[כוכבה]

בני עלה השנה לכיתה א', הבעייה העיקרית לדעתי שהוא לא מפסיק לפטפט בשיעור, דבר שמפריע מאוד למורה, הוא אומר שיש לו הרבה דברים לומר, אך הוא ילד אחד מני רבים ואי אפשר לשמוע רק אותו, הסברתי לו זאת המורה הסבירה לו אך ללא הועיל, בהתחלה זה נבע מהחומר שנלמד שהוא ידע אותו והשתעמם, וציון המבחנים היו מצויין, אך כעת יש לו טעויות מפזיזות רוצה לסיים ראשון את המבחן. תמיד מלווה אותו הרצון להיות הכי טוב ולהביע דיעה על הכל שזה בסדר מבחינתי אך בכיתה אין מקום לזה. המורה אומרת שבתחילת השנה הפער בינו לבין הילדים היה גדול[ הוא ידע יותר] אך כעת כששאר הילדים למדו לקרוא הפער מצטמצם וזה מתסכל אותו שהוא לא היחיד שיודע! כיצד אני עוזרת לו להתמודד עם חוסר היכולת שלו להפסיק לפטפט?????

דיון

[חיים עמית]

שלום כוכבה,
אני מבין שהפטפוט של בנך נובע מהצורך שלו בהכרה, ברצון שלו להוכיח שהוא ראוי ואף יותר טוב מאחרים. האם יש לזה ביטוי גם מחוץ לבית הספר?
בברכה,
חיים עמית

[כוכבה]

איך לא חשבתי על זה?! זה כל כך מתבקש! . בחוגים שהוא נמצא הוא שואף לשלמות ולהיות בין הטובים ומצליח בכך, ועכשו אני גם מבינה ,הוא היה בחוג נוסף וביקש להפסיק אותו ואני מניחה ששם היה לו קשה יותר להתבלט אז הוא ויתר.. בבית הוא מראה כל מיני יכולות שלו בכל מיני תחומים ואני כמובן נותנת לזה מקום ומחמיאה. אז מה עושים עכשו עם הידע הזה? כיצד אני עוזרת לו וממה נובע הרצון הזה חוץ מתחרותיות?

[חיים עמית]

שלום כוכבה,
לפעמים הלב גדוש, המוח מלא, עד כדי התפוצצות. את מכירה את זה, נכון? בנך זקוק ל"התרוקנות" מתאימה גם בבית ספר: שיהיה מקום לגיטימי, מכבד ומעריך ליכולותיו. אפשר לשוחח על כך עם המורה ולבקש להקצות לו זמן לכך. באופן כללי, שאיפה להישגיות גבוהה היא כמובן דבר ראוי, בתנאי שאינה הופכת תנאי לחייים.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות