- This topic has 3 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 5 שנים, חודש 1 by .
-
דיון
-
חיים שלום,
יש לנו ילדה בת 8. היא ילדה נעימה, חיובית ובילדותה הייתה עם המון שמחת חיים. בשנתיים/ שלוש האחרונות אנחנו מבחינים בכך שבסיטואציות רבות היא מגיבה בבכי רב, קשה ומיבב. היום לדוגמה הגיעו אלינו אורחים והיא לא רצתה ללכת לחוג. מיד כשהיא התקשרה אלי לדבר על כך, השיח היה יללני ולאחר שהבהרתי לה שהיא צריכה ללכת לחוג, מאותו רגע ואילך השיח נהיה בבכי ויללות רמות (נושא החוג זה אישיו בנפרד).
אני מתרשם שהעניין הזה הוא בעיקר מולנו שכן המורה לא שיתפה אותנו בבעיות מהסוג הזה כלל.
במקרים רבים כשמעירים לה אפילו הערה עדינה היא מגיבה בכעס.
עוד אוסיף שבאחת הפעמים שביקשתי ממנה להפסיק לבכות היא שפכה מונולוג שמסביר על זכותה לבכות, על כך שזה לא מפריע לאיש ושזו הדרך שלה להתמודד עם הדברים קרי, היא מבטאת את עצמה נהדר.
לסיום אוסיף שהיא משדרת לי כבר תקופה לא קצרה צורך לעשות פעילויות אחד על אחד בעיקר מולי. בקשות שבשל לחץ בעבודה ובמקומות אחרים, לצערי הרב, לא מתקיימות.
אשמח לדעתך בנושא. האם יש לה קושי רגשיאו שמא זה מולנו? מה הדרך הנכונה להכיל את זה? איך נכון לגשת לסוגיה הזאת? ברורה לי היריעה. יש לנו את הספרים שלך ככה שאם תוכל, תפנה אותנו לאח הספרים ונרחיב את היריעה.תודה