• מאת
    דיון
  • #17806 הגב
    מרים
    אורח

    חיים שלום,
    קודם כל אני רוצה להודות על ההזדמנות המעולה הזו ללמידה ולהתפתחות שלנו כהורים, אנחנו צופים שנינו בהרצאות וזה גורם לנו להבין שאנחנו דיי בכיוון הנכון בהתמודדות עם מצבים מאתגרים ובכלל.
    יש לנו שתי בנות, הגדולה בת 3 והקטנה בת שנה. הייתי רוצה להתייעץ בנוגע לילדה הגדולה. אנחנו כבר כמה חודשים בתהליך הפחתה ממוצץ במהלך היום (בלילה היא מקבלת מוצץ וגם בשנת צהריים הגן). בגן היא כלל לא לוקחת מוצץ ואף לא מבקשת, וגם במצבי מצוקה רגשית היא מתמודדת עם עזרת הצוות ובלי המוצץ. בבית אנחנו מנסים להקפיד על כך שלא מקבלת מוצץ במהלך היום. לאחרונה היא מבקשת מוצץ בלי הפסקה, לא רק במצבי קושי או תסכול, ומסרבת להיפרד ממנו במהלך היום. אם אנחנו מתעקשים על כך שתוציא אותו (אחרי שנרגעה ומסוגלת לעשות זאת) היא יכולה לבכות בלי הפסקה, לפעמים גם זמן ממושך מאד ובעוצמות גבוהות. אני תוהה איך להגיב אליה במצבים האלו, האם נכון לתת לה את המוצץ להירגע ואז שהפרידה ממנו תהיה בשליטה שלה, או לקבוע עובדה שבמהלך היום אין מוצץ וזהו? בתחושה שלנו היא לחלוטין מסוגלת להתמודד עם מצבי תסכול ויש לה כוחות לכך. וגם אנחנו לא מצליחים להבין את הדרישה למוצץ כשהיא רגועה ומשחקת (זה משהו שלא היה עד עכשיו מאז שהתחלנו את תהליך ההפחתה)

    תודה רבה,
    מרים

מוצגות 22 תגובות – 1 עד 22 (מתוך 22 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #17807 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום מרים,
    אני מאוד שמח לקרוא שהצפייה בהרצאות מחזקת אתכם שאתם בכיוון הנכון. הביטחון שלנו בעצמנו כהורים הוא קריטי להצלחתנו להשפיע בהורות. ספרי האחרון מצהיר על כך בריש גלי: "הורים בטוחים בעצמם – מנהיגות הורית בגיל הרך".
    לגבי שאלתך, נראה לכאורה שהלחץ המופעל על בתכם, בגן ובבית, על אף שלכאורה הוא משיג תוצאות חיצוניות טובות, גורם לה למועקה נפשית נכבדה. אחת התוצאות היא נסיגה התנהגותית, בקשת מוצץ בלי הפסקה, כולל דרישה למוצץ גם כשהיא רגועה. מה דעתך?
    אם יש בכך משהו נכון, יתכן שזה צריך להביא אתכם לשקול את המטרה שלכם: הפחתת שימוש במוצץ במהלך היום. להזכירך, המטרה שלנו כהורים צריכה להתאים לערכים שלנו, לתפישות שלנו, אבל גם למאפייני הילד. בתכם גדולה, מסוגלת להתמודד עם מצבי תסכול, אבל אולי פחות ממה שאתם חושבים, ובכל מקרה, יתכן שהמחיר שהיא משלמת על כך יקר מדי. מה דעתך?
    בברכה,
    חיים עמית

    #17814 הגב
    מרים
    אורח

    הי חיים, תודה על התגובה המהירה. אני מתנצלת לא ראיתי שענית ואז שבת וחג.. והנה רגע פנוי לענות ולהגיב. הכוונה שלי היתה הפחתה בשימוש במוצץ במהלך היום . בלילה היא נרדמה עם המוצץ ולדעתי לא בשלה להפרד ממנו כעת. צורם לי לחשוב שאנחנו גורמים לה למועקה נפשית בבקשה שלנו לא להשתמש במוצץ במהלך היום. אז עכשיו אני שואלת מה עושים עם זה כעת? האם לתת לה להיות עם מוצץ כל הזמן בפה? האם היא באמת אינה מסוגלת להתמודד עם מצבי מצוקה בלעדיו? איך אני יכולה לדעת את זה בעצם?

    תודה,
    מרים

    #17815 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    הי,
    ההשערה שלי היא שמה שנראה כפעולה קלה עבור בתכם, העובדה שבגן כלל אינה משתמשת במוצץ למעט שינה, אינו כל כך פשוט עבורה. היא מתאמצת מאוד ותוצאות המאמץ הזה מתבטאות בבית, ברגרסיה גדולה. יתכן שאני טועה, כי עדיין איני מכיר מספיק אתכם ואת בתך. נברר זאת ביחד.
    האם תוכלי לספר לנו מעט על בתך הגדולה מעבר לעניין המוצץ? משהו על העיסוקים שלה בבית, מה היא אוהבת, כיצד היא פועלת? אולי משהו על תהליך ההתפתחות שלה?
    לילה טוב,
    חיים עמית

    • התגובה הזו עודכנה לפני לפני 4 שנים, 9 חודשים ע"י חיים עמית.
    #17820 הגב
    מרים
    אורח

    בוקר טוב,
    היא ילדה אנרגטית עם דמיון מפותח, אוהבת לשחק במשחקי בובות, לקרוא ספרים, לספר סיפורים, לשיר שירים. היא שמה לב להכל, למשל אם החלפנו וילון או הזזנו פריט בבית. ילדה סקרנית מאד, שואלת ומתעניינת ואוהבת להרגיש חלק ממה שקורה בבית. היא אוהבת חברים, שבאים אליה או ללכת אליהם. לא תמיד קל לה לחלוק את הצעצועים שלה עם חברים, במיוחד אם זו בובה או צעצוע שמחוברת אליהם במיוחד. היא מאד עצמאית, היא רוצה לנסות הרבה דברים לבד ולהראות לנו שהיא גדולה ויכולה, ואנחנו מאפשרים לה (בגבולות הבטוחים כמובן).

    אני לא יודעת כמה עוד לספר עליה, ואם מה שכתבתי עונה לך על מה שרצית לדעת?

    #17821 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    זה מצוין. מצטיירת ילדה מפותחת, עצמאית שרוצה להרגיש גדולה.
    האם תוכלי לספר משהו על תהליך ההתפתחות שלה עד עכשיו? האם ינקה? האם היה לה חפץ מעבר? מה קורה מבחינת שינה? אכילה? גמילה מחיתולים? איך קיבלה את לידת אחותה?

    #17822 הגב
    מרים
    אורח

    בנוגע לתהליך ההתפתחות, היא עברה מהר (יחסית) את אבני ההתפתחות, החלה לזחול בגיל חמישה חוד' עמדה בגיל שמונה חוד' והחלה לצעוד לבד בגיל שנה וחודשיים. היא ינקה מעט ולקחה במקביל גם בקבוק. ומגיל שלושה חודשים רק בקבוק של תמ"ל. לא היה לה חפץ מעבר מסויים, או שמיכי שמחוברת אליו במיוחד. שינה זה נושא מאתגר, מגיל ממש קטן היתה נאבקת בשינה ולא רוצה להתמסר אליה. התחילה ללמוד שינה עצמאית בגיל חצי שנה, אבל רק כשנכנסה למסגרת בגיל שמונה חוד' היא החלה ללמוד להרדם לבד. כמובן שזה השתנה עוד הרבה פעמים מאד ועד היום. היו תקופות שנרדמה לבד ותקופות שהיתה זקוקה לנו. עכשיו היא שוב בתקופה שזקוקה שנשב על ידה עד שתרדם. תהליך הגמילה מחיתולים היה ממש בסדר. התחלנו בגיל שנתיים וחצי כי חיכינו אחרי הלידה ואחרי הסתגלות בגן החדש. היא היתה בשלה לזה ולדעתי הרצון בעצמאות ממש דחף אותה קדימה. כמובן שלא הלך חלק אבל אחרי חודשיים היא למדה לשלוט על היציאות גם בגן וגם בבית (בלילה עוד עם חיתול). בנוגע ללידת אחותה, היא קיבלה את זה מאד קשה, היתה בוכה הרבה, הרגשתי שהיא כועסת עלי ולא רוצה אותי אבל במקביל זקוקה לי, ושזה הציף אותה. ולקח לנו כבית כמה חודשים עד שכולם הסתגלו למצב החדש ולתפקידים החדשים. עכשיו היא מאד קשורה לאחותה הקטנה ואוהבת אותה ומרגישה אחות גדולה

    #17823 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    יפה. אז האם היית אומרת שהתפתחות בתכם עד כה מאופיינת ברצון עז בהתמודדות עצמאית שבדרך כלל מצליח, אבל מדי פעם יש קושי גדול יותר, כמו קבלת לידת אחותה, וגם נסיגה גדולה, כמו בשינה עצמאית? והאם תסכימי שבשני המקרים התנהגות מקבלת וסבלנית שלכם, שמכילה את הנסיגה הזמנית, עזרה לה בהסתגלות?

    #17826 הגב
    מרים
    אורח

    אני ממש מסכימה בנוגע לקבלת לידת אחותה. פחות חושבת כך לגבי השינה, כי היו לה תקופות של נסיגה וחזרה לשינה עצמאית, ולא נסיגה אחת גדולה.

    #17829 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    אם כך, מרים, בסיומה של "חקירה" פשוטה זאת, נחזור לשאלתך הראשונה בעניין המוצץ: "האם נכון לתת לה את המוצץ להירגע ואז שהפרידה ממנו תהיה בשליטה שלה, או לקבוע עובדה שבמהלך היום אין מוצץ וזהו?" נראה לי שמסתמנת עכשיו תשובה שמתאימה לתפישה ההורית שלכם ולמאפיין של בתכם – לעודד התמודדות עצמאית ככל האפשר, אבל להבין שיש התמודדויות שקשות לה יותר וצריך זמן וסבלנות – הלא כן? נראה שמה שראוי לעשות זה לאפשר לבתכם שימוש במוצץ ללא הגבלה במצבי תסכול ולחץ והיא תוותר עליו בהמשך ביוזמתה. לא נכון לדרוש ממנה הפסקה מוחלטת ממנו, רק כי בגן היא מסוגלת לעשות זאת. לבתכם יהיה קל יותר להיענות לדרישתכם ההגיונית שלא תשתמש במוצץ שלא לצורך, כאשר היא תרגיש שהצורך האמיתי שלה נענה על ידכם. כך זה קרה במקרים אחרים שתיארת וכך זה יקרה גם במקרה זה. מה דעתך?

    #17833 הגב
    מרים
    אורח

    אז אם אני מבינה נכון את הכוונה שלך, לאפשר לה את המוצץ מבלי להגביל, וגם כשהיא כבר רגועה לא להעיר לה עליו, עד שהיא תחליט שמסוגלת להיפרד ממנו? אני חוששת שהיא לא תרצה להוציא אותו כלל ושמסוגלת להעביר אחה"צ שלם עם מוצץ בפה. ואני מודה שזה מפריע לי. אולי אני צריכה לשחרר את הנושא פשוט?

    #17834 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    בגדול, נכון. בתך ילדה חזקה, מתמודדת היטב בדרך כלל, עקשנית, שחשוב לה לעשות הסתגלות בדרך שנכונה עבורה. שימי לב, שאני מדבר אך ורק על מצבים שבהם ברור שהיא זקוקה למוצץ לנחמה, להרגעה. אז כן, במצבים אלה, אני מציע לך לנסות פשוט לשחרר את הנושא, על אף שזה קשה לך. בואי ננסה שבוע תמים ואז תשתפי אותנו במה קורה. מוכנה?

    #17835 הגב
    מרים
    אורח

    אנסה ואעדכן. תודה!

    #17836 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    יופי. בהצלחה.

    #17837 הגב
    תמר
    אורח

    שלום חיים ושלום מרים,
    אני קוראת על הנושא עליו אתם דנים ומזדהה עם המצב והתחושות החזקות שלי בחוסר יכולת לשחרר.
    האם זה יהיה בסדר שאכנס לדיון שלכם ואשתף במה שקורה אצלנו בבית?
    זה יעזור לנו, בתקווה שגם לבתים אחרים 🙂
    תמר

    #17838 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    יופי תמר! זה מאוד חשוב! את וכל שאר המשתתפים בקורס מוזמנים להתערב גם תוך כדי הדיונים.

    #17839 הגב
    תמר
    אורח

    מצויין. אז ככה, הגדולה שלנו בת 4, הקטנה בת שנה ו5 חודשים. כבר מזמן רצינו להיפרד מהמוצץ, ואני חושבת שאנחנו מנהלים שיחות על הנושא הזה ביננו לבינה כבר מעל שנה… העניין הוא שמאז שהעלנו הילוך בשיחות ובבקשות להפחית ולחשוב יחד על דרכי פרידה ממנו, היא יותר יותר נזקקת לו. ברור שברגעי כעס, קושי ומשבר היא ישר לוקחת אותו. אך גם מיד כשחוזרים הביתה מהגן היא הולכת למיטה לקחת אותו ומכניסה מיד לפה וישר רואים רגיעה, כמו אוויר לנשימה… קצת מזכיר התנהגות של התמכרות. בבוקר היא מתעוררת וכל זמן ההתארגנות עד היציאה מהבית זה יחד איתו בפה. בזמן משחק אנחנו לא מוכנים לשבת איתה אם היא לא שמה אותו בצד.
    היינו רוצים להפחית מאוד ואף להיפרד ממנו אך באמת לא יודעים איך…
    ומזדהה עם ההרגשה של מרים שקשה מאוד לא להתעצבן ולהעיר כל פעם שאני רואה אותה עם המוצץ…

