• מאת
    דיון
  • #21710 הגב
    גבי
    אורח

    שלום חיים,
    קודם כל תודה לך ולמועצה על הרעיון הנפלא של הקורס הזה, שמנגיש לנו את ההדרכה עד הבית. התחלתי לצפות בהרצאות הראשונות כמו שהצעת, והן מרתקות.
    מה שכרגע הכי מטריד אותי זה מתי מתחילים בהצבת גבולות? הקטנה שלי בת שנתיים עוד מעט, נבונה אבל אני לא בטוחה שהיא מפנימה את מה שאני מסבירה לה. לדוגמה היא עולה על הספה ומנסה לקפוץ ולהלחיץ אותי, רואים בחיוך שלה. אולי היא עוד קטנה להסברים כאלה? אני מסבירה והיא בשלה. מה עושים? תודה מראש.
    גבי.

    • הדיון הזה עודכן לפני 3 שנים, 7 חודשים ע״יחיים עמית.
מוצגות 8 תגובות – 1 עד 8 (מתוך 8 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #21711 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום גבי,
    אני מצטרף להערכה שלך למועצה שלכם, שהתגייסה לבצע ביחד קורס הדרכה זה, ותומכת בו, גם כספית, על ידי סבסוד חלקי שלו.
    ולשאלתך, אכן, את צודקת. בתך נבונה, אבל היא זקוקה ללמידה מעשית. במונחים של גישת המנהיגות ההורית, שכאמור מוסברת בהרחבה בשלושת ההרצאות הראשונות, המטרה שלך ראויה, ללמד אותה שאסור לקפוץ על ספות, אבל הדרך שבה את עושה זאת לא מתאימה. בתך בגיל שבו הסברים מילוליים צריכים להיות מלווים בהתנהגות מעשית ברורה של ההורה. לא יכול להיות שאחרי שהסברת פעם אחת, כעסת והורדת אותה, היא תמשיך לקפוץ על הספה עד שיימאס לה. במונחים של מיומנויות מנהיגות, יכולת ההסבר שלך, שהיא חלק מדיאלוג, כנראה טובה, אבל הדוגמה האישית שלך פחות טובה. את אומרת דבר אחד – אסור – ועושה דבר הפוך – מאפשרת. לכן, עלייך למנוע מבתך להמשיך לקפוץ על הספה, אפילו שזה נראה פעוט ערך. זו דוגמה שדרכה בתך לומדת על אמינותך או חוסר אמינותך והיא מיישמת למידה זאת בהרבה מקרים אחרים. מה דעתך?
    לילה טוב,
    חיים עמית

    • התגובה הזו עודכנה לפני לפני 3 שנים, 7 חודשים ע"י חיים עמית.
    #21722 הגב
    גבי
    אורח

    ראיתי שענית לי מיד אחרי שכתבתי אתמול בלילה, אבל כבר הלכתי לישון. אז אני מאוד מעריכה זאת.
    אני עוקבת אחרי השיעורים, מנסה להיות יותר עקבית, אבל עדין מתקשה למצוא דרך. הבנתי שבגיל של ג’ בתי, שנה וחצי, הסברים לא ממש עובדים ואני צריכה לפעול ע”י מעשים. זה מאוד חשוב לי לדעת ומחזק אותי. מפחיד אותי לעשות משהו שיזיק לה, שיפגע בהתפתחות שלה. רתמתי את אבא שלה לעניין וננסה ביחד להיות יותר נחושים ועקביים בעניין “הספה”.
    אבל אני מבינה עכשיו שאני לחוצה ממנה בכלל. היא מאוד עקשנית, מתייאשת מהר מחוסר שליטה שלה (לדוגמא – משחק שהיא לא מצליחה להוציא). אני לא רצה מיד לעזור לה. יש פעמים שהיא אפילו מצליחה לבד, אבל לרוב זה מלווה בבכי ובסוף היא זורקת בעצבים את המשחק. כמו כן היא מאוד אלימה וכל ילד שמפריע לה בדרך (לדוגמא במגלשה) היא תרביץ או תדחוף. אם אני לא מסכימה לה משהו, היא מתחילה לבכות ואם היא רואה שאני רצינית היא פשוט מתנפלת עלי ומנסה להרביץ לי. מה המטרה שלי, אתה שואל (כן, אתה כבר בראש שלי, למרות שצפיתי רק בשתי הרצאות…). אז קודם כל שתדע להתמודד עם קשיים ללא בכי וייאוש. אני מפחדת שזה ילווה אותה כל חייה ושאם אני לא ילמד אותה עכשיו יהיה מאוחר מידי אחר כך. תודה.

    • התגובה הזו עודכנה לפני לפני 3 שנים, 7 חודשים ע"י חיים עמית.
    #21724 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    אכן גבי, הפחד לעשות טעויות בהורות, במיוחד בגיל הרך, הוא אחד המכשולים הגדולים שלנו בהורות. הוא דוחף אותנו לשאוף להיות הורים מושלמים, הוא גורם לנו לייסר את עצמנו כשאנחנו “טועים”, הוא חוסם את היצירתיות שלנו, וגורם לנו, בסופו של דבר, להרגיש חסרי ביטחון ולפעול בחוסר ביטחון. אני מקווה שהשתתפותך בקורס זה תתרום לחיזוק ביטחונך בעצמך כהורה.
    אני שמח לקרוא שאת מתחילה לחשוב במונחים של מטרות בהורות. זה יפה, כי זה רק התחלת הקורס וכבר הבנת עיקרון מאוד חשוב, שיעזור לך להרגיש בטוחה בהורות. לגבי הגדרת המטרה שלך במה שמטריד אותך, נראה לי שהיית רוצה שבתך תפעל בצורה מתונה יותר, מאופקת יותר: שלא תתייאש מהר כשקשה לה, שלא תכה מהר כשהיא כועסת וכו’. אם ההגדרה מתאימה לך, אני מציע שתקפצי להרצאה מספר 4 שעוסקת בפיתוח יכולות אישיות. בספרי, “הורים בטוחים בעצמם – מנהיגות הורית בגיל הרך”, אני מדבר על מספר יכולות חשובות אצל ילדים וכיצד אפשר לפתחן: אותנטיות, אמפתיה, עצמאות, ביטחון עצמי, יכולת לשיתוף פעולה, שליטה עצמית, יצירתיות, אסרטיביות, יכולת להיפרד, חוסן נפשי, ויסות רגשי. בהרצאה מספר 4 אני מדגים זאת דרך שתי יכולות: פרידה וויסות רגשי. נראה לי שתוכלי להיעזר בכך, במיוחד בנושא של וויסות רגשי. מה דעתך? צפי בהרצאה ושתפי אותנו במה למדת ואולי גם יישמת, והאם זה עזר לך.
    צפייה מהנה ומועילה,
    חיים

    #21741 הגב
    גבי
    אורח

    מתנצלת חיים על האיחור בהתייחסות לדברייך. התחלת שנת הלימודים, אתה יודע…
    הצלחתי למצוא זמן אתמול מאוחר בלילה וצפיתי בהרצאה הרביעית. באמת מצאתי את הילדה שלי שם. אין ספק שעוצמת הרגשות שלה גדולה. היא מהר מתעצבנת וכועסת, על שטויות. אבל מה שיותר קשה זה שמצאתי גם את עצמי שם! כשהגעתי להמלצה הרביעית שלך, לבדוק את עצמנו, נעשה לי חושך גדול: גם אני מתעצבנת מהר ועל שטויות. אז עכשיו אני בכלל בבעיה גדולה: איך לעזור לה ואיך לעור לעצמי?!

    #21742 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    הי גבי,
    ההתקדמות שלך ראויה לשבח: את מצליחה לראות את עצמך בקשיים של בתך. נכון שזה קשה ומייסר – אני כדוגמה שלילית לילדיי – אבל היכולת לראות זאת היא זה הישג גדול שלנו כהורים, שמבטיח צמיחה והתפתחות. אני מאמין שמעתה תוכלי להיות יותר מבינה, אמפתית, לקשיים של בתך.
    באופן מעשי, אני מציע לך בעיקר לאמץ המלצה נוספת המופיעה בהרצאה הרביעית, והיא למלל את רגשות ביתך כאשר היא מבטאת את רגשותיה הקשים. משהו כמו: “את עכשיו כועסת/מתוסכלת/מיואשת כשלא הצלחת ב…”. כך בתך תרגיש את האהדה שלך אליה בצורה חזקה יותר, וגם תלמד לאט לאט להבחין בין רגשותיה ולתת להם שם.
    כמו כן, אני מציע לך לשים לב למקרים החיוביים הקטנים בהם היא כן מצליחה יותר להגיב בצורה מתאימה, יותר בשליטה. ואז. לחזק אותה בצורה ברורה וחזקה, גופנית ומילולית.
    מה דעתך?

    #21756 הגב
    גבי
    אורח

    בוקר טוב,
    רגע לפני שמתחיל הבלאגן של היום, חייבת לשתף. התחלתי באמת לשבח ולנסות להעצים את הדברים הטובים וכן יש שיפור. עדיין יש בעיות ותסכול רב אבל רואים שיפור. לדוגמה – אתמול היינו צריכים לעשות אינהלציה. היא לא הייתה מוכנה וסירבה בתוקף, בכי והשתוללות. נתתי לה כמה דקות להירגע, תוך שאני מדברת איתה בשקט ואומרת לה מה שהיא מרגישה עכשיו, כפי שהצעת. אחר כך הסברתי לה שחייבים לעשות זאת אם היא רוצה ללכת לגן. לאחר מאמצים ושכנועים ישבה, עשתה ופרגנתי לה בלי סוף. היום בבוקר כשהייתה צריכה לעשות שוב, הסברתי לה שוב עוד לפני שהתחלנו. אמרתי לה שאתמול ממש הייתי גאה בה. היא התיישבה והראתה לאבא איך היא עושה יפה יפה (מדי פעם ניסתה לברוח). כשסיימנו היא ממש התלהבה מעצמה עם מחיאות כפיים וחיוך מאוזן לאוזן… ממשיכה לעבוד על זה בכל הכוח!

    #21766 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    צהריים טובים,
    איזה יופי לקרוא זאת! גם הייתה לך סבלנות לנהל דיאלוג עם בתך: להסביר לה, לשכנע. גם ידעת למלל את רגשותיה. וגם חיזקת אותה כשהצליחה, וזה היה לה מאוד משמעותי. אני מציע לך להמשיך לעשות כך גם בדברים קטנים נוספים של יום יום. למשל, בעניין החיזוקים על דברים קטנים: כשהיא בוכה לפני האוכל אבל פחות; כשהיא מתעצבנת על המים החמים מדי, אבל ממשיכה באמבטיה וכו’. והחיזוק צריך להיות גם מילולי ומאוד גופני: חיוך, חיבוק, ליטוף. בכל מקרה, אין ספק שאת בדרך הנכונה. אשמח להמשיך ללוות אותך בקורס זה, בעניינים אלה ואחרים.

    #21779 הגב
    גבי
    אורח

    תודה חיים. עזרת לי מאוד. אני מקווה שעוד משתתפים בקורס ישתמשו באפשרות הנהדרת הזאת לקבל עזרה כל כך יעילה!

מוצגות 8 תגובות – 1 עד 8 (מתוך 8 סה״כ)
מענה ל־מתי מתחילים בהצבת גבולות?
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן