מוצגות 19 תגובות – 1 עד 19 (מתוך 19 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #24618 הגב
    מוריה
    אורח

    שלום חיים.
    יש לנו ילד בן 5 וחצי שהוא הבכור ואחריו עוד אח בן 3. הוא ילד רגיש מאד , מלא בשמחת חיים וחברותי. כשיהיה בן שלוש וכמה חודשים, לקחנו אותו לקלינאית תקשורת עקב קשיים בהיגוי והשפה. הוא ביטא התנגדות רבה בטיפולים ולכל תרגול מסוג שהוא, היות והוא היה מודע כבר אז לקושי שיש לו ופשוט לא היה מוכן לעשות כלום, והיה גם כועס כשנדרש לשתף פעולה. לאחר תקופה הפסקנו את הטיפול כי לא היה טעם. אחרי חצי שנה התחלנו שוב אצל קלינאית תקשורת אחרת. הוא יותר שיתף פעולה בהתחלה, אך לאט לאט גם אצלה הוא התעקש והתנגד לא לעשות כל מיני תרגילים למיניהם ותמיד רצה רק לשחק, אך גם כששיחקה איתו ותוך הכניסה תירגול הוא התנגד. עם הזמן על מנת שיתקדם, התחלנו במתן חיזוקים של פרסים קטנים אחרי כל תירגול בבית, וזה עזר. אמנם לא אידיאלי אבל הילד עשה דרך וניכר שיפור משמעותי בדיבור. עדיין יש דברים שעוד עובדים עליהם ועושים תירגול . לאחרונה הגננת דיברה איתי כמה פעמים שלקראת ההכנה לכיתה א' היא רואה את הקושי שלו להתמודד עם משהו שקשה לו. לא הופתעתי, כי זה דבר שרואים בבית הרבה. אם זה במשחק שלא מכיר וישר מתנגד (אך בסוף נהנה), או כל דבר קטן שרק למד , הוא ביטא זאת כאילו זה הדבר הכי קשה שיש ואין לו כח … הבנתי שהוא זקוק לחוויות הצלחה, אך מרגישה שהעמדה שהכי קל לו להשתמש בה היא לוותר… אני מנסה לחשוב מה אני יכולה לעשות עם זה? אני כל הזמן נותנת לו חיזוקים חיוביים ומעריכה אותו, ואוהבת אותו, אבל מרגישה שההתנגדות הזאת מקשה עליו להתקדם. אין ספק שכבר התקדם כי יש לו המון מוטיבציה (לטענת הגננת) וגם התבגר. אני חוששת מכך היות והגננת חושבת שיתכן וכדאי שישאר עוד שנה בגן, ואנחנו לא רוצים. ומנסים לעזור במה שאפשר. אשמח לשמוע דעתך. תודה רבה

    #24619 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום מוריה,
    אני מבין שהמטרה שלכם היא לעזור לבנכם להתמודד עם משהו שקשה לו, נכון? זה מעבר לבעיה בהגיית השפה. הייתי שמח שתביא כמה דוגמאות קונקרטיות שבנך מוותר, לא מתמודד עם משהו שקשה לו, והוא לא משהו חדש. כלומר, הוא מכיר, יודע, ובכל זאת מעדיף להימנע.
    בברכה,
    חיים עמית

    #24620 הגב
    מוריה
    אורח

    רוב הקושי הוא בעיקר עם דברים חדשים שלא מכיר ועוד לא יודע אם מסוגל להם או לא.. אך מידי פעם גם בדברים שמכיר. למשל למד בגן לכתוב את שמו. כבר כתב הרבה פעמים ,ובאחד הימים הגננת ביקשה שיכתוב את שמו בדגם הרכבה , והוא ישר אמר לה שהוא לא יודע, והיה מתוסכל. וגם אחרי שעשתה איתו אות אחת, הוא עדיין לא ידע איך להמשיך. מה שאני אומרת הוא שבאמת קשה לו בעיקר בדברים חדשים. אך כשזה נוגע גם לדברים שצריך ללמוד על מנת להתקדם (כמו למשל ההיגוי בדיבור או לקראת כיתה א') הוא בכלל מתנגד. אני נותנת לו הרבה חיזוקים כי מרגישה שהוא זקוק אבל זה לא מספיק לו…ואמנם כשהתחלנן לתרגל איתו את התרגילים בדיבור חיזקתי בפרסים ועדיין, אני לא יכולה להמשיך עם זה גם בחלק הזה של הלמידה לקראת כיתה א' (אותיות המספרים וכו'), כי זה לא נכון. מצד שני הוא לא רוצה ואני לא יכולה להכריח אותו.

    #24623 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    אני חושב מוריה שאתם, הגננת וההורים, טועים בתווית שאתם שמים על ילדכם, בהגדרה שלכם את הקושי שלו. אני אומר זאת בזהירות, שכן אני לא מכיר אתכם ואותו, אלא רק על סמך מה שאת כותבת כאן. הגננת מדברת על ה"הקושי שלו להתמודד עם משהו שקשה לו". את מדברת על "העמדה שהכי קל לו להשתמש בה היא לוותר". שתי ההגדרות לא נכונות. לבנכם מוטיבציה רבה להתמודד, והוא עשה מאמצים אדירים, למרות הקשיים הגדולים שלו. באופן טבעי הוא מנסה להימנע מלחזור ולהתעסק בתחום שמאוד קשה לו, אובייקטיבית: ההגייה והשפה בכלל. במיוחד שהפנים הם לעתיד, כיתה א'. זה רחוק עבורו ולא משמעותי. גם הדוגמה שהבאת לקושי שלו להתמודד עם דברים חדשים קשורה לשפה: לכתוב את שמו בדגם הרכבה. הוא נרתע מזה, שכן זה תחום חוסר הביטחון שלו. זה ולא אחר.
    אתם עושים המון עבורו, עוזרים לו בדרכים רבות וחשובות. אבל לפעמים לעשות יותר מדי, גם הוא יכול להזיק. הוא עלול להירתע יותר ויותר ממה שאתם מנסים לקרב אותו יותר ויותר. וחמור מכך, הוא עלול לפתח הכללה של דימוי עצמי שלילי, שכן אתם עושים הכללה של הקושי שלו: לא מתמודד עם דברים חדשים, לא מתמודד עם מה שקשה לו. וזה לא נכון!
    האם אני ברור? מה דעתך?

    #24626 הגב
    מוריה
    אורח

    שלום חיים. הבנתי את דעתך וכוונתך. אך יחד עם זאת אנסה לחדד זאת . ראשית, אני החלטתי למתן ולהרגיע עם הניסיונות ללמד אותו דברים הקשורים להכנה לכיתה א'. נכון שהבאתי דוגמאות שקשורות להגיה ולדיבור אך אני מרגישה שבעיקר קשה לי להתמודד ולקבל את דרך ההבעה שלו שהיא כעס והתנגדות, ישר . קיבל מתנה פאזל. שמח ממנו מאד, אבל כשהתחיל , ישר התעצבן שזה קשה ושהוא לא יודע. הוא מגיב ככה בכעס ןצעקות כשמתנגד. אפילו אם אומרת לו למשל שלפני שיוכל לשחק במשחק בטאבלט , צריך להתקלח. יש פה שיקול שלי כשנראה לא מוצא חן בעיניו ,אבל התגובה קשה לי. אני ממש מנסה לתת מקום לקושי וגם לכעס,אבל…זה כל הזמן מגיע כשמשהו לא מתאים לו.
    אולי הוא בודק גבולות? לא יודעת…ואז תוהה איך יכולה מלבד שיחה לגרום לו להבין שלא מתנהגים בצורה מסויימת . אני פחות מתחברת ל"איומים" (כמו לא תלך לחוג, לא תוכל לראות סרט וכו'). ובימים האחרונים הוא גם לא כל כך הקשיב לגננת וחיפש הרבה תשומת לב שלילית.
    אמא מוטרדת…

    #24628 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    אני שמח לקרוא שהחלטת למתן את ההכנה לכיתה א'. זה חשוב. צריך להוריד לחץ. לעשות פחות. להתאמץ פחות. זה קצת מוזר, לאור מאמצייכם עד כה, אבל זה מה שנראה לי נכון.
    הבאת שני מקרים, שנוכל להעמיק בעזרתם את הבנתנו את קשייו של בנך. בראשון הוא ביטא תסכול, כשהתחיל לעשות פזל שקיבל מתנה. כמה חלקים היו בפזל? כמה חלקים הוא מצליח לעשות עד כה ללא בעיה? בדוגמה השנייה, הוא כעס כשהתנת משחק בטאבלט במקלחת. זה הגיוני לא? מה רע בכך, שבנך מבטא תסכול וכעס על התנייה זאת? זה לא אומר שמשהו בהתנהגות שלך לא בסדר. אבל גם ההתנהגות שלו בסדר! ושוב, הבעיה, כפי שאני רואה אותה גם במקרה זה, היא מאמץ היתר שלך לרצות שהוא יהיה "בסדר", שיקבל את ההתנייה ללא כעס. משהו בציפיות שלך ממנו לא מתאים, לדעתי.

    #24644 הגב
    מוריה
    אורח

    שלום חיים. קראתי שוב ושוב את תגובתך. ולאחר הימים האחרונים ,אני חושבת שהבנתי את כוונתך.בעיקר בעניין הציפיות. זה בדברים הקטנים האלה שכנראה הוא הרגיש. למשל הכנתי משחק זיכרון של מספרים .. והוא נהנה לשחק. אז בכל פעם שהרמנו קלף אמרתי שצריך להגיד את שם המספר. (כדי שהוא יכיר את המספרים ככה), הוא אמר שהוא לא רוצה… וחשבתי על זה שאמנם זה משהו קטן, אבל מיותר. ועדיף שהלמידה הייתה נשארת רק בזה שיראה שאני אומרת. בגן התחלנו עם טבלה בשיתוף עם הגננת, שכל יום אם לא נגרר אחרי אותו ילד שנגרר אחריו עושה שטויות, ומקשיב לגננת, מקבל מדבקה. אם ישלים לפחות ארבע מדבקות ( בעצם לפחות ארבעה ימים), יקבל צ'ופר קטן ממני . יום אחד היה טוב אבל ביומיים לאחר מכן בעיקר בצהרון, התקשרו שניקח אותו כי הציק לילדים ,והפריע…וגם הגננת דיווחה שהציק לילדים. ואני לא מבינה למה הוא עושה את זה…רק מבינה שהוא אומר בזה משהו, אך לא יודעת מה. וזה מעציב אותי ממש.

    #24645 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    אני שמח לקרוא שאת מתחילה להבין כמה קשה לבנך להתמודד עם הציפיות הלא נגמרות להתקדמות, בכל דבר.
    מה שאת מתארת שקורה בצהרון, וגם קצת בגן, זה תוצאה של תסכול מתמשך, עד נקודת שבירה. הייתי אומר לו, בשמו: "אני מבין שקשה לך בצהרון, שאתה מאבד סבלנות, אולי אחרי שכל כך התאמצת כל היום בגן להיות בסדר, להצליח, להתקדם".

    #24646 הגב
    מוריה
    אורח

    צר לי להבין שכך גרמתי לו להרגיש , ושזה היה מתמשך. כך שאני מניחה שגם שינוי ההרגשה יכול להתמשך, ותוהה מה עליי לעשות פרקטית כדי לשנות את ההרגשה שלו? והאם השימוש בטבלה הוא טעות וגם מבטא ציפייה ממנו?

    #24647 הגב
    מוריה
    אורח

    אני גם רוצה להוסיף, שבשבוע האחרון הוא מבטא הרבה חשש שמתבטא בעיקר שמבקש שנבדוק כל הזמן שדלת הבית נעולה (בעיקר בשעות הערב אבל לא רק). בלילה לפעמים מפחד, אבל יודעת שזה הגיל , וזה לא חדש. העניין של הדלת הוא חדש..ואני מפרשת את זה בהרגשה שלי כחוסר ביטחון שהוא מרגיש , בבית. לצערי הרב.
    ומבינה כעת שלא משנה כמה אהבה אני נותנת לו, זה כנראה לא מספיק.

    #24648 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    אני לא חושב שיש בעיה עם משהו שלא נתת מספיק. נתת מספיק אהבה. יש בעיה עם משהו שנתת יותר, יותר מדי.
    אני מציע לעשות RESET, אתחול מחדש. להפסיק את כל הציפיות המתוכננות, המובנות, כמו טבלת החיזוקים. כרגע המשימה שלכם היא להרגיע, לתת הרגשה אמיתית שהוא טוב מספיק, שהתקדם מאוד, וגם מה שעדיין דורש שיפור, ישתפר בהמשך, כשירווח.

    #24649 הגב
    מוריה
    אורח

    שלום חיים. בימים האחרונים התמקדתי המון ברגיעה ובעיקר בחוויות הנאה משותפות שלא שייכות ללמידה. בצהרון דיווחו במשך כל השבוע שהיה קצת מאתגר כי הוא הציק לילדים והפריע, לא הקשיב למטפלות. היום כשאספתי אותו מהגן, הוא החזיר לי את הטבלה השבועית ואמר שלא הצליח לאסוף את כל המדבקות כי לא התנהג יפה. אמרתי לו שלא נורא ושאני גאה בו שהתאמץ. ואז הגננת דיברה איתי בצד. אמרה שהיה קשה היום וההתנהגות שלו הייתה פחות טובה. אמרה שהציק לילדים ,נגע בדברים שאסור לגעת והייתה קצת אלימות כלפי ילדים. אמרה שלדעתה זה יושב על משהו רגשי ושכדאי לפנות בהקדם לטיפול רגשי . אני חושבת שזה בסדר שלא אחשוב כמוה. לא נראה לי שזה מה שיעזור כרגע… אם רוצים מענה מידי, זה לא מה שיעזור. מה גם שלא על כל דבר לוקחים לטיפול רגשי. אבל אין ספק שזה שוב מטריד. איך עליי להתייחס למה שסיפרה וגם למה שהוא אמר (כמו למשל שסיפר שהתנהג לא יפה). ? איך אני יכולה לעזור לו להפחית את ההתנהגות הזאת?

    #24650 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    האם שיתפת את הגננת באסטרטגיית ההרגעה החדשה שאת נוקטת? אם תוכלי להפוך אותה לשותפה, זה יעזור מאוד.
    כשבנך סיפר לך שהתנהג לא יפה, אני מציע:
    1. לחזקו ולשבחו על כך שהוא מודע להתנהגותו ולקשר בינה לבין אי קבלת המדבקות, ועל כך שהוא משתף אותך בזה. זה מאוד חשוב.
    2. הייתי שואל אותו למה לדעתו קשה לו להתנהג יפה. מן הסתם לא ידע להשיב, אבל השאלה תפעיל אצלו תהליכים פנימיים שיעזרו לו.
    3. אפשר גם לשאול אותו, מה יעזור לו, לדעתו, להתנהג יותר יפה. יתכן שהוא יוכל להצביע על נסיבות חיצוניות, שאפשר לשלוט בהן. למשל, אם הגננת תפנה אליו באופי אישי וכיוצא באלה.

    #24651 הגב
    מוריה
    אורח

    שבוע טוב חיים.
    שיתפתי את הגננת רק בכך שהרגשתי שאולי הציפיות יצרו אצלו תיסכול ושאני מנסה פחות לדרוש ממנו עכשיו. אסביר לה יותר. כששאלתי אותו אתמול למה התנהג ככה, ולמה הציק לילדים אחרים, אז הוא אמר שזה כיף וצחק. ניסיתי קצת להסביר לו על ההשלכות של זה (למשל שאם מישהו מציק כל כך הרבה, אז יכולים להתרחק ממנו או פחות לרצות בחברתו).. לא ממש היה לו מה לומר… אני מקווה שזו רק תקופה. אבל הנה מתחיל שבוע חדש , ואני חוששת איך יהיה

    #24652 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    למה את חושבת שהוא הציק? כנראה שזה בשליטה, אבל מדוע? מה ה"כיף" לכאורה שיש לו בכך? נסי להיות במקומו, עם כל הידע שצברת עד כה.

    #24663 הגב
    מוריה
    אורח

    שלום חיים. ניסיתי וניסיתי לחשוב, אבל לא מצאתי תשובה לשאלתך

    #24665 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    קשה לי להאמין שאין לך השערה אחת לפחות ללמה בנך לעתים מרביץ . את אולי לא בטוחה בהשערה, אבל את יכולה לשער. למשל, בנך ענה לך שזה כיף לו. אז בואי נחשוב איך זה גורם לו כיף. למשל, אולי זה כיף לו, כי הוא אז הוא מרגיש חזק? ואולי זה כיף לו, כי כך מתייחסים אליו? בזה שתנחשי, אין פירושו שזה נכון, או שאת מסכימה לכך.
    אז קדימה: התאמצי ונחשי, גם ניחושים פרועים. זה שלב הכרחי לשלב הבא, שיהיה שיחה עם הילד.

    #24668 הגב
    מוריה
    אורח

    נניח ואני חושבת שזה כי מחפשת את תשומת לב הגננת, או מחפש תשומת לב, איך עליי להתייחס לכך בשיחה איתו? הכוונה לשלב הבא, כי כבר שאלתי למה מתנהג ככה טענה לי. היום ואתמול שוב פעם התנהג לא יפה בסיטואציה אחת (רוב היום היה בסדר), ולא כל כך ידעתי מה לומר לו על כך…אתמול לא ממש התייחסתי ,כי אני באמת רוצה ומשתדלת לתת לו הרגשה בתקופה הזאת שיש פחות ציפיות, ובעיקר אהבה ללא תנאי.אבל היום כבר לא ידעתי מה לעשות…אז קצת תיחקרתי אותו מה היה.. לא מאמינה בזה וגם לא הרגשתי בנוח עם זה…והוא גם לא שיתף פעולה (ואני יכולה להבין למה), אך מה באמת יכולה לומר לו על זה? שלא נורא ומחר יהיה יום חדש? שמה? קצת הלכתי לאיבוד. או שזה הרבה פחות מסובך ממה שאני חושבת

    #24669 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    הרעיון הוא אמפתיה: לתת לבנך הרגשה שאת מבינה אותו, באמת. ולכן זה או "אני מבינה שהרבצת בגן כי אולי רצית שישימו לב אליך/אתה מקנא באחרים/עושה לנעים לדעת שאתה חזק" וכו'. או "האם יכול להיות שהיום התנהגת קצת לא יפה, כי כבר נגמר לך הכוח להתנהג יפה/כי רצית להראות שאתה יודע להיות גם ילד רע ולא רק ילד טוב/ כי היה חסר לך קצת מריבה עם חברים" וכו'.

מוצגות 19 תגובות – 1 עד 19 (מתוך 19 סה״כ)
מענה ל־ילד בן 5 וחצי עם קושי להתמודד עם אתגרים
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">