• מאת
    דיון
  • #21703 הגב
    שי
    אורח

    חיים שלום,

    ראשית תודה על הזמן והמקום לקבל הכוונה ולהתיעץ.
    יש לי ילד בן 3.5. הוא בן יחיד בין בנות. הוא צמוד אלי כל הזמן, עובד בכלי העבודה שלי, בא איתי לכל מקום, ממש צמד ברזל. מאז שאני זוכר אותו הוא "זעמן". הוא מתעצבן בצורה קיצונית יחסית מהר. בחודשים האחרונים (אולי בגלל הקורונה) זה התגבר. אני מרגיש שאני הולך איתו על ביצים. זה ברמה שכשאי מלטף אותו בראש נוא מתעצבן, מתחיל לצעוק ולבכות ולזרוק דברים. אם אני הולך לאן שהוא והוא לא יכול לבוא, הוא ילך אחרי ויצעק ויבכה. בכלל, הוא צועק המון ומתעצבן המון (הדיבור שלא לא תמיד ברור). מתחילת הקורונה התחילה הרטבת לילה לפעמים פעמיים בלילה. אני מרגיש שהוא מתיש אותי בכל החזיתות. למה הוא כועס כל הזמן? למה הפתיל שלו כל כך קצר עדי כדי לא קיים? לעתים, גם אני מתעצבן ולכן חשדתי שהוא מחקה גם אותע בזה אבל אצלי זה לפעמים בעוד אצלו זה לפחות פעם ביום (אני צשייך אלי גםבגלל הקרבה בינינו וגם מכיוון שלטענת אשתי כשאני לא בבית הוא רגוע).

    אשמח לעזרתך.
    אבא אוהב מאד אבל מותש

מוצגות 5 תגובות – 1 עד 5 (מתוך 5 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #21704 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום שי,
    אין ספק שבנך מאוד קשור אליך, ואולי גם חסר אותך. אבל, נראה שהוא רגיש בלי קשר אליך, למשל, חזרת הרטבת הלילה בעקבות הקורונה. האם אשתך לא חושבת שהוא רגיש במיוחד? האם היא לא רואה תופעות של רגישות שאינן קשורות אליך?
    האם הוא הבן הצעיר? כמה ילדים במשפחה? האם תוכל לרשום כאן בקצרה את תהליך התפתחותו מהלידה?
    בברכה,
    חיים עמית

    #21829 הגב
    שי
    אורח

    חיים שלום,

    לקחתי לי קצת זמן לבחוןאת הדברים ואת השאלות.
    אשתי חושבת שהוא רגיש אבל לא באופן מיוחד. קיימות אצלו תופעות של רגישות גם כשאני לא נמצא אבל לא באותה תדירות ולרוב גם לא באותה רמה…. גם בגן הגננת משתפת שכשהוא מתעצבן ההתעצבנות מ0 ל100 אבל היא גם די מהר יורדת חולפת. וזה לא משהו שמשבש את ההתנהלות שלו בגן. זה נקודתי, ענייני ולא ארוך כמו בבית. אני חושב שיש לו רגישות. בעבר הקרוב, כשחבר היה בא לשחק והיה מחליט שהוא רוצה ללכת, הוא היה בא ובוכה בצורה נעלבת מאד.
    מבחינה התפתחותית – התפתחותו הייתה תקינה. הוא התחיל ללכת רק בגיל שנה ושבע ( אולי מעט מאוחר) והתחיל לדבר לדבר רק בגיל שלוש.. עד אז דאג שיבינו אותו מצויין ללא מילים.
    מאז הוא התפתח והתקדם מאוד בדיבור ובשיתוף פעולה שלו בכללי. הוא ילד רביעי אחרי 3 בנות ואחריו עוד בת.
    הוא מחקה אותי כמעט בכל דבר שאני עושה. פעם אחת כשהוא עבד עם פטיש לידי, הוא הסתכל עלי ואמר "אבא אני עושה כמוך" תוך כדי שהוא נושך את השפה כמו שאני נושך כשאני עובד. אני חושש שאולי ההתעצבנות שלו מ 0 ל 100 היא גם חיקוי. היום בארוחת הערב צילמתי את כולם בוידאו. הייתה אווירה טובה והוא היה עסוק בשלו. הוא ביקש מים (בא לי מים). בשניה שהמתנתי הוא התחיל להתעצבן, לבכות, לזרוק את הצלחת עלי, ואת הלחם לרצפה. בלי הרבה כעס הורדתי אותו, שמתי אותו בצד והסברתי לו שככה הוא לא יכול לשבת אתנו. אחרי 5 דקות של בכי הזמנתי אותו אלי, הרגעתי אותו והושבתע אותו לאכול. מקרה דוגמא.

    #21830 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    המידע שאספת ואתה מביא כאן מעודד. בנך אמנם רגיש, מתקשה להכיל תסכולים ומגיב בהתקפות זעם, אבל הוא מושפע מאוד מתגובות הסביבה בה הוא נמצא. עובדה שבגן ועם אמו, הוא מצליח להתמודד טוב יותר.
    האם הדוגמה שהבאת כאן להתמודדות שלך עם התקף זעם של בנך היא דוגמה מייצגת? האם כך אתה בדרך כלל מגיב: ברוגע, בנחישות, בבהירות, תוך מתן הזדמנות שנייה?

    • התגובה הזו עודכנה לפני לפני 3 שנים, 6 חודשים ע"י חיים עמית.
    #21831 הגב
    שי
    אורח

    אני חושב שלעתים נדירות התגובה שלי כועסת וצועקת. הוא באמת נבהל ומגביר את הבכי.
    לעתים קרובות התגובה שלי אסרטיבית ונחושה אך לא מלאת אמפתיה.
    לעתים יותר רחוקות התגובה היא כמו הדוגמא שנתתי.

    #21833 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    אז זה מה שאתה צריך לעשות: להשתדל שתגובותייך תהיינה כמו התגובה שהבאת כאן! או אז, אין ספק שהקשר המיוחד של בנך אליך, כולל תגובות החיקוי, יעזור לכך שיחול שיפור בתגובות הכעס שלו במצבים אלה.

מוצגות 5 תגובות – 1 עד 5 (מתוך 5 סה״כ)
מענה ל־Reply #21829 in למה הוא כל הזמן כועס
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן