולסיקול היכולת שלי לעבוד עם ילדים מבלי לפחד, הודעתי לאמא של הילד שאיני מעונינת להמשיך את ההתקשרות בינינו גם בשנה הבאה. התגובה הראשונית היתה מקבלת ומסכימה. מקוה שכך ימשיך.
    בכל מקרה תודה על הכל, ואם יש כאן הורה שקורא את ההתכתבות הזו שיידע, למטפלות ולגננות ולמורות יש נשמה ולב, ואנשים שעובדים עם ילדים לא יכולים לעבוד תחת התוקפנות הזו. בדרך ארץ אפשר להשיג הכל! אני, בכל אופן, מוכנה להפגע מבחינה כלכלית אבל לא לספוג עלבונות.
    ערב טוב!

מוצגות 2 תגובות – 1 עד 2 (מתוך 2 סה״כ)
מענה ל־הורות בסגנון תוקפני
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן