הי חיים
לשאלתך, אביו מגיב כמוני פחות או יותר, לא כועס, משוחח, מסביר את ההשלכות של השקרים וזה משהו שאנחנו מבקשים שיפסק (כמובן שלעיתים אנחנו כן כועסים כשאנחנו מגלים שקר מול עינינו…אבל במידה הגיונית למדי).
הבן שלי בתקופה שהוא רוצה להיות יותר עצמאי, להחליט החלטות, לבחור וכ"ו, רצון גדול לעצמאות.
מאידך לעיתים השקרים הם לתשומת לב יתרה, אנחנו נותנים את מיטב תשומת הלב אך הוא ילד רגיש וגם מקנא באח שלו הקטן ולעיתים גם זו אולי סיבה לשקר. לעיתים אלו שקרים של העצמה של אירועים או מקרים, לעיתים מתוך עצלות (כן צחצחתי שיניים או שטפתי ידיים…כן טעמתי ולא היה לי טעים בזמן שאני יודעת שהוא לא טעם ולא צחצח…).
לתחושתי יש מגוון של שקרים, הם לא ספציפיים אלא פשוט כשיותר נוח וקל לומר את זה, מאשר לעשות משהו שצריכים או אם נעשה משהו לא טוב אז לשקר לגביו. (או העצמה, כמו שאמרתי)
יש פתיחות רבה במשפחה, הוא ילד שמספר על מה שאירע לו ומה הוא חש ומאידך הוא גם ילד רגיש עם צורך בתשומת לב ושיראו אותו ואת יכולותיו…(בן בכור)
עניתי בהרחבה, מקווה שזה נותן תמונת מצב.
תודה
ענת
.