    #17840 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    כאמור, אני מזמין גם משתתפות נוספות, וגם משתתפים כמובן, להצטרף לדיון: לשתף בחוויותיהם, לייעץ מניסיונם וגם להתייעץ בהתלבטויותיהם. כל זאת נאמר כדי להבהיר שהמשך דבריי אליך אין בהם כדי לחסום אחרים להתערב כאן.
    וגם אני ממליץ לכם "לקפוץ" להרצאה השביעית בקורס העוסקת בגמילה מחיתולים. יש כמה עקרונות דומים בכל גמילה שהיא. אחד העקרונות החשובים הוא בשלות הילד, שמורכבת מבשלות פיזית, שכלית ורגשית. רעיון נוסף הוא להתחיל את הגמילה לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. נכון, קשה לדעת. במקרה שלכם, נראה שבתכם בשלה לפרידה מהמוצץ במובנים רבים, גם רגשית במובן שהיא רוצה זאת, אבל ההרגל שנוצר מקשה עליה מאוד. נראה שהיא זקוקה לתקיפות רבה יותר שלכם כדי לעזור לה לבצע את התהליך. למשל, אתם נוהגים כהלכה שאתם לא מסכימים לשחק איתה עם המוצץ, אבל טועים שאינכם דורשים זאת בזמן ההתארגנות בבוקר. העיקרון שצריך להנחות אתכם הוא שהשימוש במוצץ צריך להיות פונקציונלי, רק לצורך הירגעות כשהיא נדרשת. משעה שתגיעו לזה, תוכלו יחד איתה לעשות את הקפיצה הגדולה ולהעלים לגמרי את המוצץ.
    באופן מעשי, ואיעזר בכם גם כדי להמחיש את מיומנויות המנהיגות ההורית, הבהירו לבתכם שבגלל שאתם רואים כמה קשה לה, אתם תעזרו לה ותקבעו כללים חדשים שיעזרו לה להיפטר לגמרי מהמוצץ. תבהירו לה שני מצבים לערך שבהם היא יכולה להשתמש במוצץ – למשל, כשהיא במצב רגשי נסער ובחזרה מהגן – ואף לא מצב אחר! היו בהירים, עקביים ונחושים. זאת הצבת גבולות. תהיו אמפתיים אליה, תגלו הבנה לקושי שיהיה לה. זה מיומנות ניהול הדיאלוג. תעצימו אותה: תספרו לה על הישגים אחרים שלה שהצליחה בהם על אף שהיה לה קשה. תדברו איתה ביחד ובכך תתנו לה לחוש את עוצמת השותפות ההורית שלכם. אתם יכולים לשתף אותה כמה קשה לכם יהיה להתמודד עם הבכי שלה כשהיא תרצה מוצץ ולא תוכל, וכמה תהיו חזקים עבורה ולא תוותרו. זאת מיומנות הדוגמה האישית. מיומנות הגמישות מתבטאת בכך שאינכם לוקחים לה את המוצץ בבת אחת אלא בנסיבות מסוימות, ומיומנות החשיבה האסטרטגית מלווה את כל תהליך ההתייעצות הזה.
    מה דעתך?

    #17886 הגב
    גבי
    אורח

    שלום חיים,
    רציתי לומר לך תודה על ההדגמה היפה שעשית דרך הבעיה שהעלתה מרים למיומנויות מנהיגות שאתה כה הרבה מדבר עליהן בהרצאות.
    לשמחתי אצלנו נושא המוצץ דווקא רגוע. אולי בגלל שהילדה שלי כל כך פעלתנית היא כמעט ולא משתמשת בו. אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם הייתי צריכה לקחת לה אותו בכוח… במחשבה שנייה, לאחר ההשתתפות בקורס הנפלא הזה, אני חושבת שלא הייתי לוקחת אותו בכוח, אלא פועלת יותר בחוכמה…
    אז שוב תודה ואני סקרנית לקרוא תגובות נוספות של משתתפות ואולי גם של משתתפים…!

    #17889 הגב
    תמר
    אורח

    קודם כל תודה על האפשרות לשיתוף ועל קבלת מענה מקצועי ואמפתי.
    מאז שכתבתי את הדברים עברו כ12 ימים… בהם ביתי החליטה לזרוק לפח מוצץ אחד מהשלושה (נשארה עם שניים), קיבלה על כך עידוד רב ואף צמצמה את זמני השהות עם המוצץ. הרבה דיברנו על המוצץ בימים האלו…
    הבוקר היא עשתה מעשה חיובי ואף מפתיע והחליטה לזרוק את שני המוצצים הנותרים שלה לפח. בתחילה זרקה אחד, חיבקתי אותה ועודדתי אותה ולאחר כמה דקות זרקה את האחרון שנותר לה. זו שמחה גדולה עבורי, אך צעד חיובי זה קורה בתזמון גרוע ביותר בשבילי. בן זוגי לא בארץ כבר שבוע וחוזר רק עוד שבוע וחצי… אני מאוד מאוד מאוד חוששת מהיום בלילה ומהימים הקרובים. אם זו היתה רק היא בבית הייתי יותר רגועה, אך יש גם את אחותה בת השנה וחצי שזקוקה לתשומת לב רבה…
    אני לא יודעת אם אני זו שחוששת מידי, יכולה "להרוס" את התהליך הזה של הפרידה מהמוצצים…
    בגדול הוצאתי אותם מהפח וניקיתי, למקרה חירום בלבד. אך אני בהחלט לא יודעת אם זה יהיה נכון להחזיר לה אותם.
    אז בעצם השאלה שלי היא: איך אני מתמודדת ומה עליי לעשות במידה ויהיה משבר?
    אגב, ראיתי את הרצאה 7 על כמילה מחיתולים ואלו עקרונות שלקחתי לתשומת ליבי.
    תודה רבה
    תמר.

    #17890 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום תמר,
    איזו התקדמות ענקית של בתך! כל הכבוד. אני יכול להבין את חששותייך ומחזק אותך לא לסגת בתהליך, כדי לא להזיק להתקדמות של בתך. נכון, עלול להיות קשה, אבל זה היה קשה בכל מקרה, בין אם האב בארץ ובין אם לאו. אנחנו לא יכולים לבחור את העיתוי האידיאלי להתפתחות. זה פשוט קורה. ובתך שם. אז היי חזקה, עודדי את בתך אם יהיה לה קשה. חזקי אותה בתהליך שהיא עושה, גלי אהדה לקשיים שלה, אבל אל תיסוגי אחורה.
    את מוזמנת להמשיך לשתף כאן בזמן אמת, ואשתדל לעזור לך מהר ככל שאוכל.
    חיים

    #17891 הגב
    תמר
    אורח

    אז היה לי אחהצ לא קל… עוד הספקתי לראות את הכתוב שלך (תודה על זה) והזכרתי לעצמי את הדברים בזמן המשבר שהגיע שכלל לא היה קשור במוצץ, אך ברגע אחד של קושי היא היתה זקוקה לו ואני מצאתי את עצמי מחבקת אותה במשך חצי שעה של בכי ומירורים על הרצון העז להחזיר את המוצץ. זה היה נראה כמו אדם שלקחו ממנו את ההתמכרות שלו. כאבתי את הכאב שלה וכל הזמן חשבתי למה לא להוציא אותו וזהו… והקטנה שלי לא מאוד עזרה למצב (כי גם היא בכתה)… איכשהו הוצאתי אותה מזה עם ביצת קינדר והצעה לצאת החוצה לטיול ואז הכל השתנה ברגע.
    בערב לפני השינה קיבלתי נאום מרגש עד דמעות ולרגע היה נדמה שהילדה בת 4 שלי היא למעשה בת 8… אחד הדברים שהיא אמרה זה: תודה אימא שעזרת לי כשהיה לי קשה ושבכיתי הרבה. בסוף הלכה לישון בלי מוצץ, אמנם אצלי במיטה אבל בלי… אני גאה בה מאוד וגם בעצמי. מקווה שזה סופו של עידן המוצצים בחייה…

    #17892 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    בוקר טוב תמר,
    תודה לך על שאת משתפת אותנו בחוויית ההתמודדות שלך. כמה מרגש וכמה מלמד!
    אכן, צריך כוחות רבים כדי להיות הורה שמצליח להישאר איתן עם עצמו מול כאב הלב של ילדו ושל עצמו.
    אבל, הידיעה שאנחנו עושים את הדבר הנכון מחזקת אותנו גם כשזה קשה.
    כל כך קל לעשות בהורות את מה שקל גם אם הוא לא נכון. קשה הרבה יותר לעשות את הדבר הנכון כשהוא קשה.
    ואת הצלחת לעשות את זה! כל הכבוד!ואיזו בת מקסימה יש לך שיודעת להעריך את זה.
    אכן, חוויה משפחתית מחזקת.
    בברכה,
    חיים עמית

מוצגות 22 תגובות – 1 עד 22 (מתוך 22 סה״כ)
מענה ל־Reply #17834 in הפחתה בשימוש במוצץ
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן