• מאת
    דיון
  • #20880 הגב
    אלמוני
    לא פעיל

    שלום חיים,

    בת ה 13 שלנו, אחות קטנה לתאומים (בן ובת) בני 18.5 שהתגייסו השנה, מבלבלת אותי, ואני נשארת אבודה מולה, לא יודעת איך לנהוג.
    היא תלמידה מצטיינת, יש לה חברות איתן היא שומרת על קשר (ממעיטה ליזום מפגשים או פעילויות, אבל מצטרפת ומצורפת אליהן כשהן מתרחשות), מנהלת את הזמן שלה בצורה טובה יחסית, ואנחנו לא דואגים או מרגישים צורך לעקוב אחר עשיית השיעורים וההתכוננות למבחנים. היא מתנדבת פעמיים בשבוע אחר הצהריים מטעם בית הספר. בין לבין היא כל הזמן בטלפון בטיק טוק ובאינסטגרם. היא לא הולכת לחוגים. לא קוראת ספרים. לא מתעניינת בשום דבר מעבר למה שחייבת. ניסנו להשפיע עליה ולהציע לה מגוון של חוגים אבל היא סרבה בתוקף. בעניין קריאת הספרים, שהוא בעיננו ערך של ממש, היא סרבה עוד יותר בתוקף. ולא מצאנו לנכון להכנס איתה לריב על כך. מאז שאחיה התגייסו אני מנסה להציע לה פעילויות משותפות שנעשה היא ואני ביחד, אבל היא מתייחסת אליהן כ'בסדר' ואני מבינה שאני לא בראש מעיניה של המתבגרת שלי.
    היא נמנעת ממגע איתנו בהתנדבות (לא מחבקת או מנשקת, לא אומרת 'אני אוהבת') מה שכואב לי ממש. אני מנסה לא להגיד כלום, אבל לא מתאפקת לפעמים.
    מצד אחד, על פניו הכל תקין. מצד שני אני מודאגת. מפחדת מהדרדרות. מהתכנסות פנימה. שככל שגיל ההתבגרות ילך ויתקדם אנחנו נורחק עוד ועוד. כמובן שהיא שונה מאד מאחיה ואחותה, ואני מבינה שהיא מחפשת את הייחוד שבה. וזה חיפוש, אבל אני מרגישה כפועלת מתוך פחד, ולא מתוך סמכות.

    אשמח לשמוע את המחשבות שלך

    המון המון תודה על המקום לשאול שאלות

    מיכל

מוצגות 9 תגובות – 1 עד 9 (מתוך 9 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #20881 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום מיכל,
    מתיאורך ברור שדאגותייך בקשר להתבגרות בתך הן יותר קושי שלך מאשר קושי אמיתי של בתך, שיש לה את הייחודיות שלה.
    כיצד עברת את ההתבגרות המוקדמת של ילדייך הגדולים, התאומים? כיצד את זוכרת את גיל ההתבגרות שלך?
    בברכה,
    חיים עמית

    #20882 הגב
    אלמוני
    לא פעיל

    תודה חיים על התגובה המהירה,

    אני חושבת שזה ברור לי שזה שלי יותר משלה כבר הרבה זמן. אבל למרות שכאשר הבנתי את זה ציפיתי להקלה בדאגה, ההקלה לא הגיעה. אני ממשיכה לדאוג ולחשוב שאני לא עושה את דבר הנכון עבור הבת שלי למערכת היחסים שלנו
    לגדולים היו תחומי עניין מאד יחודיים להם, והם היו עסוקים בהם מאד. ככל שגדלו תחומי העניין תפסו חלק גדול בחיים שלהם. ואני חושבת שהיתה לי ציפייה שגם בת ה 13 תחפש ותמצא עניין בדבר מסויים, אבל היא לא.
    ההתבגרות שלי, גם כילדה 3 אגב, הקטנה במשפחה, היתה רווית הרגשת פספוס, ושקיפות. אחיי הגדולים בלטו בחכמתם ובחרשנותם האינסופית בלימודים ואני…. קיבלתי הרגשה שאני בינונית ומאכזת. אני מקווה ממש שלא כך מרגישה ביתי הקטנה, אבל לפעמים אני חוששת שכן, והלב שלי נחמץ כ"כ. אני לא מאוכזבת ממנה, אני חושבת, אלא עצובה שעולמה מצומצם, וחושבת שהיא מפסידה הרבה מהעולם שבחוץ. יודעת שהיא חכמה בצורה בלתי רגילה ולרגע לא חושבת שהיא בינונית.
    אני מודאגת בעיקר שתתרחק ותתרחק, אולי מפחדת מהמרד…. שעוד יבוא.

    #20885 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום מיכל,
    אני שמח על המודעות הגדולה שלך. זה יתרון משמעותי עבורך. ברורה הזדהותך עם בתך, גם כבת הקטנה במשפחה וגם בגלל תחושת הפספוס והרגשת הבינוניות שליוו אותך בחייך. על אף שבתך מזכירה חלק מגדילתך, היא שונה ממך. הנקודה החשובה ביותר היא איך היא מרגישה עם מה שקורה לה. האם היא מרגישה פספוס? האם היא מרגישה בינוניות? האם זה כואב לה? האם שוחחת איתה ישירות על כך?

    #20886 הגב
    אלמוני
    לא פעיל

    המ…… קלעת, אני מניחה. לא שוחחתי איתה על זה. פעם אחת בריב מאד גדול, עם בכי של שתינו אמרתי לה שאני יודעת איך היא מרגישה כי ככה הרגשתי כשגדלתי. אבל מאז לא דובר על זה. הרבה פעמים שאני משוחחת איתה על דברים שהם מעבר ליום-יום אני מקבלת תשובות של "לא יודעת". ואולי זה מונע ממני לפתוח בשיחה, שגם ככה אני אולי לא מרגישה בטוחה שם. השפה הרגשית לא קלה לה.
    אנסה לשוחח איתה על זה. אשמח אם תתן לי הכוונה או משפט פותח, או מחשבה. אני תמיד מרגישה מעצור לפני שאני פותחת בשיחות כאלה.

    מאד מודה לך על התשובות ועל החשיבה בנושא שלנו. זה מחזק מאד

    #20889 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    מצוין.
    אז ראשית, עצת זהב: אל תזכירי כלל את עצמך בשיחות איתה, לפחות בשלב זה! אל תדברי על עצמך, אל תאמרי "אני יודעת איך את מרגישה כי ככה אני גדלתי" וכו'. עלייך להתחיל מהתחלה, דף חלק, אינך יודעת כלום. הרעיון הוא לומר עובדות ולשאול את דעתה/הרגשתה בקשר לכך. למשל, "את לא הולכת לחוגים. זה טוב לך? את מרוצה מזה? היית רוצה שזה יהיה אחרת?" ככה לגבי כל שאר הדברים. אם תאמר שאינה יודעת, תאמרי לה "זה בסדר. זה לא פשוט לחשוב על מה שאנחנו עושים או לא עושים. נדבר על זה שוב בהזדמנות אחרת". מה דעתך?

    #20892 הגב
    אלמוני
    לא פעיל

    אני חושבת שמה שאני הכל לוקחת מהצעתך (לוקחת את הכל, אבל מה שהכי לוקחת) היא לא להניח שאני יודעת איך היא מרגישה, אלא לשאול לחקור, להיות סקרנית. לא להביא את עצמי לקדמת הבמה, אלא אותה. וזה WOW ומשנה את כל הלך מחשבתי. אני חושבת שזה כ"כ עצוב להגיד ולהודות שהבאתי את עצמי ואת הקושי שלי לקדמת הבמה ולא אותה.
    תודה גדולה!!

    מיכל

    #20894 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    כל הכבוד לך על הפתיחות להקשבה ולשינוי. בהצלחה!

    #20897 הגב
    אלמוני
    לא פעיל

    תודה גדולה! קודם שאצליח ליישם…. ולפתוח איתה בשיחה ⁦🙏🏻 ⁩מקווה להצליח. אספר לך.

    #20898 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    ברצון

מוצגות 9 תגובות – 1 עד 9 (מתוך 9 סה״כ)
מענה ל־Reply #20889 in מבולבלת מבת ה 13 שלי
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן